נוכחים:

התובעת – בעצמה

הנתבע - בעצמו

<#1#>

פרוטוקול

הערת בית המשפט: מתברר כי התובעת אינה דוברת את השפה העברית ולא ניתן לקיים הדיון ללא תרגום דבריה ודברי בית המשפט בפניה.

הנתבע: בית המשפט אומר לי כעת כי נמצא באולם אדם אשר אינני מסכים אשר מסכים לתרגם את הדיון היום. משאיר את הענין לשיקול דעת בית המשפט.

הערת בית המשפט: הדיון מתורגם על ידי מר פרחאת חסן מבוקעתא.

מר פרחאת: אני לא מכיר את הצדדים. אני הגעתי לבית המשפט במקרה על מנת לקחת משהו. פנו אלי בבקשת עזרה ואני מוכן לתרגם את הדיון.

התובעת לאחר שהוזהרה כחוק:

אני נסעתי למשרד ביטוח של פארס מחמוד במג'דל שמס. חזרתי מהמשרד על המדרכה ואז הופתעתי והרגשתי שמשהו נושך אותי ברגל ואז הסתכלתי וראיתי שזה כלב. הרגשתי שהכלב נשך אותי והתאמצתי עד שהכלב ברח מהרגל שלי. במקום יש סטודיו של צילומים וראיתי שהכלבה הזו יצאה משם. הנתבע מגדל אותה כדי למכור את הגורים שלה. זה נודע לי על ידי הוטרינר שאיתו דיברתי שסיפר לי שהנתבע מגדל את הכלבה לצורך המלטות. תפסתי אבן ורציתי להרביץ לכלבה ופתאום הכלבה ברחה ונכנסה לסטודיו וכך הבנתי שהיא שייכת לנתבע. הנתבע החל לצעוק עליי ולומר לי שלא להרביץ לכלב. הוא שאל אותי למה אני עוברת במקום על הכביש הראשי. במקום היה מישהו ממשפחת עוידאת אבל אני לא מכירה את השם שלו.

אני נסעתי אח"כ למרפאה במג'דל שמס ומשם שלחו אותי לבית חולים זיו על מנת לקבל זריקה. הרופא הוטרינר הגיע יחד איתי לסטודיו של הנתבע ואמר לנתבע "אמרתי לך שאסור לך לשחרר את הכלבה". כאשר הגענו אליו לסטודיו הכלבה לא היתה קשורה. מדובר ברופא סולטאן איברהים.

אני לא יודעת מה הנתבע אמר לרופא. הנתבע אומר מה שהוא רוצה אבל יש לי צילום בצבע בבית. לא הבאתי את התמונה איתי כי לא ביקשו שאביא אותה.

לשאלת בית המשפט, כבר אין סימן על הרגל שלי כי עברו הרבה חודשים מאז, אבל בצילום בצבע רואים את הפגיעה.

אני לא קראתי את כתב ההגנה של הנתבע. עורכת הדין שלי קראה את זה. היא ניסתה להגיע איתו לפשרה אבל הוא לא הסכים.

הפגיעה ברגל היא כתוצאה מהנשיכה של הכלבה ולא שפשוף. מה שכתוב במכתב מהמרפאה במג'דל שמס אינו נכון.

הנתבע - אין לי שאלות לתובעת.

הנתבע לאחר שהוזהר כחוק: קראתי את כתב התביעה ושמעתי את הטענות של התובעת. אני חוזר על דבריי כפי שכתבתי בכתב ההגנה. לענין הגירסה ששמענו פה היום מפי התובעת, אני הייתי נוכח במקום, בתוך הסטודיו וגם הכלבה היתה בתוך המבנה קשורה עם חבל. גם כאשר היא משתחררת זה סה"כ מטר מהדלת של המקום. כלבה אחרי המלטה, כאשר באים אליה עם אבן, אז בוודאי שהיא תתקוף אותך. מדובר בפינצ'ר שחיה איתנו בתוך הבית. הילדים וכל השכנים משחקים איתה והיא לא נושכת אף אח ד. אני בקושי ראיתי שפשוף על הרגל של התובעת. אני גם הצעתי לקחת אותה למרפאה אבל היא טענה ישר שהיא רוצה פיצוי כספי של 500 ₪. אמרתי שאני אקח אותה למרפאה ואם יבקשו לשלוח אותה לצפת אני אקח אותה בכיף לבית החולים אך היא סירבה. גם הוטרינר אמר לה שהיא מחוסנת וקיבלה את כל החיסונים שהיא צריכה.

אני שמעתי את הצעקות שלה ואז יצאתי החוצה. הכלבה היתה בפתח הסטודיו ממש. מן הסתם התובעת עברה ליד הסטודיו. אני לא אמרתי לה שאסור לה לעבור על המדרכה. במקום היו אנשים שראו מה קרה. אני דיברתי עם אותם אנשים שיבואו להעיד היום אבל אחד מהם עסוק בקרית שמונה והשני במקום העבודה שלו. אני לא יכול לבקש מאנשים שיקחו יום חופש כדי להגיע לפה.

התובעת: זה לא נכון שביקשתי ממנו 500 ₪. כל מה שהוא אמר לא נכון. זה לא נכון שהמקרה היה בפתח הסטודיו אלא מרחק של 12 מ' מעבר לכביש. אין לי אף אחד להביא לעדות פה.

הנתבע: לגבי הפיצוי הכספי שהיא ביקשה ממני ולגבי כך שביקשתי לקחת אותה למרפאה, אמרתי את הדברים האלה מול הווטרינר והיא לא יכולה לטעון שלא אמרתי אותם.

התובעת: זה לא נכון. יכול להיות שהוא עשה יד אחת עם הרופא.

הערת בית המשפט: באמצעות המתורגמן מר פרחאת חסן נעשה ניסיון להביא את הצדדים לפשרה וללא הצלחה.

<#4#>

פסק דין

לאחר שמיעת הצדדים בפני ולאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי טענות הצדדים ובהתאם לסמכותו של בית המשפט כאן, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה הקטן.

הואיל ואף אחד מן הצדדים לא הביא עד לתמיכה בטענותיו, אני נדרש להכריע בתביעה על סמך טענות התובעת והנתבע בפני בלבד. התנהלות התובעת, אשר התעקשה כל העת בדבר שמיעת התביעה ועמידה על טענותיה, שכנעה אותי כי אכן אירע האירוע כפי שתיארה בפני.

לא מצאתי כל סיבה לכך כי התובעת "תמציא" את האירוע ותטרח אח"כ לנסוע לבית חולים צפת לצורך קבלת טיפול רפואי מתאים. זה נוגד את ההיגיון ואת השכל הישר ונראה כי אכן התובעת "נפגשה" עם כלבתו של הנתבע. המסמכים הרפואיים אשר צורפו לכתב התביעה לכשעצמם, תומכים אף הם בטענותיה של התובעת ולרבות בטענה כי נפגעה מהכלבה.

ההבדל בין גרסאות הצדדים הוא קיצוני. הנתבע לא רק שמכחיש את האירוע, הוא טוען כי הכלבה הייתה קשורה בתוך הבית/העסק. הנתבע לא תמך גרסה עובדתית זו במאומה. לא בראיות ולא בעדים.

על כן ולאור התרשמותי מן הצדדים היום, אני מעדיף את גרסתה של התובעת, כמפורט לעיל.

לטענת התובעת, לא נותר סימן על רגלה מכאן כי מדובר בנזק גוף, בתחום הנמוך.

לטענת התובעת נגרמו לה הוצאות נוספות בגין שכ"ט עו"ד והוצאות נסיעה לביה"ח צפת ובחזרה.

על כן ובנסיבות העניין כאן, מצאתי לנכון לחייב הנתבע לפצות התובעת ולשלם לה סכום כולל של 1,000 ₪.

סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום ועד תשלומו המלא בפועל.

לאור סכום הפיצוי הנ"ל, אשר קיבל חלק קטן מאד מן התביעה, לא מצאתי לנכון לחייב הנתבע בהוצאות.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

<#9#>

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"ח, 24/01/2018 במעמד הנוכחים.

קלדנית: יפה ברמי