המבקשת עתרה לביטול פסק הדין, שנתתי בהעדרה ביום 8/3/18, לאחר ש לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון ביום 7/2/18.

המבקשת טענה כי לא קיבלה את ההזמנה לדיון, וכי היא תבעה את התובעת כאן בתיק 57629-11-17, בתיק שעניינו אותו חוזה שכירות, שנדון לפניי. המבקשת טענה כי אינה מתגוררת במען רח' יד לבנים 140/5, חיפה אלא בקריית טבעון, וטענה כי קיבלה את פסק הדין מהדייר במען המסירה, מר פרברוב.

כנימוקי הגנה הפנתה המבקשת לנימוקי התביעה בתיק המקביל, וטענה כי הצדדים ממתינים לפסק דין שם.

עיון בתיק המקביל מלמד כי נקבע שם כי המבקשת אינה רשאית לגבות מהמשיבה דמי שכירות לתקופה שלאחר עזיבתה את המושכר:

"באשר לדרישה לתשלום דמי שכירות עד תום תקופת השכירות – לאחר שמיעת טענות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה בנושא זה להידחות. סעיף 8 להסכם השכירות אומנם קובע כי השוכר חייב לשלם דמי שכירות עד תום התקופה במקרה של עזיבה מוקדמת. ואולם ההנחה הטבעית שבבסיס חוזה השכירות היא כי המשכיר מספק דירה תקינה וראויה למגורים. במצב שבו רטיבות בחדר שינה, שחוזרת על עצמה מדי חורף, אין אלה פני הדברים, במיוחד כשמדובר בדירת 2.5 חדרים והרטיבות הינה בחדר השינה הגדול. עזיבת הדירה ללא תשלום יתרת תקופת השכירות בנסיבות כאלה, אינה מזכה את המשכיר בדמי שכירות עבור יתר התקופה" (פסק דין מיום 28/3/18 בת"ק 57629-11-17).

קביעה זו זהה לקביעתי כאן, לפיה על הנתבעת להשיב לתובעת את סכום הצ'ק, לזמן פרעון 28/4/17 (ת/1), אותו פדתה לאחר עזיבת התובעת את הדירה ביום 12/1/17 או בסמוך לכך. מועד עזיבת הדירה נדון בתיק המקביל ולא היתה מחלוקת כי למצער ביום 18/1/17 נודע למשכירה כי השוכרת עזבה.

אשר על כן, ומבלי לקבוע ממצאים בעניין נפקות מסירת כתבי בי הדין כאן בדירה ברח' יד לבנים 140/5, חיפה, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין, על בסיס קביעת כב' השופטת צור בתיק המקביל.

העובדה שאת פסק הדין, שנמסר באותו מען מוכחש, קיבלה המבקשת, מעיד כי מדובר במסירה יעילה.

בנסביות העניין אין צו להוצאות הבקשה.

המועד לתשלום פסק הדין מיום 8/3/18, ככל שטרם שולם, מוארך עד ליום 10/6/18.

מובהר כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בחיובי הנתבעת, לפי פסק הדין בתיק המקביל.

המזכירות תעדכן את מען הנתבעת לרח' מעלה אבשלום 44, קרית טבעון ותשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ח, 24 מאי 2018, בהעדר הצדדים.