1. לפניי ערעור על החלטת הרשמת, כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן, מיום 28.8.17, בגדרה נדחתה בקשת המערער לפטור מאגרת בית המשפט (בת"א 38592-01-17).

2. המערער הגיש, בשנת 2016, תביעה נגד המשיבים (ואחרים), בהתייחס להליכים משפטיים שהתנהלו בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה (בת"א 34808-02-16, להלן – התביעה הראשונה). עם הגשת התביעה הראשונה עתר למתן פטור מאגרת בית המשפט מחמת העדר יכולת כלכלית. בהחלטת הרשם (דאז) כב' השופט א' רון, ועל יסוד מצבו הכלכלי של המערער, ניתן הפטור, זאת חרף "טענות... אשר הצביעו על ספק לא מבוטל בדבר טיבה של העילה שבפי המבקש". בערעור שהוגש על החלטת הרשם נהפכה הקערה על פיה. בפסק דין מפורט שניתן בערעור, ע"י כבוד השופטת ע' זינגר, נקבע כי אף בהנחת מוצא לפיה המערער חסר יכולת כלכלית, התביעה אינה עומדת ברף של "סיכוי כלשהו להצליח" העשוי להצדיק מתן פטור מאגרה. צוין, בין היתר, שכתב התביעה איננו ברור, כי האירועים בגינם הוגשה התביעה אירעו בשנות ה-90 ומעלים סוגיית התיישנות, כי אף שהתביעה מוצגת כתביעה בגין "נזקי גוף ונזקי נפש חמורים", היא אינה נתמכת בחוות דעת רפואית כמתחייב. עוד ניתנה התייחסות לפרטי הנזק שנתבעו בתביעה - ביניהם "אובדן הזכות להינשא בשנית למעלה מ-20 שנה", "התעללות בחסר ישע – כאשר התובע אינו מאוזן מבחינה נפשית", פיצוי בגין "מאסר בית", פיצוי בגין מחלת הסרטן בה לקה המערער – רכיבים המצביעים אף הם על הקשיים העומדים בדרך להצלחת התביעה. מטעמים אלה, ועוד נוספים, התקבל הערעור ונקבע כי על המערער לשלם את האגרה הנדרשת תוך שניתנה לו שהות בת 30 יום לעשות כן. משלא שילם המערער את האגרה, נמחקה תביעתו.

3. מספר חודשים לאחר מחיקת התביעה הראשונה, ביום 17.1.17, הגיש המערער תביעה שניה נגד המשיבים, ועתר שוב לפטור מאגרת בית המשפט. בהחלטת כבוד הרשמת מושא הערעור נדחתה בקשתו (לאחר שהחלטה קודמת בה נתקבלה הבקשה בהעדר תגובת המדינה בוטלה בשל העדר מסירה). צוין בהחלטת הרשמת כי מדובר בתביעה הזהה בעיקרה לתביעה הראשונה שהגיש המערער לגביה נקבע כי לא יינתן פטור מתשלום אגרת משפט, ואשר נמחקה בשל אי תשלום האגרה. לפיכך, משלא הצביע המערער על נימוקים חדשים, אין מקום לשנות מן הקביעה שלא יינתן פטור מתשלום אגרה, ו"ברי כי לא ניתן לחמוק מחובת תשלום אגרה בדרך של הגשת תביעה דומה או זהה חדשה". עוד צוין, כי כל הטעמים שעמדו ביסוד פסק הדין שניתן בערעור (בתביעה הראשונה) המצדיקים את דחיית הבקשה לפטור מתשלום אגרה עומדים גם עתה. ולבסוף צוין, כפי שצוין בעניינה של התביעה הראשונה, כי ספק אם עילות התביעה מבססות תביעה לפיצוי בשל נזקי גוף, מה גם שהתביעה לא נתמכה בחוות דעת רפואית. לפיכך נקבע כי ככל שהמערער עומד על בירור התביעה עליו לכמת את נזקיו ולשלם אגרת משפט. מכאן הערעור.

4. המערער טוען בערעורו כי הרשמת לא ערכה בבקשתו דיון לגופו של ענין. עוד הוא טוען כי בהמשך להערות בית המשפט בתביעה הראשונה, הוא הגיש את תביעתו הנוכחית מבלי לנקוב בסכומי הנזק תוך השארתם לשיקול דעת בית המשפט. לעניין הנימוקים החדשים הנדרשים, כמצוין בהחלטת כבוד הרשמת, ציין המערער כי הוא איננו עובד והוא מתקיים למחייתו מקצבת נכות בלבד, וכי החלטת הרשמת לא התייחסה לגובה קצבתו. צוין עוד שהמערער פגוע בנפשו והוא מבקש לקבל את יומו בבית המשפט. ולסיום צוין כי המערער "אינו מוציא מכלל אפשרות לפעול להשגת חוות דעת באמצעות שימוש בתקנה 130...".

5. לאחר שבחנתי את הודעת הערעור על נספחיה, ולאחר שעיינתי בהליכים שנתקיימו בתביעה הראשונה ובתביעה הנוכחית, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על יסוד האמור בהודעת הערעור בלבד ומבלי להידרש לתשובת המשיבים (ולאפשרות לדחות ערעור על החלטת רשם בלא צורך בקיום דיון או במתן תשובה ר' החלטת כב' השופט א' גרוניס בבש"א 661/08 גולדבליט נ' מעלות הנביאים בע"מ, 31.3.08, החלטת כב' השופט צ' זילברטל בבש"א 5809/12 אירידיום בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל, 28.10.12. כן ר' ע"ר (מחוזי י-ם) 40347-08-10 גבאי נ' עבדי, 1.9.10, ע"ר (מחוזי י-ם) 10864-04-14 ירונים נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, 23.4.14, ע"ר (מחוזי י-ם) 51597-03-15 שקד נ' מבקר המדינה, 2.4.15 ועוד).

6. עיון בתביעה הראשונה אל מול התביעה הנוכחית מעלה כי מדובר בתביעות זהות למעט סכומי הנזק שננקבו בתביעה הראשונה והוסרו מן התביעה הנוכחית (ומחיקת שניים מן הנתבעים). כפי שקבעה כבוד הרשמת, משנדחתה בקשת המערער לפטור מאגרה שהוגשה בתביעה הראשונה מחמת כשלים בתביעה בגינם נקבע כי ההליך אינו מגלה עילה, אין מקום להיעתר לבקשה דומה לפטור מאגרה המוגשת במסגרת תביעה חדשה הזהה בעיקרה לתביעה הראשונה. נימוקי הערעור שהוגש מתייחסים בעיקרם ליכולתו הכלכלית של המערער, שמלכתחילה לא היוותה טעם לדחיית בקשתו לפטור מאגרה. לא פורט בבקשה או בערעור כל טעם חדש המצדיק היעתרות לבקשה לפטור מאגרה, ואין בתביעה הנוכחית מענה לקשיים שהועלו בכל הנוגע לעילת התביעה בעניינה של התביעה הראשונה (ור' לעניין זה רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה, 26.8.07 בה נקבע כי הביטוי "נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה" כולל את "הערכת היחס בין עצם קיומה של עילת תביעה לבין סיכוייה").

7. לסיכום, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת כבוד הרשמת והערעור נדחה, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ח, 23 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.