רקע

1. לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בסך כולל של 11,500 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג פיג'ו דגם 504 טנדר, שנת ייצור 1988 (להלן: "הפיג'ו"), עקב פגיעת רכב הנתבעת מסוג דייהטסו בתאונה שקרתה ביום 18.4.17, בצומת הראשונים פינת דוד אלעזר ביבנה.

2. לצדדים גרסאות שונות אשר לנסיבות התרחשות התאונה וכל צד טוען, כי הצד האחר הוא זה שחצה את הצומת במופע רמזור אדום, בעוד שבדרכו שלו היה מופע רמזור ירוק.

הדיון בתביעה

3. התקיים לפני דיון, במסגרתו העידו התובע, אחיו – שלמה קמרי, העד – דניאל קלוסקה וכן הנתבעת.

טענות התובע

4. בעת התאונה נהג ברכב אחיו של התובע - שלמה קמרי. הוא המתין במופע רמזור אדום, כשבכוונתו לפנות שמאלה, לרח' דוד אלעזר. לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק, הוא החל בנסיעה ולאחר שחלף על פני מחצית הצומת, הנתבעת, שנסעה במופע רמזור אדום, נכנסה לצומת, שלמה בלם את הרכב ואז פגעה הנתבעת בכנף שמאלית, קדמית, בפיג'ו. מוקד הנזק בדייהטסו היה שריטה בתחילת צדו השמאלי (עד ראיה לתאונה היה דניאל קלוסקה שעמד בתחנת אוטובוס כ- 20 מטרים ממקום התאונה).

עדותו של דניאל קלוסקה

5. בעת התאונה הוא עמד בתחנת אוטובוס והמתין לאחיו שיאסוף אותו. אחיו צריך היה להגיע מכיוון רחובות ולכן הוא הבחין במופע הרמזור בדרכו של שלמה. הוא לא ראה מה היה מופע הרמזור בדרכה של הנתבעת. הוא ראה ששלמה מתחיל בנסיעה וכשהגיע לאמצע הצומת, הנתבעת התנגשה ברכבו. לדבריו, הוא ניגש אל הנהג שלמה ויעץ לו שיצלם את הכביש כדי שיראו את כל זירת התאונה, הוא הבחין בנתבעת ובבעלה, אך לא אמר להם דבר. כשנשאל דניאל בחקירתו הנגדית, אם היה בסמוך למקום התאונה, מדוע לא הגיע לשם כדי לברר אם מישהו מהמעורבים זקוק לעזרה? הוא השיב כי כשראה שמצבם של הנוסעים בכלי הרכב תקין וכי הם החלו בוויכוח ובצעקות, הוא עזב את המקום. דניאל הדגיש שראה את שלמה נוסע, כששני הרמזורים בדרכו, הן לנסיעה ישר והן לנסיעה שמאלה, היו במופע ירוק.

עדות הנתבעת

6. בעת התאונה היא נסעה במהירות נמוכה, כשהיה מופע רמזור ירוק בדרכה. לפתע שמעה "בום" ורכבה "עף" מעט הצדה. לאחר שהתפכחה, הבחינה כי הפיג'ו בו נהג שלמה פנה שמאלה ופגע ברכבה. רחל הדגישה כי כשהגיעה לצומת מופע הרמזור היה כבר ירוק ומצדי רכבה לא היו כלי רכב נוספים, כך שהיתה לבדה בצומת. לטענתה, היא ראתה לראשונה את העד דניאל בעת הדיון. לשאלת בית המשפט השיבה רחל, כי כשהיא חוצה צומת היא בדרך כלל מסתכלת לצדדים ומהירות נסיעתה היתה כ- 40-45 קמ"ש.

עדות רפאל – בעלה של הנתבעת

7. רעייתו – הנתבעת טלפנה אליו, הודיעה לו על קרות התאונה והוא הגיע למקום התאונה מיד. הוא בחן את הפגיעות בכלי הרכב המעורבים והציע להחליף פרטים, תעודות ביטוח, מספרי תעודות זהות וכו'. למיטב זכרונו, מלבד הנהג שאול, הוא לא ראה אדם נוסף במקום התאונה. מס' ימים לאחר התאונה הגיעו התובע ואחיו שאול אל בית הנתבעת ובעלה, נכנסו לבית ללא רשות והציעו הצעה מפוקפקת, לפיה רעייתו – הנתבעת, תיטול על עצמה את האחריות המלאה לקרות התאונה, הם ישלמו מחצית מדמי ההשתתפות העצמית בגין תגמולי הביטוח, שיחלקו בהם בחלקים שווים. ההצעה נדחתה ע"י הנתבעת ובעלה .

דיון והכרעה

8. על התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :

" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

9. במקרה דנן, מדובר ב"גרסה מול גרסה" ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

10. לאחר שעיינתי בכובד ראש בכתבי הטענות ובכלל הראיות שהגישו הצדדים, בסיכומי הצדדים בכתב וכן התרשמותי הישירה מעדויות הצדדים לפניי בדיון, שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את גרסתו בשיעור 51% לפחות ולכן יש לדחות את התביעה, כפי שינומק להלן;

11. אני מקבל טענת הנתבעת כי מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים בתאונה, אינם משתלבים עם גרסת התובע, שכן לו גרסתו היתה נכונה אזי הנזק ברכב הנתבעת היה צריך להיות בחזיתו ולא כפי שקרה בפועל באזור הגלגל השמאלי קדמי ועד לדלת שמאלית, אחורית.

12. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי בדרכו של שאול בצומת, ישנם שני רמזורים: האחד מיועד לפניה שמאלה והשני לנסיעה ישר, כך שהסיכוי כי שאול יתבלבל בין מופעי הרמזור ויתחיל את נסיעתו במופע רמזור אדום, גבוה יותר מסיכויי נהגת רכב הנתבעת להמשיך בנסיעה רציפה וכניסה לצומת במופע רמזור אדום. נוסף על כך, מוקדי הנזק ברכב הנתבעת מעידים על כך שמהירות נסיעתה היתה סבירה ואף נמוכה, שכן, הנזקים מתחילים מאזור הגלגל ומסתיימים במרכז הרכב.

13. בכתב הגנתה של הנתבעת ואף בעדותו של בעלה רפאל בדיון, נטען כי התובע ואחיו שאול הגיעו לביתה של הנתבעת, ימים ספורים לאחר התאונה, וניסו לשכנע את הנתבעת ליטול אחריות לקרות התאונה, תוך התחייבות לחלוק עמה בחלקים שווים את תגמולי הביטוח שיקבלו ממבטחת רכבה, וכן יישאו במחצית דמי ההשתתפות העצמית.

היה מצופה כי במהלך הדיון, התובע ואחיו יכחישו טענות חמורות אלה בתוקף, אולם הם לא טענו דבר, ושתיקה זו מדברת בעד עצמה.

14. במסגרת עדותו העיד שאול – נהג התובע, כי אין לו היכרות מוקדמת עם ה"עד הניטראלי" – דניאל. באותה נשימה העיד:

"אני יודע שמילה שלי כנגד מילה שלה זה לא יעזור אז אני לא התכוונתי לתבוע אותה אבל אחרי חודש נודע לאנשים שעשיתי את התאונה ואמרו שמישהו ראה את התאונה והוא הופיע מיוזמתו להגיד שראה את התאונה ומוכן להעיד" (פר' עמ' 2 ש' 20-18).

לא ברורה זהותם של אותם אנשים שנודע להם על התאונה וכיצד נודע להם על קיומו של עד ראייה לתאונה.

בעדותו של דניאל כאמור בסעיף 5 לעיל, נטען שהיה עד ראיה לתאונה, לאחריה ניגש אל הנהג שאול ואף ייעץ לו לצלם את אזור התאונה.

עדות דניאל עומדת בסתירה מוחלטת לעדותו של שאול כי לא התכוון כלל להגיש את התביעה דנן, שכן "מדובר במילה מול מילה". דהיינו אין לו ראיה או עדות שיש בה כדי לאמת את גרסתו לקרות התאונה. לו היתה גרסתו של דניאל נכונה, הרי שהיה מצופה, באופן טבעי כי ימסור לשאול את מספר הטלפון שלו ופרטיו האישיים כדי שבמידת הצורך, ניתן יהא להזמינו למתן עדות, לגבי אופן התרחשות התאונה.

15. אני מקבל כמהימנה את עדות הנתבעת ובעלה רפאל, כי בסמוך לאחר התאונה, לא ראו איש מלבד הנהג שאול. מעבר לכך, כשנשאל דניאל במהלך עדותו אם אכן היה עד ראיה לתאונה מדוע לא ניגש לאנשים שהיו מעורבים בה, באותו זמן, כדי לברר אם הם זקוקים לסיוע כלשהו. דניאל השיב תשובה מתחמקת לדבריו: "אני ניגשתי וראיתי שהכל בסדר" (פר' עמ' 3, ש' 23). לטענתו, הוא שוחח עם שאול יעץ לו לצלם את מקום התאונה, ראה את הנתבעת ובעלה, אך לא ניגש אליהם.

16. אם אכן לאחר התאונה ניגש אליו דניאל וטען שהיה עד ראייה לתאונה, אזי מדוע טען שאול כי מדובר בגרסה מול גרסה? תמיהות אלו, יש בהן כדי להטיל צל כבד על אמינות העד, שלטענתו, נכח בעת התאונה, אולם איש מהמעורבים בתאונה, כולל נהג התובע, לא זכר כי היה שם. אף בעת ביקורם של התובע ואחיו בבית הנתבעת, הם לא הזכירו את קיומו של עד לתאונה. מעבר לכך, אני מקבל את טענת הנתבעת שלא נסתרה כי עקב צמחייה וגדר הפרדה, לא יכול היה דניאל להבחין מתחנה האוטובוס, בה היה לטענתו, בעת התאונה, בלוחית הזיהוי ברכב התובע.

סוף דבר

17. לאור כל האמור לעיל, אני מעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע ואחיו שאיננה ראויה לאימון ואני מורה על דחיית התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט לרבות הוצאות בגין התייצבותה והתייצבות בעלה למתן עדות בדיון בסך כולל של 1,000 ₪ שישולמו לנתבעת בתוך 30 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין אצל התובע.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית משפט מחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים מקבלתו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.