בקשת רשות של הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. הבקשה נסמכת על כך שלא עמד בפני הועדה הרפואית תיעוד רפואי רלבנטי מעברה של התובעת, שהיה עשוי להביא לשינוי בקביעת הועדה. דין הבקשה להתקבל.

1. התובעת , ילידת 1983, נפגעה בתאונת דרכים מיום 14.10.10. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. היא נבדקה בחדר מיון והתלוננה על כאבי צוואר וגב. הומלץ צווארון לשבוע. היו תלונות נוספות אך אלו אינן רלבנטיות לנכות שנקבעה.

2. ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה קבעה ב 24.4.13 כי לא נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה. תלונות התובעת כפי שנרשמו היו על כאבי גב המתגברים לאחר מאמץ או הרמת משא. בבדיקה לא נמצאה הגבלה קלינית כלשהי וטווחי התנועה היו מלאים.

3. וועדה רפואית לעררים דחתה את הערר ביום 4.8.13. גם בועדה לעררים נמצא טווח תנועות מלא של עמוד שדרה צווארי וגבי. צוין שבבדיקת MRI אין עדות לשינויים חבלתיים.

4. התובעת הגישה בקשה להחמרת מצב ביום 9.8.16 . תלונותיה היו שוב על כאבי גב הפעם עם הקרנה לרגל ימין, ולפעמים כאבי צוואר. הועדה קבעה ב 30.12.16, כי המצב לא הוחמר.

5. מאידך בועדה לעררים התקבל הערעור ונקבעה נכות בשעור 10%, בגין החמרה , כאשר לשיטת הועדה נמצאה הגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המתני (הנכות נפסקה לפי סע' 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)).

6. הנתבעת מציינת שכעולה מדו"חות הועדות הרפואיות – לא עמד בפניהן כרטיסה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, וכי מאותו כרטיס עולה שיש עבר גב ממשי. 2 הטיעונים נכונים.

7. המסמכים הרפואיים העומדים בפני הועדות הרפואיות אמורים להיות מפורטים בפרוטוקולי הועדה. עיון בהן מעלה שאכן לא עמד בפני הועדות כרטיס רפואי עובר לתאונה. אין ציון שעמד כרטיס רפואי, ודאי לא עובר לתאונה, אלא מצוינים מסמכים רפואיים ספציפיים, אחרי התאונה. הועדה גם לא מאזכרת עבר גב כלשהו , או שעיינה בכרטיס רפואי ומצאה או לא מצאה עבר גב רלבנטי.

8. אני מסכים עם המצוין בתגובת ב"כ התובע כי העובדה שעבר רפואי לא עמד בפני הועדה , אינה אמורה להביא לתוצאה אוטומטית של מתן היתר לסתור קביעת המל"ל. ההלכה קובעת כי נדרש גם שמדובר יהא בתיעוד שמעיון בו ניתן יהא לקבוע שיש אפשרות ראלית שיכול היה להביא לשינוי בתוצאה.

קריטריון זה נוסח כך בהלכת הפניקס נ' טיארה (ע"א 5779/90):

"..על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. "

יישום דווקני של הניסוח כי לו היה החומר עומד בפני הועדה וודאי היה מביא לתוצאה שונה – עשוי לעורר קושי, שכן ביהמ"ש אינו רופא. אני סבור שיש ליישם הקביעה על פי רוחה וכוונתה, בשים לב לענין זה. כפי שציינתי בעניין אחר (בשא (חי') 8780/07 קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים נ' לביאה (ליבי) רובין): "אין להבין מכך שיש דרישת וודאות של 100% שהתוצאה היתה משתנה, שכן הבחינה נעשית ע"י בית המשפט שאינו מומחה רפואי, וממילא נושאת אופי ספקולטיבי משהו ביחס לתוצאה האפשרית בועדה, אלו הוצג בפניה התיעוד החסר."

9. ברע"א 8908/17 קרנית נ' פלונית סוכם הדין בעניין זה (תוך אזכור פסיקה מאוחרת יותר של ביהמ"ש העליון – הדגשה לא במקור):

"הלכה מושרשת היא כי הבאתן של ראיות לסתור את קביעת ועדות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים תותר אך במקרים מיוחדים ובהינתן נסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 אבו עליון נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 508 (1985); ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 710 (1986)). תחת אותם חריגים חוסה קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה (רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב, [פורסם בנבו] פסקה 5 (3.11.2010); רע"א 2993/14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (11.9.2014); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 5 (24.1.2016); ריבלין, בעמ' 776). עוד נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה בעניין הבאת ראיות לסתור תיעשה אף היא במקרים חריגים (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, [פורסם בנבו] פסקה 5 (27.2.2006)).

10. גם בנוסח המרוכך עולה אפוא כי אכן אין די בכל תיעוד רפואי מן העבר שלא עמד בפני הועדה. ביהמ"ש נדרש להפעיל שיקול דעת האם מדובר בתיעוד שיש אפשרות ראלית – לא וודאות – שהיה עשוי להביא לשינוי בתוצאה. האומר אחרת חייב שיקבע באותה נשימה כי די בכל מסמך שלא עמד בפני הועדה , לא משנה מה תוכנו, ולא משנה כמה זמן לפני התאונה ניתן, על מנת שתינתן הרשות לסתור; ובלבד שמדובר באותו איבר פגוע או אותו סוג תלונה. כל עוד לא שונתה ההלכה, עומדת בעינה הדרישה שלעמדת ביהמ"ש (עם כל הזהירות המתבקשת מכך שביהמ"ש אינו רופא), יש אפשרות שהתוצאות היו משתנות לו עמד המסמך בפני הועדה הרפואית, כתנאי לכך שתתקבל בקשת רשות לסתור.

ברור שככל שמדובר בתלונות רפואיות דומות מן העבר, שאינן נפוצות , יש משנה חשיבות לעבר הרפואי; שכן אז יתקשה יותר ביהמ"ש לקבוע שמדובר בתיעוד שלא היה עשוי להביא בסבירות לשינוי בתוצאה (עיין למשל ברע"א 7666/15 "הפול" נ' פלוני: שם נקבעה נכות אורולוגית , והיו רק 2 תלונות מן העבר באותו תחום אשר נגעו לבעיה האורולוגית בעטיה נקבעה הנכות. עם זאת די היה בכך על מנת שתינתן הרשות היות וצוין כי לא מדובר בתלונות נפוצות או שכיחות באוכלוסיה, אלא ממוקדות).

11. בענייננו שלנו מדובר בתלונות גב וצואר, שהנן אכן ממן התלונות הנפוצות באוכלוסיה, ומאפשרות מתחם רחב יותר של הפעלת שיקול דעת שיפוטי ביחס לפוטנציאל ההשפעה האפשרית של התיעוד הרפואי החסר, בלי לגלוש למומחיות רפואית. אלא שאותו שיקול דעת מטב בפירוש הכף לכיוון קבלת הבקשה.

בהקשר זה ציינתי בפרשה אחרת – בש"א (חי') 7419/06 ת.א 3189/05 הכשרת הישוב נ' כ' כי –

"בעיני – עבר רפואי רלבנטי שלא עמד לנגד עיני הועדה הרפואית הנו אחד הטעמים העיקריים בגינם יש להתיר הבאת ראיות לסתור. אולם הרלבנטיות בהקשר דנן, ראוי שתכלול לא רק השאלה האם קיים עבר רפואי לגבי האיבר או הבעיה הרפואית שבגינם נפסקה הנכות , אלא גם בחינה לכאורית של כמות ואיכות המסמכים מאותו עבר. פעמים יש ש "הכמות עושה איכות" . אלו היו בפני מסמכים המלמדים על התקפים חוזרים של כאבי צוואר או הגבלות תנועה לאורך שנים או אף לתקופה משמעותית אחת אך ברצף, יתכן שדי היה בכך כדי לקבל הבקשה. לחלופין אם היה בפני מסמך מהעבר הטרום תאונתי בו נרשם מפי הרופא המטפל לגבי הצוואר שקיימת בעיה כרונית ידועה (כפי שנרשם לפי הטענה למשל לגבי הגב), יתכן וגם בכך היה די. הרי הועדה הרפואית במל"ל אמורה כאמור לפעול בשיטת ה"עובר ושב" הנגזרת מחובתה לבדוק הקשר הסבתי בין הנכות שמצאה לבין התאונה. אם יש עבר רפואי שמזכה עצמאית בנכות, לכאורה עליה לפעול על דרך הניכוי בגין אותו עבר רפואי, ולזכות רק בנכות המגיעה לאחר הניכוי"

במקרה של ספק – תטה הכף למתן הרשות, בשים לב לכך שביה"ש אכן אינו מומחה רפואי. אך אין די לעולם בכל מסמך או מסמכים שלא עמדו לנגד עיני הועדה , ולו באותו תחום או איבר.

12. נפנה אפוא לבחינת התיעוד על העבר הגבי שהציגה הנתבעת, ואשר לא עמד בפני הועדה.

א. ממסמך מן ה 22.1.07 עולה כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים קודמת, שלושה ימים לפני מועד הפניה, והתלוננה על כאב גב תחתון וכאב צוואר.

ב. במסמכי המשך בהקשר אותה תאונה קודמת שבה התובעת ומתלוננת על כאבי גב. ב 6.2.07 נרשמת רגישות בגב תחתון עם הגבלה בישור בשל הכאבים, והתובעת נשלחה לפיסיותרפיה. אותו ממצא אוזכר בביקורי המשך מ 24.2.07 , 19.5.07 ו 30.6.07 אם כי ב 19.5.07 צוינה גם הטבה חלקית בעקבות פיסיותרפה. ניתן לסכם שמדובר על תלונות על כאבי גב תחתון בהמשך לאותה תאונה, שנמשכו כמה חודשים תמימים.

ג. בביקור מ 27.8.10 , שלוש שנים אח"כ (היינו מדובר על מופע נוסף של כאב גב) נרשמה תלונה על כאבי גב תחתון מזה כמה חודשים . יום אח"כ צוין "כאבים בגב תחתון הרבה זמן עם החמרה לאחרונה" . צוינה גם הגבלה בתנועות הקרנה לירכיים ,בלי חוסר נוירולוגי בולט בגפיים תחתונות. ב 27.9.09 צוינה שוב הגבלה בכיפוף וישור הגב.

ב 18.9.10 נרשמה שוב בבדיקה גופנית התלונה על כאב גב עם החמרה והקרנה לירכיים ונזכרו מימצאי צלומי רנטגן של ע"ש מתני מאותו יום "שינויים פציטרים S1 / L5.

ד. ב 14.10.10 נפגעת התובעת בתאונה נשוא תיק זה.

13. מדובר למצער על שני מופעים משמעותיים בני חודשים כל אחד , של כאבי גב תחתון (היינו לא כאב חולף בן כמה ימים שהנו אכן נפוץ למדי, ויכול שאין לו משמעות אם מדובר במקרה אחד או שניים שנים ארוכות לפני התאונה). שני המופעים לפני התאונה ב 2007 וב 2010; כאשר ב 2010 מדובר על תלונות המזכירות התלונות בענייננו, ויש כבר הקרנה לגפה תחתונה, ונמצאים שינויים ניווניים בצילום. וזאת אף בסמיכות יחסית לתאונה נשוא תיק זה שהיתה כזכור ב 14.10.10.

14. אין קושי לקבוע כי מדובר במידע רפואי משמעותי, שחשוב היה שיעמוד לנגד עיני הועדות הרפואיות וטמונה בו בהחלט אותה אפשרות (כאמור לא נדרשת ודאות), שלו היה עומד לפניהן, היתה התוצאה שונה בהליך ההחמרה.

15. ב"כ התובעת בתגובתו מפנה לכך שבבדיקות הועדות הרפואיות בהקשר התאונה נשוא תיק זה, נקבע הן בועדה הראשונה והן בועדה לעררים , לפני הליך ההחמרה, כי אין הגבלות תנועה וטווחי התנועה תקינים, רוצה לומר: העבר הרפואי הטרום תאונתי, שלא עמד לנגד עיני הועדות, לא הותיר מגבלה ולא נכות. טענה זו היא בגדר חרב פיפיות, שכן הנכות הוכרה אכן בסופו של יום בהליך של החמרה, ונשאלת השאלה איזה מצב החמיר. באותה מידה יש אפשרות כי המצב הרפואי הטרום תאונתי בגב , שלא עמד לנגד עיני הועדה , הוא שהחמיר. והרי אין זה סוד, כי ביחס לבעיות עמוד שדרה יש מצבים בהם לחלק מן הסובלים יש תקופות של הטבה והחמרה, בין קבועה ובין זמנית. ענין הוא למומחה לענות בו, האם אכן יש נכות ואם כן האם נובעת היא כולה או חלקה מן התאונה נשוא תיק זה או מן המצב הרפואי הטרום תאונתי שלא היה ידוע לועדות המל"ל.

16. התובעת בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות , השיבה בשלילה לשאלה כלום סבלה ממגבלות או כאבים דומים לאלה שציינה. יש לתמוה על כך לנוכח סמיכות התאונה והדמיון בתלונות להתקף הנמשך חודשים באותה שנה, עובר לתאונה ובסמיכות לה. אך גם בלעדי ענין זה אליו הפנתה הנתבעת, ברור שיש לקבל הבקשה.

17. אני מקבל הבקשה ומורה על מינוי מומחה שיתייחס לשאלת הנכות הנובעת מן התאונה. אין לשלוח למומחה החלטה זו, ואף לא פרוטוקולי הועדות הרפואיות. הוא ימונה בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ח, 09 מאי 2018, בהעדר הצדדים.