בפני תביעת הפרשים.

הנתבעת הינה מבטחת צד ג' אשר פגע ברכב התובע. הנתבעת הכירה באחריות מבוטחה לתאונה, קיבלה את התביעה והעבירה לתובע פיצוי בהתאם להערכת השמאי מטעמו, אך קיזזה מהסכומים שנתבעו לגבי שכ"ט השמאי ולגבי ירידת הערך של הרכב. לפיכך הוגשה התביעה.

העידו התובע והשמאי אמנון כהן.

לעניין שכר טרחת השמאי, הסכום שנדרש ושולם – 2,250 ₪ – הוא אכן גבוה משמעותית מהמקובל, אך השמאי העיד והסביר כי נדרשו לצורך ההערכה וכתיבת חוות הדעת על פי הפרמטרים הנדרשים על ידי חברות הביטוח ארבעה ביקורים במוסך לצורך בדיקת הרכב והערכת הנזקים, ועוד שני ביקורים לצרכים חישוביים-תיעודיים, וכן הושקעו שעות עבודה רבות, מאחר שהנזק היה בהיקף גדול של 32,000 ₪ ונגרם גם למנגנוני בטיחות ברכב. השמאי פרט את רכיבי שכר הטרחה ועדותו היתה מהימנה. לפיכך אני מאשרת את שכר הטרחה ששולם כשכר טרחה הולם שעל הנתבעת לשפות את התובע בגינו.

לעניין ירידת הערך, שוכנעתי מעדויות התובע והשמאי ומרשיון הרכב שהוצג, שלא מצויינת בו מקוריות של ליסינג, כי על אף שהרכב נרכש על ידי התובע מחברת אלבר, העוסקת גם בליסינג, הוא נרכש כחדש ללא כל קילומטראז', ועל כן לא היה מקום להפחתת ערך הרכב בשל היותו רכב ליסינג.

לפיכך על הנתבעת להוסיף ולשלם לתובע סך של 2,211 ₪ בגין ההפרשים.

כמו כן שכר השמאי בגין ישיבת היום בסך 1,000 ₪, אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.