1. בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לרכבו. לטענתו עת פנה שמאלה למתחם מכון הדרום באזור התעשייה סגולה, ראה את משאיתו של הנתבע עומדת בצד שמאל, וכשחלף לידה ביצע הנתבע 2 נסיעה לאחור ופגע ברכב התובע וגרם לנזקיו. מכאן טוען התובע לאחריות הנתבע לתאונה ואחריות הנתבעים לנזק.
2. מנגד טוען הנתבע 2 נהג המשאית כי ביצע פניית פרסה באיטיות ולפתע שמע מכה מאחור וזאת מבלי שביצע נסיעה לאחור כלל. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים שהתובע אחראי לתאונה ולנזקיה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אחריות לתאונה:

1. עיון בתמונות הנזק שצורפו לחוות דעת השמאי (סומן ת/1 במהלך כתיבת פסק הדין) מורה כי ברכב התובע 2 מוקדי נזק: האחד, בכנף קדמית שמאלית והשני, בפינה ימנית של הפגוש הקדמי.

לטענת התובע משאית הנתבע נסעה לאחור, פגעה בו בכנף הקדמית השמאלית והדפה אותו ימינה אלא עבר עצם שהיה מימינו, כך שנפגע גם בפינה קדמית ימנית.

הנתבע הציג תמונה של רכב התובע ממקום התאונה (עמ' 2, ש' 19). עיון באותה תמונה מעלה שרכב התובע נמצא במקום פתוח-באמצע כביש, ולא ליד עצמים שהם. מכאן עולה המסקנה שהתובע לא הוכיח קיומו של עצם שהוא בצד ימין של הרכב אשר יכול היה לגרום לנזק הנטען בצד קדמי ימני. התביעה בגין הנזק למוקד הימני ובכלל זה הפגוש הקדמי נדחית.

1. באשר לנזק לכנף הקדמית השמאלית, אני מוצא להעדיף את גירסת התובע לאופן קרות התאונה.

עיון בכתב ההגנה מעלה שהנתבעים לא הכחישו שהנתבע 2 נסע לאחור, אך לטענתם בעת התאונה כבר השלים את התמרון והפגיעה היתה לאחר שכבר השלים את התמרון (סע' 9 לכתב ההגנה).

ראשית, גירסה זו אינה תואמת לגירסת הנתבע 2 בדיון בפניי ולפיה היה במהלך סיבוב פרסה איטית ללא נסיעה לאחור כלל (עמ' 1, ש' 24; עמ' 3, ש' 16).

שנית, לו הנתבע 2 לא היה מבצע כלל נסיעה לאחור אלא מבצע פניית פרסה באיטיות בשל אוטובוס שנמצא מולו וממשיך בנסיעתו ישר, הרי שככל שהוא התקדם בביצוע פניית הפרסה המשאית הולכת ומתרחקת מרכב התובע שעבר מאחוריו. במקרה כזה למעשה לא היה צריך כלל להתקיים מפגש בין כלי הרכב.

שלישית, עיון בתמונת הנזק לכנף קדמית שמאלית ברכב התובע מעלה כי מדובר למעשה במוקד נזק נקודתי – חור בכנף – וכי בשל אותו חור התקמט כל הפח לכיוון מוקד החור. מוקד נזק כזה תואם לגירסתו של התובע לאופן קרות התאונה ולפיה המשאית נסעה לאחור ופגעה ברכבו. מוקד נזק כזה לא תואם לגירסת הנתבע 2 לפיה המשאית עמדה ורכב התובע חלף מאחוריה ופגע בה. לו היתה מתקבלת גירסה זו היינו מצפים לנזק בעל אופי "קדימה-אחורה" – של שריטה ו/או חריטה מתמשכת על הכנף ולא לנזק ממוקד "המתכנס" לחור בכנף.

מכל האמור אני מוצא להעדיף את גירסת התובע לאופן קרות התאונה והנזק לכנף הקדמית ומוצא אחריות של הנתבע 2 למוקד נזק זה.

1. בצד האמור מצאתי לייחס לתובע אשם תורם, באשר החליט לפנות שמאלה לתוך המתחם למרות שראה בה את המשאית שביצעה תמרון. אני מעמיד את האשם התורם על שיעור של 15%.

גובה הנזק:

1. התובע העיד כי מכר את רכבו וטען כי הפסיד 1,000 ₪ במכירה (עמ' 3, ש' 4). לכאורה ניתן היה להבין כי כל הפסדו בגין הנזק היה בגובה של 1,000 ₪.

ואולם עיון מדוקדק בעדותו ובכתב התביעה מעלה כי התובע העיד תחילה שלמרות שרצה למכור את הרכב, מאחר שהקונה התעכב, לא היתה לו ברירה אלא לתקן את הנזק ברכב (עמ' 1, ש' 17), עשה כן יומיים לאחר התאונה (עמ' 1, ש' 18) ונשא בתשלום.

לכתב התביעה אף צירף את חשבונית התיקון והודעה כי נתן שיק דחוי.

בנסיבות אלה אני מוצא כי לתובע נגרם נזק ממשי מעבר ל-1,000 ₪ במכירת הרכב וזאת משתיקן את הרכב בפועל ונשא בנזק.

משקיבלתי כי הנזק בצד שמאל קשור בתאונה, הנזק בגינו כולל 'עבודות' עומד על סך של 4,135 ₪.

בניכוי אשם תורם עומד הסכום על 3,515 ₪.

לא מצאתי כי סוג הנזק ומהות התביעה מצדיקים פיצוי בגין עוגמת נפש.

תוצאה:

1. אשר על כן אני מורה על קבלת התביעה בחלקה.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע 3,515 ₪ נזק ישיר, בתוספת 877 ₪ חוו"ד שמאי ובצירוף 300 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ח, 04 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.