1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח מבטחת למבוטחה ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 09.12.2016 בין כלי רכב, מ"ר 11-348-11 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת מפני נזקי רכוש העלולים לקרות ובבעלות התובע 2 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 79-809-54 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, עם הנמקה קצרה, ללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית באופן שנהגי הרכבים יישאו באחריות שווה לקרות התאונה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כפי האמור להלן:

5.1. התאונה ארעה בחניון תת קרקעי כאשר שני הרכבים הגיעו מכיוונים מנוגדים, רכב התובעים הגיע ממפלס תחתון ואילו רכב הנתבעים הגיע ממפלס עליון, וכאשר רק נתיב נסיעה אחד פנוי, כלומר רק רכב אחד יכול לנסוע בנתיב.

5.2. התברר בחקירת העדים כי בשני כיווני הנסיעה היו מוצבות מראות על מנת לצפות ברכב אחר המגיע מהכיוון הנגדי, אלא שאף אחד מהנהגים המעורבים בתאונה לא טרח להסתכל על המראה המוצב בכיוון נסיעתו.

אני סבור, בסבירות גבוהה, כי אם נהגי הרכבים היו מסתכלים על המראה המוצבת בכיוון נסיעתם היו הם מגלים על נוכחותו של רכב נוסף המגיח מהכיוון הנגדי, שאז אפשר שהתאונה הייתה נמנעת.

5.3. יש לציין כי גם גרסתה של נהגת רכב התובעים לפיה רכב הנתבעים הוסע במהירות ולכן גם אם הייתה מסתכלת על המראה המוצב בכיוון נסיעתה התאונה הייתה בלתי נמנעת, הינה בגדר הרחבת חזית שהרי בכתב התביעה ובטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעים מעולם לא צוין כי רכב הנתבעים הוסע במהירות גבוהה.

5.4. לפיכך, האחריות לקרות התאונה חלה על שני הנהגים במידה שווה.

5.5. באשר למחלוקת בעניין שיעור הנזק הנטען, הרי מאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לזמן את שמאי התובעים לשם חקירתו, הרי שסכום התביעה, בדין יסודו.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 1,562 ₪, שהוא מחצית מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.