לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.5.17 (להלן: הוועדה) אשר דחתה את ערר המערערת.

רקע עובדתי

1. הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכוח פסק דין שניתן בהסכמה בתיק ב"ל 33590-01-16 ובו נקבע כדהלן:

"עניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשלים את מלאכתה. הוועדה תשקול בשנית החלטתה לאחר שתתייעץ בשנית עם היועץ הפנימאי שיתייחס בצורה עניינית ומנומקת למסמכים הרפואיים מאת פרופ' יוספי לרבות המסמך מיום 22.06.14 הדן בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה של יתר לחץ דם. הוועדה תזמן את המערערת ובא כוחה לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה".

טענות הצדדים

2. לטענת המערערת, הוועדה טעתה עת קבעה כי המערערת סבלה מלחץ דם קודם אירוע התאונה, שכן קביעתה נסמכה על שתי מדידות ספורדיות בהפרש של שנים. לטענת ב"כ המערערת "שתי סנוניות אינן מביאות את האביב", ולכן במצב דברים זה לא ניתן לקבוע כי המערערת סבלה מלחץ דם טרם אירוע התאונה. המערערת ציינה כי לפני התאונה לא סבלה מלחץ דם ואין בתיקה הרפואי אבחנה של יתר לחץ דם.

לעמדת המערערת, על הוועדה היה לבדוק את הקשר שבין P.T.S.Dשהוכר לבין לחץ הדם כפי שהדבר נדון בחוות הדעת שניתנה על ידי פרופ' יוספי. על כן, במקרה דנן המועד שחלף מאז התאונה עד לגילוי לחץ הדם אינו רלוונטי.

3. לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטתה. קביעות הוועדה מצויות בגבולות סמכותה ומומחיותה, ולכן לא נמצא טעם המצדיק התערבות בהחלטתה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.

הכרעה

4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

5. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

6. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה בעקבות פסק הדין, ומצאה להפנות את המערערת לבדיקת היועץ הפנימאי. ביום 8.03.17 עמדה המערערת בפניי היועץ הפנימאי ד"ר גביש אשר רשם את תלונותיה. בפרק הממצאים ציין היועץ כדהלן:

"היועץ חזר ודן בתיק לפי החלטת בית המשפט מיום 27.06.16, שמע את ב"כ התובעת ואת תלונות התובעת, חזר ועייין במסמכים הרפואיים כולל בדיקות לחץ דם טרם התאונה, כמו כן היועץ קרא בעיון שישה מכתבים מאת פרופ' חיים יוספי מסמכים 3.6.11, 2.4.12, 12.5.13, 22.6.14, ומסמך הדן בקשר הסיבתי בין הופעת לחץ דם לבין התאונה הנידונה 15.9.14, 19.7.15. היועץ מזכיר כפי שנרשם בחוות דעת קודמת כי טרם התאונה הנידונה נמצאו ערכים גבוהים של יתר לחץ דם שהם 165 על 85 בתאריך 9.9.08 וכן 153 על 98 בתאריך 20.1.06".

בפרק הסיכום קבע היועץ:

"הממצאים שתוארו לעיל מעידים על כך שלתובעת הייתה נטייה ליתר לחץ דם טרם התאונה הנידונה וכי העובדה שלא בוצע מעקב בגין הממצאים שתוארו לעיל לא מהווה קשר סיבתי ללחץ הדם שאובחן לתובעת בהמשך החל מתאריך 11.7.10 שנה וחצי לאחר התאונה הנדונה. היועץ קובע כי גם ריחוק הזמנים בין הממצאים של לחץ דם גבוה לבין התאונה הנידונה וגם העובדה שלחץ הדם אובחן טרם התאונה הנידונה שוללים קשר סיבתי להופעת יתר לחץ דם כתוצאה מהתאונה הנדונה. במכתבו של ד"ר יוספי מ22.6.14 נרשם "יש מאמרים רבים התומכים בהופעת לחץ דם גבוהה בעקבות P.T.S.D שלא היה אצלה בטרם תאונת הדרכים". קביעה זו אינה נכונה לאור הערכים שצוטטו לעיל. ידוע בספרות כי יתר לחץ דם אינו מלווה ברוב המקרים בסיפטומים והיועץ אינו קושר בין תלונותיה על כאבי גוף מופשטים לבין הממצא של יתר לחץ דם שהחל כאמור 4 שנים טרם התאונה הנידונה. היועץ חוזר ושולל קשר סיבתי בין תלונותיה על יתר לחץ דם לתאונה הנידונה.

7. הוועדה התכנסה בשנית לאחר שקיבלה לידיה את חוות דעת היועץ, עיינה בחוות הדעת וציינה כי היא מקבלת את קביעת היועץ בדבר שלילת קשר סיבתי בין תלונותיה של המערערת על יתר לחץ דם לתאונה הנידונה .

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. ואפרט.

9. מהפרוטוקול עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה הפנתה את המערערת ליועץ הפנימאי ד"ר גביש, על מנת שישקול בשנית קביעתו בעניין שאלת שלילת הקשר הסיבתי בין התאונה להופעת יתר לחץ הדם, וזאת תוך התייחסות למסמכים מאת פרופ' יוספי. היועץ הקשיב לתלונות המערערת ועיין בכל המסמכים הרפואיים מאת פרופ' יוספי לרבות המסמך מיום 22.06.14 הדן בקשר הסיבתי בין הופעת לחץ דם לתאונה.

היועץ שלל קשר סיבתי בין תלונותיה של המערערת על יתר לחץ דם לתאונה הנידונה תוך שביסס את קביעתו על שני אדנים. האחד, שהמערערת סבלה מיתר לחץ דם עוד טרם התאונה כעולה מהתיעוד הרפואי. בעניין זה היועץ הצביע על שתי בדיקות שבהן נמצאו ערכים גבוהים של יתר לחץ דם במועדים קודמים לתאונה. בהסתמך על נתונים אלה קבע היועץ כי למערערת הייתה נטייה ליתר לחץ דם טרם התאונה. הנימוק השני הוא כי המערערת החלה במעקב רפואי בעניין יתר לחץ דם רק כשנה וחצי לאחר התאונה, דבר שמצביע על ריחוק זמנים ממועד התאונה. מדובר בקביעות רפואיות אשר מצויות בשיקול הדעת המקצועי של הוועדה ואין מקום להתערב בהן.

10. באשר למאמרים אליהם הפנה פרופ' יוספי ואשר תומכים בהופעת לחץ דם גבוה בעקבות P.T.S.D, היועץ ציין כי פרופ' יוספי יצא מנקודת הנחה שהמערערת לא סבלה מלחץ דם גבוה טרם התאונה, קביעה שאינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי בתיקה של המערערת ושממנו עולה כי למערערת הייתה נטייה ליתר לחץ דם טרם התאונה.

11. קביעת היועץ מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתו. הוועדה כאמור קיבלה את עמדת היועץ. לאור האמור לעיל, ומשלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה - דין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ט, 24 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.