1. המבקשות עותרות לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. מדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה אשר הוגשה כנגד שמונה חברות ביטוח שונות בסכום כולל של מעל לשני מיליון שקלים. בכתב התביעה נטען כי המשיב נפגע בתאונה ביום 11.10.14 ואולץ לחתום ביום 10.1.17 על "כתב ויתור על תביעות" וביטול הפוליסות, תוך ניצול מצוקתו , מתוך כפייה ואיומים.

המבקשות מדגישות את נסיבות רכישת הפוליסות מהן עולה מסע רכישות במהלך ספטמבר 2014 לרכישת שמונה פוליסות נפרדות בחברות ביטח שונות ועל הנסיבות המחשידות של קיום "מקרה ביטוח" ביום 11.10.14, עשרה ימים בלבד לאחר השלמת מסע רכישות הפוליסות. המבקשות טוענות כי המשיב חתם על כתבי הוויתור לאחר שנתפס בקלקלתו והודה בפני החוקרים כי גרם בכוונה לשברים בידיו כדי לקבל תגמולי ביטוח, על רקע מצוקה כספית.

על בסיס טענות אלו נטען כי סיכויי התביעה קלושים, נוכח הנטל הכבד על המשיב להוכיח טענות כנגד הוויתור תוך שמעלה טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב. אשר למצבו הכלכלי, נטען כי מדוחות החקירה עולה כי המשיב מסובך בחובות כבדים, גם לשוק האפור, ואף הודה בפני החוקרים כי שבר ידו בכוונה כדי לקבל תגמולי ביטוח.

להשלמת התמונה יובהר כי המשיב הספיק לקבל מכל הנתבעות תגמולי ביטוח שונים בגין כיסויים עבור שברים, אשפוז ואבדן כושר עבודה. בשלב זה הוגשו כנגדו שלוש תביעות שכנגד להשבת תגמולי הביטוח ששולמו, מטעם AIG בסך 49,722 ₪, מטעם ביטוח ישיר בסך 17,552 ₪ ומטעם איילון בסך של 69,937 ₪.

המשיב מתנגד לבקשות מהטעם כי הוגשו ללא תצהיר ונשענות על השערות באשר לאופן התרחשות מקרה הביטוח והאשמות לא מבוססות למרמה. עוד הפנה לטענות בפרק ב3 לכתב התביעה ביחס להעדר תוקף של הוויתור מטעמו. התגובה לא מעלה כל טענה לגופו של עניין בדבר יכולתו הכלכלית של המשיב ומפנה להלכה הפסוקה לפיה רק בנקרים נדירים של תביעת סרק מובהקת יש לחייב בהפקדת ערובה להוצאות.

2. לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות, מצאתי כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להטיל ערובה להוצאות על התובע. ראשית, ממכלול הנסיבות של התביעה והעולה מכתבי טענות הצדדים ישנן אותות של מרמה מצד התובע המטילים עליו נטל מוגבר לסתור את נסיבות חתימתו על מסמכי הוויתור. גם אם ניתן לתקוף וויתור מעין זה בטענות חוזיות של פגמים ברצון, מדובר בנטל כבד.

עמדה על כך הפסיקה בכל הנוגע להסכמי פשרה וכתבי וויתור, כי הנטל לביטול כבד (ראה ת"א (שלום חי') 43346-04-15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, 3.7.15 והאסמכתאות שם. שם אמנם נדחתה בקשה לדחייה על הסף, אולם הובהר הנטל הכבד לסתירת כתבי פשרה או וויתור. כמו כן ראה מקרים בהם סולקו על הסף תביעות על בסיס כתבי וויתור (ת"א (שלום נצ') 11896-11-13 כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, 12.5.14, ת"א (שלום עכו) 34395-11-16 נג'ם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, 27.3.18)

גם אם לא מדובר בטענות כנגד תוכן ההסכמים שאז לא ניתן להעלות טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב, ממכלול הנסיבות עולה כי בפני התובע נטל כבד להסביר כיצד חתם על שמונה כתבי וויתור והודה בפני החוקרים כי גרם במכוון למקרה הביטוח. על כן ניתן לקבוע כי מדובר בתביעה שקרובה לתביעת סרק המאפשרת הטלת ערובה להוצאות.

3. ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11.2.09, עמד כב' השופט ח' מלצר על תכליתה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990) (להלן: פרשת אויקל); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751-750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן – גורן, 2009).

הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד – ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865  (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)."

ער אני לעובדה כי משמעות הטלת ערובה יכולה להיות כי מחמת חסרון כיס יימנע מבעד המשיב למצות את זכותו לתבוע, אולם שיקול זה יש לאזן מול זכותן של המבקשות להימנע מסיכון כלכלי נוסף בגין יחסיהן עם המשיב, במיוחד שכבר שולמו לו תגמולי ביטוח שהמבקשות דורשות השבתן.

עמד על השיקולים המתחרים בית המשפט העליון ברע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל, 18.10.07:

"מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים לצורך החלטה בענין הערבות מצריך התייחסות ליכולתו הכספית של מבקש הפטור וסיכויי ההצלחה של ההליך. הפן של היכולת הכספית משקף את אינטרס זכות הפנייה לערכאות. היבט סיכוייו של ההליך משקף את עניינו של הנתבע בהבטחת הוצאותיו למקרה שההליך יידחה. בגדר שיקולים מרכזיים אלה, ניתן משקל למאפיינים מיוחדים של המקרה הנדון, כאשר המגמה היא לאזן בדרך ראויה בין הערכים השונים הפועלים ברקע הענין.

...

מנגד, אין לבטל לחלוטין את עניינו של בעל הדין שכנגד. יש לבחון את סיכוייו של ההליך, ובמקום בו הסיכויים אינם טובים, יש לתת ביטוי מידתי להגנה על זכותו של הנתבע להבטחת הוצאותיו. יש לייחס משקל כלשהו גם לעובדת אי הימצאותו בארץ של התובע, והיותו חסר נכסים בישראל, כדי שלא יופקר לחלוטין עניינו של בעל הדין שכנגד. ראוי במסגרת זו להציב גדר כלשהי בפני ניהול הליכי סרק בראיית האינטרס הציבורי הכולל, ולהימנע מלאפשרם בלא מתן בטחון כלשהוא לכיסוי הוצאות הנתבע, באם תיגרמנה."

4. בחינת נסיבות העניין על רקע ההלכות הנ"ל ואל מול דרישת המבקשות לחייב את המשיב בהפקדת סכום עבור כל אחת מהמבקשות, שלא יפחת מ- 35,000 ₪ לכל אחת מהן, מובילה לקבלת הבקשה, אולם קביעת סכום מידתי יותר אשר יתחשב במספר הנתבעות ובסכום התביעה כנגדן.

התביעה כנגד הנתבעת 2 היא בסכום של 330,000 ₪ ואילו כנגד הנתבעת 5 בסך של 171,000 ₪. בנסיבות העניין יש להיעזר בתעריף שכר הטרחה המומלץ כדי לקבוע בקירוב את שיעור הערובה.

לאור על האמור לעיל אני מחייב את התובע להפקיד סך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 2 וסך של 15,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת 5.

הסכומים יופקדו עד ליום 1.7.18 ובהעדר הפקדה, תדחה התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 5.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018, בהעדר הצדדים.