30 מרץ 2021

1. לשכת המסחר תל אביב, ארגון מעסיקים יציג בענף היבוא, יצוא, המסחר והשירותים (להלן: התובעת) הגישה תביעה נגד הנתבעת לתשלום דמי טיפול ארגוני עבור השנים 2011-2017, בהתבסס על הסכמים קיבוציים כללים אשר הוראותיהם הורחבו בצווי הרחבה (להלן: צווי ההרחבה).

2. צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (י"פ 3539, פורסם ביום 07.03.88) מרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 30.03.87 (שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7023/78) "על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 במחוזות ת"א והמרכז למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם".

לטענת התובעת, הנתבעת הינה חברה הפועלת בענף המסחר והשירותים ומפעילה בית עסק העוסק בשירותים ומסחר ו/או יבוא ו/או שיווק ומסחר בין היתר של כלי בית ומטבח.

3. מנגד, טענה חברת ד.ג.ש יבוא ושיווק (להלן – הנתבעת) כי היא חברה פרטית שהתאגדה בשנת 2010^[1] השוכרת שטחי מכירה מרשת "רמי לוי שיווק השקמה" (להלן – רמי לוי).^[2]

לטענת הנתבעת, היא מוכרת ללקוחות קצה בלבד ופעילות הייבוא הינה שולית כאשר רוב מוצריה נרכשים מיבואנים ומיצרנים בישראל. הנתבעת אינה מוכרת מוצרים בסיטונאות, אלא במכירה ליחידים; לנתבעת 50 סניפים הממוקמים בתוך סניפי רשת רמי לוי ורוב עובדיה הם דיילי מכירה ללקוחות הקצה; שטחי המסחר של הנתבעת נשכרו על ידה מרשת רמי לוי בגינם משלמת הנתבעת דמי שכירות חודשיים; הנתבעת הינה קמעונאית המוכרת את מוצריה ללקוחות רשת רמי לוי באופן שרמי לוי לא רוכש מאת הנתבעת את המוצרים בשום שלב בשרשרת עד למכירתו לצרכן; הנתבעת היא זו המעניקה שירות ללקוחותיה ולא רשת רמי לוי; צווי ההרחבה אינם חלים עליה.

דיון והכרעה

4. סעיף 33 ז לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים) קובע כדלקמן:

"(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור.

(ב) לבית הדין הסמכות היחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)".

תקנה 1 לתקנות הסכמים קיבוציים (תשלומים דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים), התשל"ז-1977 קובעת כדלקמן:

"(א) מעביד שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה למעט תוספת יוקר או שכר מינימום, ישלם לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן – דמי טיפול) כאמור בתקנה 2.

(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי – ישלם דמי טיפול לאירגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קיבוצי כללי ענפי, ובלבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור.

(ג) דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה – שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי הביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 – ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול; הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי".

5. בפסיקה נקבע כי שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד.^[3]

עוד נפסק, כי המבחן המכריע לצורך חלות צו הרחבה צריך להיות עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעסיק.^[4]

יש לציין כי הנטל להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו, ובמקרה שבפנינו על התובעת.^[5]

מן הכלל אל הפרט:

6. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות שבפנינו הגענו לכלל מסקנה כי צווי ההרחבה אינם חלים על הנתבעת ודין התביעה להידחות. נפרט את הטעמים להלן.

האם עיסוקה של הנתבעת בייבוא?

7. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעת הינה "חברה הפועלת בענף המסחר והשירותים ומפעילה בית עסק העוסק בשירותים ו/או יבוא ו/או שיווק ומסחר בין היתר של כלי בית ומטבח".^[6]

8. במסגרת תצהיר עדותו של רו"ח ירון חתם, סמנכ"ל כספים באיגוד לשכות המסחר (להלן- מר חתם) טענה התובעת כי הנתבעת הינה "חברה פרטית הפועלת בענף המסחר והשירותים ומפעילה בית עסק העוסק ביבוא, שירותים ומסחר ובין היתר של כלי בית ומטבח"^[7] [הדגשות במקור]. הנתבעת ויתרה על חקירתו הנגדית של מר חתם.^[8]

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "כל פעילות הנתבעת – הינם מכירת מוצרי "non food" ללקוחות קצה, ופעילות היבוא הינה פעילות שולית".^[9]

9. יוצא אם כן, כי אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת עוסקת, בין היתר, גם בייבוא מוצרים לישראל הנמכרים על ידה בסניפיה הממוקמים בתוך סניפי רמי לוי. השאלה העומדת לפתחנו עתה היא האם עיסוק הנתבעת בייבוא מהווה את עיקר עיסוקה שיביא להחלת צווי ההרחבה עליה אם לאו.

10. במעמד הדיון שהתקיים ביום 20.5.19 הסביר נציג הנתבעת, מר יהונתן דמרי (להלן – מר דמרי) כי חלק מהמוצרים הנמכרים על ידי הנתבעת מיובאים על ידה וכי למעשה מדובר בפעילות שעומדת על כ-30% מפעילות הנתבעת.^[10] בנוסף, במעמד הדיון שהתקיים ביום 27.7.20 הסביר כי אחוז הייבוא מתוך פעילות הנתבעת עומד על 20-30%.^[11]

עת נחקר מר דמרי לעניין הייבוא הוא אישר את דבריו כפי שנאמרו בפנינו והעיד כך:

"ש. בדיון ב- 20.5.19 אמרת כ-30% מהמוצרים שאתה מוכר הם מיובאים, אתה מאשר את זה?

ת. זו הערכה שלי, לא חישבתי אף פעם. אני לא יכול לדייק."^[12]

11. לא עלה בידי התובעת לסתור את גרסת הנתבעת ביחס להיקף הייבוא על ידה. הנתבעת לא סיפקה כל ראיה לכך שעיסוק הנתבעת בייבוא עולה על שיעור של 30% בהם הודה מר דמרי כך, שאנו מעדיפים את גרסת הנתבעת וקובעים כי עיסוקה בייבוא עומד על שיעור של 30% מפעילותה.

12. ער בית הדין להיקף הכנסותיה של הנתבעת שגדלו משמעותית עם התפתחותה ושנות פעילותה^[13].

חרף העובדה כי 30% מהיקף פעילות הנתבעת הוא ייבוא מוצרים ועל אף שמדובר בייבוא כמות לא מבוטלת של מוצרים אין בידינו לקבוע כי היקף הייבוא העומד על 30% מפעילות החברה הוא עיקר עיסוקה.

13. כללו של דבר, לא הוכח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת בייבוא ולפיכך, דינה של טענה זו להידחות.

האם הנתבעת עוסקת במסחר סיטונאי?

14. כידוע, ההבחנה בין מסחר סיטונאי לבין מסחר קמעונאי אינה פשוטה. דרך הכלל היא שמסחר קמעונאי הוא מסחר בו המוצר מגיע מהסוחר אל לקוח הקצה, שעושה שימוש במוצר, כצריכה פרטית ובכמויות קטנות. לעומת זאת, מסחר סיטונאי הוא מכירת סחורה בכמויות גדולות, לצורך מכירה מחדש לסוחר שבתורו מוכר אותו ללקוח הקצה.^[14]

15. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעת עוסקת במסחר סיטונאי בין היתר של כלי בית ומטבח. בסיכומיה טענה כי הנתבעת מוכרת את מרכולתה לרמי לוי והוא זה המוכר את המוצרים הללו ללקוחות הקצה. מנגד, טענה הנתבעת כי היא מוכרת את מוצריה ללקוחות קצה בלבד.

16. בדיון קדם המשפט מיום 8.3.18 התברר כי לנתבעת 50 סניפים בתוך סניפי רשת "רמי לוי שיווק השקמה" (להלן – רמי לוי) וכדברי מר דמרי:

"אני מה שמכונה בשפה המקצועית חנות בתוך חנות. יש לנו שטחי ממכר בתוך חנויות רשת רמי לוי, שבהן אנו מוכרים ציוד שונה (פחם, כלי בית, משלוחי מנות ועוד). הממכר הוא רק קמעונאי ללקוחות של רמי לוי. התשלום מתבצע בקופה של רמי לוי אך מועבר אלינו, ואנו משלמים שכירות לרמי לוי. יש לנו 50 סניפים, בתוך סניפי רמי לוי..."^[15]

בתצהירו העיד מר דמרי כי הנתבעת מוכרת אך ורק בכמויות קטנות ללקוחות וביחידות בודדות וכן, כי חלק מנהלי החברה הם לא למכור בסיטונאות.^[16] עוד העיד מר דמרי בתצהירו כי הנתבעת הינה קמעונאית עצמאית לכל דבר וכי הקשר בינה לבין רמי לוי הוא השימוש בשטחי המסחר.^[17]

17. מעיון בהסכם ההתקשרות בין רמי לוי לנתבעת עולה כי לנתבעת הוענקו שטחי מכירה בסניפי רמי לוי^[18] בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך של 30,000 ₪ לסניף לפני מע"מ או 30% מהפדיון החודשי הגבוה מבין השניים.^[19] אופן תשלום דמי השכירות נקבע כך שאלה יקוזזו מהפדיון החודשי של הנתבעת בכל עשירי לחודש, בהתאם לדו"ח מכירות שיונפק על ידי רמי לוי המשקף את הסחורה שנמכרה בפועל בסניפים.^[20]

דברים אלה מתיישבים עם עדותו של מר דמרי אשר העיד כי מוכר את מרכולתו ללקוחות הקצה של רמי לוי באופן שלקוחות הקצה משלמים בקופות רמי לוי אך, התשלום בפועל עובר אל הנתבעת בסוף כל חודש. נכון יהיה להביא את הדברים כלשונם:

"לקוח הקצה ברמי לוי משלם בקופה של רמי לוי, ואיך הכסף עובר אליך – הקופה היא ענין טכני, אני מחובר לקופות און ליין, יש לי סיסמא ואז אני נכנס, יש כמובן בקרות שלי על אמינות הקופה והמכר בעצם הוא שלי, זה ענין טכני.

לשאלת בית הדין, אין הכסף עובר מרמי לוי אליך? – בהעברה בנקאית.

פעם בחודש? – פעם בחודש."^[21]

ובהמשך,

"...אני מוכר דברים, הם עוברים בקופות הקיימות ברמי לוי, הקופות שייכות לו מבחינה טכנית. אני מחובר לקופה כל הזמן 24 שעות אבל אני רואה רק את המכירות שלי, לא את של רמי לוי, ומה שנכנס לקופה זה הכסף שלי בעצם. טכנית בשביל לא להעמיד קופה עצמאית שלי זה נסיון שעשינו בעבר ולא צלח, אני יושב טכנית בקופה של רמי לוי. בסוף יוצא שאני משלם לרמי לוי 305 מהפדיון שלי שזה אומר מחזור המכירות שלי, זה משקלל בתוכו את השטח שהוא רוצה עבור השכירות. ..."^[22]

18. זאת ועוד. מעדות מר דמרי עולה כי כלל ההכנסות ממכירת מוצריו ללקוחות הקצה בסניפי רמי לוי לא נכנסו למחזור המכירות של רשת רמי לוי עצמה אלא, אלה נחשבות כהכנסות הנתבעת באופן שהנתבעת מנפיקה לרמי לוי חשבונית מס הנחשבת כהוצאה ומשכך, הכנסות הנתבעת אינן נרשמות בספרי ההכנסות של רמי לוי למעט תשלום השכירות בגובה 30% מהפדיון. וכפי שהעיד:

"ש. החשבוניות שאתה מוציא הן רק לרמי לוי?

ת. כן. רק לרמי לוי.

ש. רמי לוי מוציא חשבוניות ללקוחות הקצה שרוכשים את המוצרים?

ת. כן. למעלה רשום על הקבלה רמי לוי. הוא לא מדווח על זה כהכנסה שלו. את זה אני יודע בדיוק. יש הבדל בין קופה לבין דיווח חשבונאי. בדו"ח רשום 30% של השכירות שאני משלם עבור השטח. חשבונאית ההכנסות שלי לא נרשמות בספרים של רמי לוי. זה חד משמעי לא נכנס להכנסות. במע"מ הוא מדווח, לא בדו"ח הכספי.

לש. בית הדין:

ש. אז מי מדווח על ההכנסה?

ת. אני מדווח על ההכנסה על החשבונית שלי.

ש. איך אתה מדווח על הוצאה אם הוא לא מדווח על הכנסה?

ת. חשבונית שלי היא הוצאה שלו. החשבונית שאני נותן לו היא הוצאה שלו.

ש. איפה אתה משלם את ה-70% מס?

ת. בחשבונית שאני מוציא.

ש. הכסף עובר דרך הקופה הראשית, בסוף היום ההכנסה שלך נמצאת בתוך ה-Z. מי משלם על זה מסים, אתה או הוא?

ת. מעמ רמי לוי משלם. מסים – מס הכנסה, מס חברות אני משלם. יש זד קופה.

ש. איך אתה מדווח על ההכנסות האלה?

ת. בחשבונית אני מדווח עליה. זו ההכנסה שלי. כל ההכנסות של הן 12 חשבוניות של רמי לוי. אני נותן לרמי לוי חשבונית. החשבונית הולכת למס הכנסה.

ש. החשבונית שאתה מוסר לרמי לוי היא על כלל המחזור?

ת. על כלל המחזור פחות 30%. זה לא הזד בקופה.

ש. איך אתם מתקזזים ביניכם על המע"מ, בין החברה שלך לרמי לוי?

ת. הקיזוז הטכני הוא בחשבונית שאני מוציא.

ש. איך אתה עושה קיזוז על 100%

ת. את המע"מ הוא משלם. בחשבונית אני מחזיר לו אותה. אני מחזיר לו על 70%. ה- 30% זו באמת ההכנסה של רמי לוי. אני עם תואר בחשבונאות."^[23]

מעדות זו עולה כי השימוש בקופות רמי לוי הוא טכני בלבד ונעשה למען נוחות ההתחשבנות בין הנתבעת לרמי לוי ולא מתבצעת מכירה סיטונאית של מוצרים מהנתבעת לרמי לוי.

19. זאת ועוד, מעיון בהסכם ההתקשרות בין הנתבעת לרמי לוי עולה כי רמי לוי אינה אחראית לסחורה המוצבת על ידי הנתבעת בסניפי רמי לוי וכי היחסים ביניהם הם כשל שוכר ומשכיר בלבד וכלל האחריות למוצרים אלה מוטלת על כתפי הנתבעת כמו גם האחריות לעמוד בתקני משרד הבריאות, סימון מחירי המוצרים ועוד.^[24] דברים אלה מתיישבים עם עדות התובע כלהלן:

"... מבחינת המהות גם בבית המשפט כי יש לי דיונים בדרך אני מנותק ממנו לחלוטין, ז"א מעולם הוא לא לקח אחריות על מוצר שלי או משהו. ..."^[25]

יש בהסכמות אלה כדי לחזק את גרסת הנתבעת לפיה היא מוכרת את מרכולתה באופן קמעונאי ללקוחות הקצה של רמי לוי ולא בסיטונאות לרמי לוי.

20. לא מצאנו ממש בטענת התובעת בסיכומיה כי רמי לוי הוא זה המשלם את המע"מ שכן, מעדות מר דמרי עולה כי הוא משיב לרמי לוי את המע"מ באמצעות החשבונית שהוא מנפיק עבורו מידי חודש למעט עבור דמי השכירות המשולמים על ידו שכן, אלה נחשבים הכנסה של רמי לוי ולא של הנתבעת.

21. כללו של דבר, הנתבעת הינה חברה העוסקת במסחר קמעונאי ללקוחות קצה בסניפי רמי לוי.

נוכח כל האמור, צווי ההרחבה אינם חלים על הנתבעת ודינה של התביעה להידחות.

22. סוף דבר

129371 א. התביעה נדחית.

ב. 546783התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז ניסן תשפ"א, (30 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. נספח 1 לתצהיר התובעת. ↑

2. ס' 1 בעמ' 2 לתצהיר הנתבעת. ↑

3. דב"א נג/3-125 שרר נ' רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158 (1993); דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח של פועלי הבניין ועובדות ציבוריות נ' חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 137 (1992). ↑

4. ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל (פורסם בנבו- 9.7.2000). ↑

5. דב"ע שן/1-7 רליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, (פורסם בנבו- 14.3.1991). ↑

6. ס' 2 לכתב התביעה. ↑

7. ס' 3 לתצהיר מר חתם. ↑

8. ש' 18-19 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 2.12.20. ↑

9. ס' 3 לכתב ההגנה. ↑

10. ש' 14-15 בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.5.19. ↑

11. ש' 7 בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 27.7.20. ↑

12. ש' 21-22 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.12.20. ↑

13. נספח 3 לתצהיר הנתבעת; ש' 12-16 בעמ' 9 וש' 28-29 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.12.20; הודעת הנתבעת מיום 9.9.20. ↑

14. ע"ע 2580-03-11 נגר נ' ליטוס מחשבים בע"מ, (פורסם בנבו- 1.3.15). ↑

15. ש' 11-15 בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 8.3.18. ↑

16. ס' 4 לתצהיר הנתבעת. ↑

17. ס' 1 אחרי "נספח 1" לתצהיר הנתבעת. ↑

18. ס' 1 להסכם שהוגש לתיק בית הדין ביום 9.9.20. ↑

19. ס' 11.1 להסכם שהוגש לתיק בית הדין ביום 9.9.20. ↑

20. ס' 11.2 להסכם שהוגש לתיק בית הדין ביום 9.9.20. ↑

21. ש' 20-24 בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 27.7.20. ↑

22. ש' 31-33 בעמ' 9 וש' 1-3 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.12.20 ↑

23. ש' 30-32 בעמ' 10 וש' 1-27 בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 2.12.20. ↑

24. ס' 4-5 להסכם שהוגש לתיק בית הדין ביום 9.9.20. ↑

25. ש' 6-8 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 2.12.20. ↑