לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בדימונה (כב' הרשמת הבכירה ל. אדלשטיין), שניתן ביום 26/07/2017, בו דחה בית המשפט את תביעת המבקשים והשית עליהם הוצאות.

כפי שעולה מפסק הדין, המסמכים, כתבי הטענות וגרסאות הצדדים, אין חולק כי המבקשים רכשו ריהוט חדר ילדים אצל המשיבה ולאחר הרכישה, התלוננו המבקשים על פגמים שונים בריהוט. המבקשים פנו למשיבה, אשר שלחה מתקין שיבדוק את הטענות. חלק מהרהיטים הוחלף וחלק, לפי דברי המשיבה, תוקן באמצעות נגיעות צבע. המבקשים טוענים כי תיקונים אלה נעשו בצבע שאינו מתאים.

לאחר דין ודברים נוסף, ביקשו המבקשים לבטל את העסקה. המשיבה הסכימה לכך, אך התנתה זאת בכך שקבלת הכסף בחזרה תהווה סילוק כל דרישות המבקשים. המבקשים לא הסכימו לתנאי ולפיכך, לא בוטלה העסקה בהסכמה.

לצדדים טענות שונות לגבי פרטי הפרטים של המגעים ביניהם, אולם המחלוקת המהותית נוגעת לפגמים עצמם. פגמים, אשר לשיטת המבקשים הינם חמורים, המצדיקים ביטול עסקה ופיצוי נוסף. המשיבה סבורה כי מדובר בליקויים מינוריים הקיימים מטבע הדברים בעבודות עץ, או במקומות נסתרים ברהיטים וכי כל ליקוי משמעותי כבר טופל או הוחלף.

בית המשפט שמע את טענות הצדדים, בחן את כתבי הטענות, בחן את תמונות הליקויים ודחה את התביעה.

לעניין הליקויים עצמם – בית המשפט קבע כי אין מדובר אלא ב"נגיעות קלות בשולי העץ", אשר על מנת לראותם היה צורך בתמונת תקריב. פגמים, אשר "בעיני המסתכל ההדיוט נראים כזוטי דברים או כפגמים טבעיים הקיימים תמיד בעץ". פגמים, אשר מן הראוי לתקנם במקום ולא להחליף בגללם את הריהוט כולו. עוד צוין כי ככל שרצו המבקשים להוכיח כי מדובר בפגמים מהותיים יותר, שלא כפי שנראה בעיני בית המשפט, צריך היה להוכיח זאת באמצעות מומחה.

בית המשפט אף מצא סתירה מסוימת בדברי המבקשת לגבי הזמן בו גילתה את הליקויים וציין כי נציג המשיבה עשה רושם מהימן. לפיכך, האמין בית המשפט לנציג המשיבה, כי הסכים לבטל את העסקה ולהחזיר את הכסף, אך ורק על מנת להפסיק את מגעיו עם המבקשים, אך לא משום שהעסקה הייתה ראויה לביטול.

נוכח כל האמור, התביעה נדחתה והמבקשים חויבו בהוצאות.

במסגרת הבקשה לרשות ערעור, חוזרים המבקשים על טענותיהם וטוענים כי בעת הדיון כב' הרשמת הביעה עמדה לפיה התביעה מתקבלת והמליצה להחזיר את המוצר ואת הכסף ולפצות ב-1000 ₪. לדברי המבקשים, המשיבה היא אשר סירבה להצעה זו ולפיכך, נשלח פסק דין בדואר. פסק הדין, לשיטת המבקשים, נוגד את אמרות הרשמת בעת הדיון ואף הפרוטוקול אינו משקף את אשר התרחש.

המבקשים טוענים כי נוכח עמדת בית המשפט, כפי שהתרשמו בעת הדיון, ויתרו על האפשרות לחקור עדים מטעם המשיבה ולפיכך נמנעו מהצגת הטענה, לפיה המשיבה הסתמכה על מסמך מזויף, החשבונית עליה חתומה המבקשת, לכאורה. כן נטען כי "טעה בית המשפט כאשר קיבל את עמדת הנתבעת כאילו הפגמים הם פגמים מינוריים זאת כשהוא מסתמך על התמונות בלבד מבלי שאפשר לחקור את הנתבעת ולהוכיח את גודל הפגמים".

כן קובלים המבקשים על כך שבית המשפט לא חייב את המשיבה לתקן את המוצר בהמשך, למרות כתב האחריות. זאת, בהתחשב בנזקים עתידיים שאפשר שיתרחשו.

דיון

לאחר עיון בפרוטוקול הדיון, בטיעוני הצדדים, בפסק הדין ובבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, אין רשות ערעור על בית המשפט לתביעות קטנות ניתנת כדבר שבשגרה. הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל, מיום 18.3.2015).

במקרה זה, מדובר בשאלה עובדתית פשוטה שבין שני צדדים. המבקשים במהלך הדיון התרשמו שבית המשפט נוטה לטובתם, אך לבסוף התאכזבו. למותר לציין כי אין בכך כדי להוות עילה להתערבות ערעורית וכל שכן שאין בכך כדי להוות עילה למתן רשות ערעור. לא ניתן לדעת אם התרשמות המבקשים הייתה סובייקטיבית בלבד או שהיה בה ממש. אולם, מכל מקום, לאחר שבית המשפט פונה ללשכתו לכתוב ומעיין מחדש בחומר, רשאי הוא להגיע למסקנה שונה מהמשתמע מהערות שהעיר במהלך הדיון. יתירה מכך, בית המשפט אף אינו מחויב לפסוק באופן דומה להצעת פשרה שהציע. רשאי בית המשפט לנסות להביא צדדים להסכמה, אך כפי שהצדדים אינם מחויבים להצעה, כך בית המשפט עצמו אינו מחויב לה ורשאי לבחון את עצמו ואת החומר מחדש. מכל מקום, כל עוד אין הדברים באים לידי ביטוי בפסק הדין או בהחלטה מפורשת, אין צד יכול להסתמך על הערות הנעשות תוך כדי שמיעת הצדדים ולימוד החומר.

לעניין הפגמים – קובלים המבקשים על כך שלא ניתנה להם הזדמנות לחקירה נגדית כדי להוכיח כי הפגמים משמעותיים יותר מהרושם המתקבל מהתמונות. אף בטענה זו אין ממש. הנטל להוכיח את התביעה הוא על התובע. אם לא היה בתמונות די כדי לשכנע את בית המשפט כי מדובר בפגם חמור, על התובעים היה להביא ראיות מטעמם לעניין חומרת הפגם. לא ניתן להסתמך על אפשרות של חקירה נגדית לכדי להוכיח פרט שהוא ביסוד התביעה.

ייאמר כי התמונות שצורפו לבקשה לא נסרקו היטב לנט המשפט וקשה לבחון אותן במסגרת הליך זה. אולם, לצורך הליך זה, שאינו ערעור, אלא בקשה למתן רשות ערעור, אין בדבר כדי להעלות או להוריד. זאת, משום שמדובר בעניין עובדתי מובהק. הדבר נכון במיוחד בשים לב לכך שגם המבקשים טוענים כי הוכחת החשיבות של הנזקים הייתה מתבררת בחקירה נגדית ואינה עולה באופן חד משמעי מהתמונות.

הטענות לפיהן הפרוטוקול אינו משקף את הדיון, צריכות היו לבוא לידי ביטוי בבקשה לתיקון הפרוטוקול ולא ניתן לבוא בדיעבד לערכאת ערכאת ולבקש את התיקון בערכאת הערעור, מבלי שהדבר התבקש תחילה בערכאת הדיון.

טענת המבקשים אודות סעיף 26 לפסק הדין אינה מובנת. בית המשפט לא ביטל את האחריות בגין ליקויים שאולי יתגלו בעתיד. כל שקבע בית המשפט הוא שהתביעה ביחס לליקויים שכבר התגלו, מוצתה ואין חובה על המשיבה לחזור ולתקן פעמים נוספות.

ההוצאות אשר הושתו על המבקשים מתונות מאוד בנסיבות העניין ובוודאי שאין מקום להתערב בעניין זה.

סיכומו של דבר, מדובר במחלוקת מקומית, על עובדות פרטניות אשר הוכרעה על יסוד הראיות שהובאו, ממצאי מהימנות חיוביים אודות נציג המשיבה ועמידה על סתירה בגרסת המבקשת. אין מדובר בעניין המצדיק מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

העירבון יושב למבקשים.

נוכח התוצאה, הדיון בבקשות הנוגעות לתיק ההוצאה לפועל – מתייתר.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה