1. התובע עבד אצל הנתבעת כששה חודשים, כמאבטח בכניסה לקניון "רוטשילד" בראשון לציון, מיום 1.6.16 ועד יום 13.12.10.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא בשאלה מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע.

2. על פי גרסת התובע המתוארת בכתב התביעה, ביום 13.12.16, במהלך יום עבודה רגיל, התובע התבקש על ידי מנהל האזור בשם נאור לעזוב את מקום העבודה לאלתר והתובע נשלח כך לביתו באמצע יום העבודה וללא הסבר.

על יסוד גרסה זו, נטען כי עד ליום 5.2.17 לכל הפחות, התובע היה מוכן לעבוד אצל הנתבעת ומשלא קיבל שכר, הוא זכאי לשכר בגין תקופה זו. כמו כן נתבעו פיצויים בגין אי עריכת שימוע, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצויים בגין אי מסירת תלושים במועד (בסיכומיו התובע חזר בו מהתביעה לפיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה - סעיף 40 לסיכומים).

3. בכתב ההגנה נטען כי התובע התפטר לאחר תקרית עם מנכ"לית הקניון, שהתובע עישן בפניה בעת שביקשה להיכנס לחניון במקום. על רקע זה מזמינת העבודה ביקשה שלא לשבץ עוד את התובע במקום, הנתבעת ביקשה להציב את התובע במקום חלופי, אך התובע לא התייצב לשיחת שימוע ולמעשה התפטר.

4. בשתי ישיבות הוכחות נשמעו עדות התובע ועדותו של מנהל סניף תל אביב בנתבעת, מר שגיא יום טוב (להלן - יום טוב).

הצדדים גם הציגו חלופת מכתבים ביניהם:

א. מכתב הנתבעת מיום 14.12.16 שעיקרו –

"1. הנך מועסק באתר קניון ג'י רוטשילד ראשל"צ החל מתאריך 01/06/16 במשמרות משתנות.

2. בתאריך 13/12/16 בהיותך במשמרת ביצעת עבירת משמעת חמורה בכך שעישנת במהלך המשמרת בעת היותך בעמדת הבידוק ואת עשן הסיגריה הוצאת בפניו של הנבדק אל תוך רכבו.

3. לאור התנהלותך והתנהגותך, נמסר לך באופן אישי על ידי מנהלך הישיר, נאור, כי אינך יכול להמשיך לעבוד בקניון ג'י רוטשילד ראשל"צ ועליך להגיע לשיחת שיבוץ מחדש בתאריך 14/12/16 בשעה 14:00 בפני מנהל הסניף במשרדי הסניף שברחוב לה גרדיה 7 ת"א.

4. החלטת על דעת עצמך לא להגיע לשיחת השיבוץ מחדש אליה זומנת, בשיחת טלפון שהתקיימה עמך ע"י נאור, הודעת כי אין בכוונתך להגיע למשרדי הסניף לשיחת שיבוץ ואין בכוונתך לעבוד בשום מקום אחר מלבד קניון ג'י רוטשילד. נאור הסביר לך כי אינך יכול להמשיך בקניון ושעליך להגיע לשיחה.

5. לאור סירובך להגיע לשיחת שיבוץ מחדש הודיע לך נאור כי אנו רואים בכך הודעת התפטרות על כל המשתמע מכך.

6. החברה שומרת לעצמה את הזכות לקזז מכל סכום שמגיע לך בגין עבודתך בחברה את סך ההודעה המוקדמת שלא ניתנה על ידך עפ"י חוק.

7. לאור האמור בשכר חודש ינואר 2017 יבוצע עבורך גמר חשבון ובו ישולם כל המגיע עפ"י החוק בקיזוז אי הודעה מוקדמת."

ב. מכתב ב"כ התובע (ללא תאריך, אך נשלח בפקס ביום 27.12.16), בו נטען כי התובע נשלח לביתו ביום 13.12.16 ולמעשה הוצא לחופשה כפויה שעל הנתבעת לשאת בשכרו של התובע ואם ברצונה לפטרו – לזמנו לשימוע, לתת לו הודעה מוקדמת ולערוך גמר חשבון.

ג. מכתב תזכורת של ב"כ התובע, מיום 30.1.16.

ד. מכתב הנתבעת לב"כ התובע, מיום 5.2.17, שבה מתוארת בתמצית גרסתה בהליך זה.

5. התובע אישר בחקירתו הנגדית את גרסת הנתבעת, לפיה נאמר לו ללכת לביתו לאחר תקרית עם מנכ"לית הקניון. בלשונו (עמוד 3 החל משורה 4):

"מה היה במשמרת? הוא פנה אליי, אמר לי תשמע המנכ"לית נכנסה וראתה אותך עם סיגריה, היא פתחה את החלון והעפתי את העשן לפנים שלה. מעולם לא נשפתי עשן לפנים שלה. יש לי טיפה נימוס. אני לא אנשוף לבן אדם בפנים.

ש. אתה מעשן?

ת. כן אבל זה לא מה שהיה. אני מכיר אותה ועובד איתה כמעט שנה שלמה. אפילו פעם אחת היא לא פתחה לי את החלון ולא עצרה. הייתי רואה אותה 10 מ' בכניסה לחניון ופותח לה את השער. אין לי מה לבדוק אותה כי אני מכיר אותה. בא נאור ואמר שהמנכ"לית אמרה שאני מסיים את היום עכשיו. השעה הייתה 10 בבוקר. שאלתי מה הלאה ואמרו לי לחכות בבית."

אמנם התובע הוסיף והכחיש את פרטי התקרית עם המנכ"לית, אך גם מתיאורו עולה כי הסיבה שבגללה נדרש לעזוב את המקום והוזמן למחרת לשימוע לקראת שיבוץ מחדש, הוא טענת הנתבעת כי מנכ"לית הקניון טענה שהתובע עישן בפניה בזמן העבודה.

התובע הוסיף בחקירתו הנגדית שנאור כביכול ניסה לסדר לו עבודה בחברה של אחיו. מדובר בגרסה מאוחרת מאוד שאין לה זכר בתצהיר התובע ולאור ההתרשמות הכללית מתשובות התובע והתנהלות חקירתו הנגדית (ר' למשל עמוד 4 לפרוטוקול), לא מצאנו לקבל גרסה עובדתית זו.

בקשר להערכת עדותו של התובע, נוסיף כי גם חלקים אחרים בעדותו לא היו משכנעים ולא התיישבו עם המסמכים שהוצגו. כך למשל, למרות שלפי הנספחים לתצהירו, כבר ביום 27.12.16 היה מיוצג, העיד בבית הדין שפנה לעו"ד רק לאחר שישב "חודש וחצי חודשיים בבית" (עמוד 5 שורות 8 – 9).

6. אמנם הנתבעת לא העידה מטעמה את הממונה הישיר על התובע, נאור, אך העידה את מנהל הסניף, שבפניו היה אמור להתקיים השימוע לתובע. העד אישר את גרסת הנתבעת בחקירתו הנגדית וזו לא נסתרה.

7. אשר על כן נדחית גרסת התובע כאילו פוטר לאלתר ביום 13.12.16 ונשלח לביתו באמצע יום העבודה.

8. לאור כל האמור לעיל, יש לשוב ולבחון אם בנסיבות שהוכחו, התובע התפטר מעבודתו או פוטר.

יש להעיר בהקשר זה, כי התובע טען שלא נאמר לו שעליו להתייצב לשימוע ואף לא קיבל את מכתב הנתבעת מיום 14.12.16. לאור ההתרשמות הכללית מעדות התובע, לא מצאנו לקבל דווקא חלק זה של עדותו. ראוי לציין כי המכתב מיום 14.12.16 הוא מכתב שנשלח לתובע לאחר שלא התייצב לשיחת השימוע ואין מדובר במכתב הזמנה לשימוע. גם על פי הרשום במכתב זה, התובע זומן בעל פה לשימוע ונציג הנתבעת אף התקשר אליו ושוחח עמו בנושא.

9. על פי הפסיקה, בשאלה אם יש לראות כהתפטרות מקרה בו העובד נעדר מהעבודה או שמא מדובר בהפרת משמעת, נפסק כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, וליתן את הדעת להתנהגות העובד ולמשך הזמן בו הוא זנח את מקום העבודה (דב"ע נז/ 3-39 בביוב – גפן, 2.6.97; דב"ע נה/ 3-122 זבון – מוצניק, פד"ע כט 228 (1995); דב"ע מו/ 3-10 המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר – אוסטפלד, פד"ע יד 353, 357 (1986)).

במקרה שבפנינו, הנתבעת היא שמסרה לתובע שלא יוכל להמשיך לעבוד אצל הלקוח שבחצריו הוצב. בשלב זה, אין מדובר בפיטורי התובע. בשלב הבא, התובע זומן לשיחה בה היתה אמורה להתברר השאלה היכן יוצב התובע. התובע לא התייצב לשיחה זו. הוא גם לא יצר כל קשר עם הנתבעת, עד מכתב ששלח בא כוחו כעשרה ימים לאחר מכן, ביום 27.12.16.

כלומר מדובר בעשרה ימים או פחות משבועיים, בהם התובע לא פעל על פי הוראות הנתבעת ולא עשה דבר על מנת לברר היכן עליו להתייצב לעבוד.

10. מאידך גיסא, עוד ביום 14.12.16, באותו יום שבו התובע לא הגיע לשיחת השימוע, הנתבעת הזדרזה ושלחה לו מכתב לפיו היא רואה בו כמי שהתפטר מעבודתו. נזכיר שעל פי הפסיקה, הוראה לפיה אם העובד לא יגיע לעבודה, יראו אותו כמתפטר, יש לראות כמעשה פיטורים (דב"ע נז/ 3-52 לוי – אגמי שיווק רהיטים בע"מ, 3.7.97; דב"ע לה/ 3-45 נטשה – יזרום חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע ז 64 (1975); דב"ע לה/ 3-85 עירית כפר סבא – כהן, פד"ע ז 175, 180 (1975)).

בנוסף, גרסת הנתבעת במכתב מיום 14.12.16, לפיה בשיחת טלפון שהתקיימה עם התובע "ע"י נאור, הודעת כי אין בכוונתך להגיע למשרדי הסניף לשיחת שיבוץ ואין בכוונתך לעבוד בשום מקום אחר מלבד קניון ג'י רוטשילד", לא הוכחה, מאחר שהתובע הכחיש את תוכנה ואילו הנתבעת לא העידה את נאור.

11. בנסיבות המתוארות לעיל, יש לראות את הנתבעת כמי שפיטרה את התובע, לאחר שזה לא התייצב לישיבת השימוע אליה זומן.

משהרקע לפיטורים היה הפרת משמעת של התובע (הן בהתנהלותו בתקרית עם מנכ"לית הקניון והן באי התייצבותו של התובע לשיחת השימוע), ובהתחשב בכך שהתובע הועסק על ידי הנתבעת כששה חודשים בלבד, לא מצאנו כי יש לפסוק לזכות התובע פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע (השוו: ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה שיווק מתכת בע"מ - שמיר, 13.1.11; ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל – תורג'מן, 2.2.09; בר"ע (ארצי) 59581-11-12 סלע מוניות בע"מ – לוגסי, 30.12.13).

עם זאת, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. מאחר שעל פי הודאת הנתבעת בתלוש שכר נובמבר 2017, ההודעה המקדמת שקוזזה משכרו עמדה על 487.67 ₪, הרי שעל הנתבעת לשלם סכום זה לידי התובע.

12. לאור הקביעות לעיל לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע, נדחות הטענות לפיהם התובע פוטר בשל גילו. לטענה זו אין כל עיגון בראיות שהוצגו.

13. גם דין התביעה לפיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר באיחור, להידחות. תלושי השכר צורפו לכתב התביעה, עניין המעיד על כך שהתובע קיבל אותם עוד קודם לפנייתו לבית הדין. בהקשר זה יש להוסיף שנושא זה גם לא נזכר בפניות ב"כ התובע לנתבעת, סמוך לאחר סיום עבודתו אצלה. עניין התומך בדחיית טענות התובע בנושא.

14. נותרו לדיון התביעה לשכר ולפדיון חופשה.

א. בעניין החופשה, הנתבעת אישרה בסיכומיה כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 619 ₪. סכום זה מתיישב עם נתוני השכר העולים מהתלושים (עבודה במשרה חלקית ור' גם תלוש חודש נובמבר 2017 שהוצג בדיון). עוד יש לציין כי למעשה המחלוקת בין הצדדים היא רק בנושא ערך יום חופשה (השוו סעיף 36 לסיכומי התובע לסעיף 26 לסיכומי הנתבעת והנתונים שבתלוש 11/17).

מאחר שנקבע שהתובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, נדחית טענת הנתבעת לגבי קיזוז פדיון החופשה כנגד הודעה מוקדמת ועליה לשלם את הסכום בו הודתה לידי התובע.

ב. בהתאם לנקבע לעיל, התובע פוטר במכתב מיום 14.12.16. כלומר אינו זכאי לשכר מעבר ליום זה. בנוסף, במכתבו של התובע מיום 27.12.16 ביקש לחלופין שייערך לו גמר חשבון. אשר על כן, התובע אינו זכאי לשכר עד יום 5.2.17, כפי שנתבע.

15. בהקשר לחישוב הסכומים שנפסקים לזכות התובע, יש לציין כי אין בראיות עיגון לטענת התובע כי עבד שנים רבות באותו מקום, באמצעות חברות אחרות. בעניין זה כל שהוצג הוא שני מכתבים מחברת אופק טים וחברת אופק דיפנס (מהשנים 2006 ו – 2017), אך לא צוין בהם מקום העבודה בפועל. על כן יש לחשב את זכויות התובע לפי ותק של חצי שנה שעבד אצל הנתבעת.

16. סוף דבר – התביעה מתקבלת רק בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. תמורת הודעה מוקדמת בסך 488 ₪;

ב. פדיון חופשה בסך 619 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2017 ועד התשלום בפועל.

לאור הפער בין סכום התביעה ובין הסכומים שנפסקו לזכות התובע, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ג אדר תש"פ, (19 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.