1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופט דניאל הורוביץ) מיום 12/7/17 בת"ק 2830-07-16.

2. המבקש – התובע הגיש תביעה קטנה בסך 16,800 ₪ נגד המשיבה – חברה העוסקת במתן שירותי סיעוד, והיתה בתקופה הרלוונטית המעסיקה של עובדת זרה שטיפלה במבקש – התובע. (להלן: "העובדת").

המשיבה היא זו ששילמה חלק משכרה של העובדת, כשמקור הכספים הוא בזכאות המטופל – התובע לקבל כספים מהמוסד לביטוח לאומי. הכספים הועברו לנתבעת והנתבעת שילמה הכספים לעובדת.

ביום 26/5/15 חתמה העובדת על המחאת זכויות. העובדת המחתה לתובע את זכויותיה הכספיות בקשר להעסקתה על ידי הנ תבעת – המשיבה.

לפי חישוב התובע – המבקש, הנתבעת היתה צריכה להעביר לו את הכספים המגיעים לעובדת (הממחה) ממנה בסכום של 2,888 ₪ לפחות. הנתבעת לא עשתה זאת והעבירה הכספים לעובדת.

במסגרת התביעה נדרש סך 2,800 ₪ לחודש לתקופה שבין 10/1/16 ועד 10/6/16 (מועד הגשת התביעה) ובסך הכל: 16,800 ₪.

3. המשיבה בכתב הגנתה טענה, כי היא לא העבירה לידי התובע תשלומים בהתאם למסמך הנחזה להיות כתב המחאת זכויות כיוון שאין לו כל תוקף משפטי לגביה ונראה כי נערך במרמה ותוך ניצול העובדת . עובדת זרה שאינה דוברת עברית.

צוין, כי לאחר קבלת המסמך, פנתה הנתבעת לעובדת והתברר שהיא איננה מבינה כלל את משמעות המסמך.

הוכחשו גם הסכומים הנטענים.

הוגש כתב תשובה על ידי המבקש.

4. לאחר הגשת כתבי הטענות הוגשה בקשת התובע להיות מיוצג בהליך על ידי אביו. (בקשה מס' 3).

דיון בתיק התקיים עוד ביום 7/2/17.

בדיון נכחו התובע, אביו ומנהל הנתבעת.

נכתב לפרוטוקול מפיו של התובע כי "במידה ודברי נציג הנתבעת נכונים ואכן החוק אינו מתיר לי לקבל כסף מהנתבעת, אני מוכן להסיר את תביעתי" (עמ' 1 שורות 16-17).

נקבע לפיכך בהחלטה כי הנתבעת תמציא מסמכים בעניין והתובע יגיב לאחר מכן.

5. ביום 9/2/17 הגיש המבקש "בקשה לאפשר מתן עדות" (בקשה מס' 7).

נטען, כי בדיון דחה בית משפט, ללא נימוק את בקשת המבקש להיות מיוצג על ידי אביו וביקש מאביו לצאת מהאולם כיוון שהוא עד וכך נהוג לגבי עדים בישיבת הוכחות.

זאת שעה שמנהל הנתבעת ייצג את הנתבעת בלי שהציג יפוי כח.

נטען, כי לולא היה יוצא אביו מהאולם, הוא היה מראה שאין כל בעיה בנוגע להמחאת הזכות וכבר בעבר נחתם הסכם פשרה בין המבקש וחברת סיעוד אחרת – הסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

בהחלטה מיום 27/2/17 נקבע:

"לא ברור מדוע מעלה התובע טענות כעת ולא במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.2.17.

כך או כך, לתובע ממילא תינתן זכות תגובה בהתאם להחלטה מיום 7.2.17 והוא יוכל לשטוח טענותיו בהתאם".

6. לאחר שצורפו מסמכים על ידי הנתבעת לפי החלטת בית משפט מיום 7/2/17, הגיש התובע תגובתו בכתב.

ביום 14/6/17 הגיש התובע "בקשה להשלמת תגובת התובע לטענת הנתבעת שאין להעביר לתובע כספים שקיבלה מהמל"ל".

לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין, הציע בית משפט קמא בהחלטה מיום 29/6/17 ליתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

המבקש – התובע התנגד להצעה. ביקש הגשת סיכומים בכתב ובית משפט דחה בקשתו זו בהחלטה מיום 11/7/17 . ביום 12/7/17 ניתן פסק דין ובמסגרתו נדחתה התביעה.

7. פסק דינו של בית משפט קמא:

נקבע כי התובע לא הרים את נטל הוכחת סכום התביעה.

לפי כתב המחאת הזכויות יש לתובע זכות לקבל כספים שאמורים להיות משולמים בפועל לממחה – לעובדת.

תחשיב הסכומים בכתב התביעה נעשה בדרך תאורטית, לפי נתונים כללים של שכר מינימום, שכר מוגן וכיוצ"ב אך לא צורפו אסמכתאות קונקרטיות בעניין שעות העבודה של העובדת או אסמכתאות בדבר תשלומים ששולמו לעובדת על ידי הנתבעת.

סכום התביעה הוכחש בכתב ההגנה ואילו בכתב התשובה אין התייחסות לנושא הסכום אלא רק לטענות בעניין תוקף כתב המחאת הזכויות.

כיוון שנקבע כי סכום התביעה לא הוכח, לא הכריע בית משפט קמא בנוגע לשאלה – אם הנתבעת היתה מחויבת להעביר לתובע על פי כתב המחאת הזכויות את הכספים המגיעים ממנה לממחה, אם לאו.

8. הטענות בבקשת רשות הערעור:

בסעיף 3 לבר"ע מתוארים ה"פגמים והטיעונים" בפסק הדין כדלקמן:

א) בית משפט קמא לא אפשר למבקש (התובע שם) להעיד עד מטעמו, שהתייצב לדיון ההוכחות.

ב) בית משפט קמא טעה ,כאשר ביסס את פסק הדין על טענה בעלמא של המשיב, כי השכר ששילם לממחה היה נמוך מהשכר שהוכח במסמכים שהוגשו על ידי המבקש.

ג) בית משפט קמא טעה כאשר לא נעתר לבקשת המבקש להגיש סיכומים בכתב, בטרם יפסוק על פי החומר שבתיק כב' בית המשפט.

המבקש טוען כי לא היה מקום להורות לאביו לצאת מהאולם.

זאת ועוד לא היה מקום למנוע הגשת סיכומים בכתב.

נטען כי בית משפט קמא הפך את נטל ההוכחה בניגוד לדין והיה צריך הכריע בסוגיה המרכזית לגופו של עניין, גם בשים לב לכך שלמשיבה יש תלושי שכר של הממחה – העובדת ,כך שקיימת חזקה ולפיה ראיה זו לו היתה מוצגת על ידה, היתה פועלת לחובתה.

9. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

ב) התערבות בפסק הדין אינה נעשית רק כשמתעוררת שאלה עקרונית משפטית, ויכולה להיעשות גם במקרים האחרים שבהם "נפלה טעות גלויה ובולטת בממצא עובדתי או ביישום הדין או כשחלה פגיעה בכלל הצדק הטבעי". (ראה גם רע"א 2816/17 אבירם דהרי נ' שי לוי – פסקה ט', 10/5/17).

המקרה שלפני אינו נופל לגדר חריגים.

ג) המבקש בחר להגיש את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות, על כל המשתמע מכך. בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט "רגיל", והוא רשאי לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. (ראה סעיף 62 לחוק בתי השפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז – 1976).

משבחר לתבוע בתביעות קטנות, אל לו להלין על כך שבית משפט לא איפשר הגשת סיכומים בכתב, הליך המתאפשר רק במקרים חריגים ביותר בבית משפט לתביעות קטנות וההחלטה בעניין מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הדנה בתיק.

זאת ועוד, גם נושא ייצוג בעל דין בין אם על ידי עורך דין ובין אם על ידי אדם אחר, מסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית לפי סעיף 63 לחוק בתי המשפט ואין כלל חובה לאפשר ייצוג.

יצוין, כי מנהל חברה נתבעת המופיע בשם חברה בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות הוא איננו מייצג, הנדרש להמציא יפוח כח. חברה בע"מ כאישיות משפטית איננה מופיעה לדיונים ומדברת באולם בית המשפט אלא בן אדם "בשר ודם" משמיע טענותיו בשמה ומעיד בשמה, וכך נעשה גם במקרה דנן כאשר מנהל החברה הופיע בדיון.

ד) מהבקשה שהוגשה על ידי המבקש לבית משפט קמא לאחר הדיון עולה, כי בעבר בנסיבות דומות הגיש המבקש תביעה נגד חברת סיעוד. תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בתל אביב (תא"מ 61059-12-16), כך שהמבקש יודע כי ניתן לתבוע גם בבית משפט "רגיל". לכל הליך יש יתרונות וחסרונות, ויש לדעת כי ההליך בתביעות קטנות מתנהל באופן שונה.

לפיכך, לא מצאתי ממש בטענות בנוגע לייצוג, הגשת סיכומים וכיוצ"ב.

עוד יצוין, כי בית משפט שלערעור חי מפי פרוטוקול בית משפט, כאשר הוא מבקש לדעת מה אירע בדיון שהתקיים בערכאה הדיונית.

במקרה דנן, מהפרוטוקול אין אפשרות לדעת שאביו של המבקש הוצא מאולם בית המשפט ו/או כי ביקש להעיד בדיון ונענה בשלילה. לאחר הדיון הוגשו בקשות ואף לא אחת מהן היתה בנוגע לתיקון פרוטוקול.

ה) לגופו של עניין, בית משפט קמא הכריע את גורל התביעה בכך שקבע כי סכום התביעה לא הוכח.

על כן, לא נדרש לדון בסוגיה המשפטית, שעשויה להיות לה השלכת רוחב, בנוגע לנפקותה של המחאת הזכות.

קביעת בית משפט קמא התבססה רק על הנסיבות הרלוונטיות להליך הספציפי שנדון במקרה דנן ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית או טעות עובדתית ממשית המצדיקה התערבות חריגה של ערכאת ערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

גם אם המבקש סבור, כי תלושי השכר של העובדת – הממחה מצויים בידי המשיבה והיא יכלה להמציאם, ומשלא המציאה אותם, חזקה כי היו משמשים לחובתה, אין בכך כדי לשנות את התוצאה.

נטל ההוכחה הוא על התובע והוא זה שהיה צריך להוכיח מה הסכום ששולם לעובדת בפועל.

ככל שהמידע לא היה מצוי בידו, יכל לבקשו מהמשיבה או לזמן לעדות את הממחה כפי שקבע בית משפט קמא בסעיף 12 לפסק הדין.

10. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ח, 26 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.