1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת חובת הנתבעת כמבוטחת לשאת בדמי פרמיה לביטוח שנערך לה ואף נהנתה ממנו בפועל, מקום בו לא ביקשה לערוך לה את פוליסת הביטוח.

2. התובע שהוא סוכן ביטוח ערך לנתבעת פוליסת ביטוח מקיף לרכב בחברת הביטוח 'הפניקס'.

קודם לכן היתה לנתבעת פוליסת ביטוח מקיף בחברת הביטוח 'מנורה' שבוטלה בידי חברת הביטוח בינואר 2017 והודעה על כך הגיעה לנתבעת ביום 31/1/17. באותו יום הודיעה הנתבעת למזכירתו של התובע כי קיבלה הודעה על ביטול הפוליסה והתובע הקים לנתבעת פוליסת ביטוח מקיף חלופית בחברת הביטוח 'הפניקס'.

מזכירת התובע הודיעה לנתבעת ביום 1/2/17 שנערכה לה פוליסת ביטוח בחברת הפניקס וזו אמרה למזכירה בתגובה כי אכן חצי שעה לפני אותה שיחה היתה מעורבת בתאונה עם צד ג'. אין מחלוקת בין הצדדים שמסלקת תביעות מטעם חברת הפניקס היתה בקשר עם הנתבעת וקיבלה את הסכמתה לפצות את צד ג' על נזקיו.

התובע הוא ששילם את פרמיית הביטוח לחברת הפניקס ומשלא הסכימה הנתבעת להשיב לו את כספו הוגשה התביעה.

3. לטענת התובע לא יכולה הנתבעת מצד אחד ליהנות מפוליסת ביטוח בחברת הפניקס עליה שילם עבורה ואף לאשר לחברת הפניקס להפעיל את הפוליסה ולשלם לצד ג' בגין נזקים שלכאורה היא אחראית להם; ומצד שני לטעון כי התובע ערך את הפוליסה בחברת הפניקס ללא אישורה ולפיכך היא לא חייבת בתשלומה.

4. מנגד טוענת הנתבעת שפוליסת הביטוח בחברת מנורה בוטלה בשל התרשלות של התובע שלא העביר לחברת מנורה מלוא המסמכים הנדרשים וכי רק בנסיבות אלה נדרש להקים פוליסה חלופית בחברת הפניקס. מעבר לכך טענה שממילא לא נתנה הסכמתה לעריכת פוליסת ביטוח חלופית בחברת הפניקס ולפיכך לא היה רשאי התובע לעשות שימוש בפרטיה לצורך רכישת פוליסה חדשה בחברת הפניקס. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת שהיא לא חייבת לשלם לתובע עבור הפוליסה.

המחלוקת היא אם יש לחייב בנסיבות האמורות את הנתבעת לשלם עבור פוליסת הביטוח שרכש עבורה התובע.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

5. מהנתונים שהובאו בפניי למעשה אין מחלוקת שלאחר שנודע לתובע שפוליסת ביטוח המקיף של הנתבעת בחברת מנורה בוטלה, רכש עבורה פוליסת ביטוח חלופית – יקרה יותר – בחברת הפניקס.

התובע לא טען שביקש את אישורה של הנתבעת לעריכת הפוליסה אלא טען שמתוך דאגה לנתבעת, שלא תישאר 'חשופה' וללא ביטוח ערך עבורה את הביטוח (עמ' 2, ש' 19). בהקשר זה למעשה לא הוכחשה גירסת הנתבעת שמעולם לא נשאלה אם היא מסכימה לעריכת פוליסה בחברת הפניקס ומעולם לא נתנה אישורה להפקת אותה פוליסה (עמ' 2, ש' 3).

בנסיבות אלה המסקנה היא שהתובע רכש את הפוליסה עבור התובעת על דעת עצמו ומבלי שקיבל הסכמת הנתבעת כמבוטחת מראש לעריכת אותה פוליסה.

6. התובע כסוכן ביטוח פעל כשלוח של הנתבעת כמבוטחת אצל חברת הביטוח (רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח נ' עו"ד קפלנסקי. ניתן ביום 12/11/17. ראו שם בסע' 16 לפסה"ד). ככל שלא הסכימה הנתבעת לפעולה זו של הסוכן אצל חברת הביטוח, הרי שלכאורה פעל ללא הרשאה (סע' 6(א) רישא לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). ואולם, מהנתונים שהובאו בפניי עולה שהנתבעת למעשה אישררה את פעולתו של התובע בדיעבד (סע' 6(א) סיפא לחוק השליחות). מכאן שיש בפעולתו כדי לחייב אותה.

תחילה אישררה הנתבעת את פעולתו של התובע ביום 1/2/17 וזאת כשמזכירת התובע התקשרה והודיעה לה שערכו עבורה פוליסת ביטוח בחברת 'הפניקס' תחת הפוליסה בחברת 'מנורה' שבוטלה. לו לא הסכימה הנתבעת לאותה פוליסה, הרי שהיתה יכולה באותו מעמד להודיע על כך למזכירתו של התובע או לתובע עצמו והתובע היה מבטל את הפוליסה בו ברגע. ואולם, הנתבעת שכחצי שעה קודם לכן היתה מעורבת בתאונת דרכים נדרשה לאותה פוליסה ולכן לא קבלה על כך שנערכה לה פוליסה חלופית ואף לא ביקשה לבטלה.

הנתבעת אישררה את פעולתו של התובע בשנית ביום 7/6/17 מול מסלקת התביעות של חברת הפניקס כשנתנה אישורה לשלם פיצוי לצד ג' שאיתו היתה מעורבת בתאונה (סומן ת/2 במהלך כתיבת פסק הדין) וזאת תחת דרישתה לבטל אותה פוליסה, ככל שטענה כי לא ביקשה אותה.

יוער כי העובדה שבדיעבד תשלום הפיצוי לצד ג' (3,890 ₪) היה נמוך מדמי הפרמיה המתחייבים (4,117 ₪), אין בה לשנות המסקנה כי הנתבעת אישררה בדיעבד פעולתו של התובע לעריכת פוליסת ביטוח מקיף אצל חברת ה'פניקס' ולפיכך עליה לשאת במלוא עלות הפוליסה, ללא קשר לכדאיות הפעלתה.

7. בנסיבות אלה על הנתבעת לשפות את התובע בגין הוצאות שהוציא עבורה (סע' 11 לחוק השליחות), ובמקרה זה לשאת בעלות הפרמייה.

ככל שסבורה הנתבעת שהתובע גרם לה נזק בשל אחריותו לביטול פוליסת הביטוח בחברת 'מנורה' ועריכת פוליסה יקרה יותר בחברת ה'פניקס' רשאית היא לפעול בכפוף לכל דין.

התוצאה:

8. אשר על כן התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 4,117 ₪ בתוספת 400 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.