לפני תביעה כספית בסך 20,854 ₪ בגין נזקי רטיבות והוצאות.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת הינה בעליה של דירה הנמצאת מתחת לדירתו של הנתבע 2. הדירה מושכרת למשפחת סולומון (להלן: "השוכרים").
2. הנתבעת 1 הינה האפוטרופוסית של הנתבע 2 שהינו הבעלים של הדירה בה היו נזילות שגרמו לרטיבות בדירת התובעת.
3. התביעה מלכתחילה הוגשה כנגד הנתבעת 1 בלבד. במהלך הדיון ולאחר שהנתבעת 1 הודיעה, כי היא תהיה המייצגת של הנתבע 2 ככל שיתוקן כתב התביעה, וניתנה הסכמתה לתיקון כתב התביעה והוספת הנתבע 2, הוסף הנתבע 2 לתביעה כשהנתבעת 1 מייצגת אותו בהליך זה.
4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנזקים בדירת הנתבע 2 תוקנו וכך גם בדירת התובעת.
5. התובעת טעה, כי פיצתה את השוכרים בסך כולל של 14,105 ₪ בגין שלוש תקופות בהן היתה נזילה שלא אפשרה שימוש בחדר השינה בדירה (להלן: "החדר").

התובעת קיבלה פיצוי בסך 1,850 מחברת הביטוח ולכן דורשת מהנתבעים לפצותה בסך של 13,354 ₪ בצירוף 7,500 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לה עקב בזבוז זמן נוכח הצורך לטפל בבעיה בדירתה.

1. הנתבעת 1 בכתב הגנתה לא חלקה על הנזילות מדירתו של הנתבע 2 ועל הנזק שהסבו לדירת התובעת אך הכחישה, כי החדר לא היה בר שימוש עקב הרטיבות.

עוד נטען שבעקבות הנזילה מינואר 2016 התובעת לא שיתפה עמם פעולה, היא הזמינה איש מקצוע מטעמה שביצע תיקונים תוך התעלמות מהרטיבות וזה גרם לעובש וקילופים ולכן אין לתובעת אלא להלין על עצמה.

1. מטעם התובעת העידו מר סולומון שמואל שהינו השוכר בדירה ומר אמיר עמיאל מדמוני שביצע עבודות בדירה. במהלך הדיון הציגה התובעת חוות שעת שמאי שהוגשה לתיק ביום 3.5.18.

דיון והכרעה

1. בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", זאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר
2. מיום 11.6.2002
3. תיקון מס' 11
4. ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם ושמעתי את העדים מטעם הצדדים, הגעתי למסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, ועל כן דין התביעה להידחות.

9. אין מחלוקת בדבר קיומן של נזילות חוזרות בדירת הנתבע 2 אשר נזקיו ניכרו גם בדירתה של התובעת.

10. המחלוקת בין הצדדים הינה מצומצמת כאמור, האם הוכח שלא ניתן היה להשתמש בחדר בדירת התובעת עקב הנזילות מדירת הנתבע 2? במידה וכן, למשך איזו תקופה ומהו שיעור הפיצוי שעל הנתבע 2 לשלם לתובעת.

11. בכתב התביעה טענה התובעת, כי זיכתה את השוכרים בדירתה עבור התקופה שמדצמבר 2015 עד יוני 2016 (7 חודשים) וכן מינואר 2017 ועד יוני 2017 (6 חודשים). בגין כל חודש התובעת את השוכרים בסך של 1,085 ₪. כך שסך הכל השיבה להם סך של 14,105 ₪.

בתמיכה לתביעה צירפה התובעת צילומי 4 המחאות על סך כולל של 14,800 ₪; הראשונה המחאה מיום 9.1.16 על סך 3,800 ₪ על שם התובעת שלא נפרעה והוחזרה לשוכרים, השנייה המחאה מיום 14.6.16 בסך 4,050 ₪ על שם סם סורוקה, המחאה שלישית מיום 19.3.17 בסך 3,240 ₪ על שם סם סורוקה והמחאה שלי מיום 29.6.17 בסך 3,260 ₪ על שם סם סורוקה.

בעדותה בפניי מסרה התובעת, כי מדובר בדירת 3.5 חדרים בגינה משלמים השוכרים מדי חודש סך של 3,800 ₪. בניגוד לאמור בכתב התביעה טענה התובעת שזיכתה את השוכרים עבור התקופה שמינואר 2016 ועד ספטמבר 2016, דהיינו 9 חודשים ולא 7 חודשים.

התובעת לא הסבירה את הפער שבין הסכום שלכאורה שולם לתובעים על פי ההמחאות, 14,800 ₪ והסכום שנתבע בכתב התביעה 14,105 (טרם הניכוי בסך 1,850 ₪ שקיבלה כפיצוי מחברת הביטוח).

ככל שהתובעת השיבה לשוכרים 1,805 ₪ בגין כל אחד מ- 13 החודשים, הרי שלא ברור הסכום שהושב מעת לעת לשוכרים על פי ההמחאות, שכן הסכומים משתנים ואינם בכפולות של 1,805 ₪, כך שלא ברור הבסיס לאותו זיכוי.

1. מטעם התובעת העיד מר שמואל סולומון, השוכר בדירת התובעת. העד סיפר על נזקי הנזילות והעובדה שהוא ורעייתו נאלצו לעזוב את חדר השינה, החדר המרווח בדירה, לחדר קטן יותר מאחר שלא ניתן היה להשתמש בחדר השינה. הם המתינו לתיקון במשך כ- 6 חודשים, וכי עד היום נמשכת הרטיבות. העד לא התייחס לשלוש התקופות של הרטיבות כאמור בכתב התביעה.

העד לא מסר, כי קיבל פיצוי מהתובעת בדמות זיכוי עבור החדר ובאילו מהחודשים.

בשים לב לעדות העד ולעדותה של התובעת כפי שפורטה בסעיף 12 לעיל, הרי שהתובעת פיצתה את השוכרים בשיעורים הנטענים, משלא הוכח הקשר בין ההמחאות לפיצוי בגין העדר האפשרות לשימוש בחדר.

1. עוד העיד מטעם התובעת מר אמיר עמיאל מדמוני שביצע עבודות בדירת התובעת. לא היה בעדות זו לסייע לנקודת המחלוקת מאחר שזו התייחסה לנזקי הרטיבות ולא לחוסר האפשרות להשתמש בחדר לאורך התקופות הנטענות. לדבריו, הוא קילף את התקרה עד למתכת, המתין שיתייבש עשה טיח וצבע אך לאחר תקופה הופיעו "פטריות" על הקיר והוא ביצע העבודה בשנית.
2. מחוות הדעת של השמאי מר אפרים משה מיום 26.5.16, אשר צורפה על ידי התובעת עלה, כי הדירה נבדקה ביום 9.5.16 ונמצא שנגרמו נזקים משמעותיים בחדר השינה "... ונוכחנו כי מאז האירוע אינו בשימוש והשוכרים עברו לגור בחדר סמוך. במצב הקיים הכולל ריחות טחב חזקים אין אפשרות לשימוש סביר בחדר הנ"ל" (עמ' 3).

המומחה קבע, כי החדר אינו ניתן לשימוש סביר ממרץ 2016 ועד מאי 2016 ולכן המליץ לפצות את התובעת בחלק היחסי מדמי השכירות של הדירה, כך שאושר לה תשלום עבור 3 חודשים בסך כולל של 1,851 ₪ (החדר הוא 13 מ"ר והדירה 80 מ"ר ולכן החלק היחסי הוא 617 ₪ לחודש).

בנסיבות אלה, אני סבורה, שיש ללכת במתווה שקבע המומחה לפיצוי התובעת, כך שהפיצוי היחסי בגין חוסר היכולת להשתמש בחדר יעמוד על סך של 617 ₪ מדי חודש לתקופה שצוינה לעיל.

מאחר שהתובעת פוצתה על ידי חברת הביטוח בגין תקופה זו, הרי שהיא אינה זכאית לכפל פיצוי מהנתבע 2.

התובעת לא הוכיחה שיש לפסוק לה פיצוי בשונה מהאמור בחוות הדעת.

1. לגבי יתר התקופות בגינן ביקשה התובעת פיצוי, מראשית 2016 ובמהלך 2017, הרי שלא הוכח שלא הייתה אפשרות לשימוש סביר בחדר השינה בתקופות אלה.

מהתמונות שצורפו לתיק ברור שנגרם נזק לדירת התובעת אך אין באלה כדי להוכיח שלא הייתה אפשרות לשימוש סביר בחדר האמור.

משלא הוגשה חוות דעת לגבי טיב הנזקים לגבי התקופות הנ"ל ולא הוכח שלא ניתן היה לעשות שימוש סביר בחדר הרי שלא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה למעט התקופה שממרץ 2016 ועד מאי 2016 כאמור בחוות דעת השמאי.

1. התובעת עתרה לפצותה בגין ההוצאות שנגרמו לה בשל היעדרות מעבודה, נסיעות מאזור באר שבע לרחובות מעת לעת כדי לטפל בבעיות בדירה. לא הובאו בפני ראיות להוכחת הפסד ימי עבודה, היקפן וערכו הכספי של יום עבודתה של התובעת ועל כן לא הוכח רכיב זה.
2. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

המזכירות תעביר לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ח, 15 מאי 2018, בהעדר הצדדים.