1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 15/5/17, אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65%, בתחולה מיום 9/8/16 ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2. ביום 15/5/17 התכנסה הוועדה והקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני הערר מפי בא כוחו, כפי שנרשמו בסעיף 3 לפרוטוקול. המערער ציין, כי בעבר ניסה לעבוד בנגרות, וכעת אינו עובד; אושפז בגין אפילפסיה לפני כשנה; נוטל תרופות שמאזנות אותו.

הוועדה ציינה, כי המערער יליד 1964, אובחן כסובל ממחלת לב כולל פרפור (25%), דום נשימה (20%), עודף משקל (20%), כפיון (20%), עמוד שדרה מותני (10%), הפרעת הסתגלות (10%) וחסימת נחיר (10%). דרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער הינה בשיעור 73%.

הוועדה ראיינה את המערער ושוחחה עמו, והדגישה, כי "מוסר על מחלת האפילפסיה ממנה סובל. לדבריו מאוזן תרופתית, התקף אחרון לפני כשנה. כן מוסר על כך שנמצא במעקב כמעט יומיומי במרפאה בכפר בו מתגורר, ועל כך שאינו עובד. ניסה עבודה בנגרות, ניסיון שלא צלח". לדעת הוועדה, המערער "מסוגל לבצע עבודה חלקית שאינה דורשת עמידה ממושכת, עבודה עם מכשירים חדים, וכן ללא הליכה ממושכת והרמת משאות כבדים". הוועדה ציינה, כי המערער מסוגל לבצע עבודות חרושתיות של מיון, אריזה והרכבה, החתמת קבלות ביציאה ממרכול, פקיד מודיעין. לאור האמור, הוועדה קיבלה את הערר בחלקו, קבעה למערער אובדן אי כושר בשיעור 65% מיום 9/8/16, ודחתה את הערר בהתייחס לתקופה שקדמה לתאריך זה.

 טענות הצדדים

3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא נימקה מדוע אין לקבל את הערר עבור התקופה שמיום 20/9/14 ועד 8/8/16. לפי הטענה, הוועדה לא שקלה את דרגת אי כושרו של המערער לתקופה זו.

4. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת היטב. לפי הטענה, הוועדה התייחסה לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו והרקע התעסוקתי שלו, והמערער לא הצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה

5. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

בהלכת הופנר עמד בית הדין הארצי לעבודה על מורכבות מלאכתה של ועדת העררים לאי כושר, וקבע, כי "המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה" (בר"ע 39263-03-15 רוחמה אופנר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6/7/16, פסקה 8 לפסק הדין).

על יסוד האמור נקבע, כי רק במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדת עררים לאי כושר, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

6. לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ולאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

7. עיון בהחלטת הוועדה מעלה, כי הוועדה ראיינה את המערער ונתנה דעתה לתלונותיו ולנסיבותיו האישיות, לרבות גילו, עברו התעסוקתי והשכלתו. בהתייחס לליקויו הרפואיים ציינה הוועדה, כי המערער מוגבל לעבודה שאינה מחייבת עמידה והליכה ממושכות. בנוסף, קבעה הוועדה, כי המערער אינו מסוגל לעבוד עם מכשירים חדים ולהרים משאות כבדים. בהתייחס להשכלתו של המערער (בעל 7 שנות לימוד) ולעברו התעסוקתי, ציינה הוועדה, כי הוא מסוגל לבצע עבודות ייצור פשוטות כגון מיון, אריזה והרכבה. עוד ניתן להיווכח מהחלטת הוועדה, כי נתנה דעתה להמלצת פקידת השיקום, ואימצה את המלצתה בשונה מקביעת הרופא המוסמך בחוות דעתו מיום 9/2/17. על יסוד האמור קבעה הוועדה, כאמור, כי המערער איבד 65% מכושרו לעבוד בתחולה מיום 9/8/16.

8. אלא שלטענת המערער, הוועדה לא דנה בדרגת אי כושרו לתקופה שקדמה ליום 9/8/16. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי לא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה בנוגע לדרגת אי כושרו של המערער לעבוד בתקופה שקדמה ליום 9/8/16. הוועדה אמנם ציינה, כי היא מקבלת את הערר בחלקו, וקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% מיום 9/8/16, אולם אין בהחלטת הוועדה הנמקה בנוגע לליקויים הרפואיים שנקבעו למערער בתקופה שמחודש ספטמבר 2014 ועד אוגוסט 2016, ואין בה התייחסות להשפעתם על דרגת הנכות התפקודית של המערער. יצוין בהקשר זה, כי עיון בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3/1/17 מעלה, כי בתקופה שמיום 1/11/15 ועד 8/8/16 נקבעה למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 66%, וכי בתקופה שמיום 20/9/14 ועד 31/10/15 נקבעה למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 57%. לא ברור מדוע הועלתה דרגת הנכות הרפואית, והאם יש בליקויים שהתווספו כדי להשפיע על כושרו של המערער לעבוד. לפיכך, בנקודה זו שוכנעתי, כי דין הערעור להתקבל ויש להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון בדרגת אי הכושר לעבוד לתקופה שלפני 9/8/16.

סוף דבר

9. לאור כל האמור, הערעור מתקבל כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדת העררים לאי כושר לבחינה חוזרת של דרגת אי כושרו לעבוד בתקופה שמיום 20/9/14 ועד 8/8/16. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער ובא כוחו יזומנו להופיע לפני הוועדה, ויתאפשר להם לטעון לפניה.

10. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

11. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.