רקע

1. לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע מתווך נדל"ן, לחייב את הנתבע לשלם לו דמי תיווך בסך של 14,200 ₪. הואיל והיה הגורם היעיל לביצוע העסקה, במסגרתה רכש הנתבע נכס ברח' צאלה 33 בגדרה, בתמורה לתשלום סך של 1,450,000 ₪ זאת, בהתאם להסכם הזמנת שירותי תווך עליו חתם הנתבע ביום 14/05/17.

2. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה שכן התובע לא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה, אלא המתווכת מרינה סבירסקי מסוכנות התיווך "רימקס". (להלן: "מרינה") הוא שילם לה את דמי התיווך ולכן הוא איננו חייב כלל בתשלום דמי תיווך לתובע.

דיון בתביעה

3. התקיים לפני דיון בו העידו הצדדים וכן המתווכת מרינה.

דיון והכרעה

4. כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז (4)981(2003).

5. לאחר עיון בכתבי הטענות והתרשמותי מעדויות הצדדים לפני בדיון, שוכנעתי כי דינה של התביעה להתקבל במלואה כפי שינומק להלן:

6. אין חולק על כך שהנתבע חתם על נספח א' לכתב התביעה - מסמך הזמנת שירותי תיווך לפיו ביקש מהתובע שירותי תיווך בקשר לנכס ברח' צאלה 33 בגדרה. הנכס אותו רכש בסופו של דבר התובע. אני מקבל את טענת התובע שלא נסתרה, כי לאחר חתימת ההסכם, נסעו הצדדים אל הנכס, השייך לגב' שרונה, הנמצאת בקומה העליונה בכתובת צאלה 33 בגדרה (להלן: "הנכס הראשון"). בד בבד עם הצגת הנכס הראשון הוצג לנתבע נכס נוסף בקומה שניה אשר בבעלותה של דנה בר לב, אשר יוצגה ע"י המתווכת מרינה מסוכנות התיווך "רימקס". הנכס השני הוא הנכס מושא התביעה ויקרא להלן "הנכס".

7. אני מקבל את טענת התובע, כי הנתבע פנה אליו בבקשה לתיאום פגישה לצורך ביקור בנכס, עם סוכנות התיווך "רימקס" שלה ניתנה הבלעדיות על הנכס, וכך היה. אני מקבל את טענת התובע כי בשל אירוע אישי, חתונת בתו, נבצר ממנו להשתתף בפגישה שנקבעה ליום שישי 18/5/17, אולם מכיוון שהיה חשוב לתובע כי הנתבע יראה את הנכס, הוא ביקש ממרינה כי תציג לפני הנתבע את הנכס.

8. אני מקבל את טענת התובע כי בסמוך לאחר שהנתבע ראה את הנכס, הוא פנה אליו, הודיע לו כי הוא מעונין ברכישתו וביקש ממנו לנהל מו"מ עם מרינה לצורך הפחתת התמורה (הנכס פורסם ע"י " רימקס" במחיר של 1.5 מליון ₪).

9. עוד באותו יום שישי אחר הצהרים נפגש התובע עם מרינה לצורך ניהול מו"מ, לבקשת הנתבע, במסגרתו סוכם כי מחיר הדירה הופחת מ- 1,450,000 ₪ ל- 1,420,000 ₪. אני מקבל את טענת התובע כי הפחתת המחיר בוצעה כתוצאה ממעורבותו בניהול המו"מ.

10. שוכנעתי כי בסופו של דבר הנתבע קיבל את התוצאה הרצויה מבחינתו – תשלום תמורה בסך של 1,450,000 ₪ בלבד. אני דוחה את טענתו של הנתבע לפיה לצורך היותו של מתווך כגורם יעיל בעסקה עליו בהכרח להראות את הנכס ללקוח. אין כל פסול בשיתוף פעולה בין מתווכים במסגרתו המתווך מבקש מהמתווך המייצג את הצד השני לעסקה ובפרט מתווך לו נתונה הבלעדיות, להציג את הנכס לפני הלקוח שלו.

11. מרינה העידה כי אכן מחירו של הנכס הופחת מ- 1,450,000 ₪ ל- 1,420,000 ₪. מרינה הודתה כי אכן הפחתת המחיר ב- 30,000 ₪ קשורה במעורבותו של התובע אם כי הדגישה כי אורך הפגישה בה נוהל מו"מ לא היה במשך 3 שעות אלא פחות מכך (ראה חקירתה של מרינה ש' 11-16 בעמ' 4 לפרוטוקול).

12. אני דוחה את טענת הנתבע שלא הוכחה, כי התובע הסכים לוותר על דמי התיווך בגין העסקה. בעדותה מרינה אישרה את טענת הנתבע כי התובע התחייב להשיב את הסכם הזמנת דמי התיווך לנתבע. כשהתבקשה מרינה להבהיר מה משמעות השבת הטופס, היא ביקשה להפנות את השאלה לנתבע, אולם לאחר שבית המשפט ביקש ממנה להשיב על השאלה היא הבהירה:

"ש. מה המשמעות השבת הטופס?

ת. שישבנו אצלי בבית אחרי שהבנו .. מה שאני אמרתי אני הצעתי לחונן לרדת מהתיק כי אני פועלת בו ומאחר ואני עובדת עם שני אחוז פלוס מעמ ולא אחוז פלוס מעמ אם אני סוגרת את העסקה אני מקבלת את העמלה ואז מתחלקת איתו.

ש. מבחינתך לכאורה זה נראה לך שהדרישה לגיטימית כי הכוונה ליצור מצב שעידו לא ישלם יותר מ- 2 אחוז פלוס פלוס מע"מ?

כן." (ש' 30 עמ' 4 עד ש' 1-6 בעמ' 5 לפרוטוקול).

13. בנסיבות אלו, ברור לי כי יש לדחות את טענת הנתבע כי התובע הסכים לוותר על דמי התיווך עליהם התחייב הנתבע בהתאם לנספח א', אני מקבל כאמינה את עדותה של מרינה כי כוונתה היתה לשיתוף פעולה עם התובע כך שמדמי התיווך בשיעור של 2% בצירוף מע"מ שישולמו לה, היא תתחלק איתו. אולם, מכיוון שהתובע סירב לרדת מהעסקה, מרינה הסכימה באופן חריג לגבות מהנתבע דמי תיווך בשיעור של 1% בצירוף מע"מ ולא את התעריף המלא בשיעור 2% בצירוף מע"מ. זאת, מתוך התחשבות בנתבע שעליו לשלם לתובע דמי תיווך נוספים בשיעור של 1% כולל מע"מ.

סוף דבר

14. לאור האמור לעיל, ומשקבעתי כי התובע היה הגורם היעיל בעסקה – אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך של 14,200 ₪, החזר חלקי של האגרה בסך 142 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 24/09/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪ שככל שלא ישולמו במועד הרשום מטה יתווספו אליהן הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

כל התשלומים שפסקתי לעיל ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין אצל הנתבע.

בקשת רשות ערעור לבימ"ש מחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין.

ניתן היום, ח' חשוון תשע"ט, 17 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.