מונחת בפניי בקשה לפסול את המשיבה מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשנ"א-1961 (להלן:" פקודת התעבורה").

כנגד המשיבה הוגש כתב האישום, אשר ייחס לה עבירה של נהיגה במהירות של 160 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). העבירה בוצעה בתאריך 25/8/2017 בכביש 85 מכיוון עמיעד לכיוון קדרים.

בתאריך 27/8/2017 המשיבה נפסלה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, על ידי קצין משטרה, זאת מתוקף סמכותו של קצין המשטרה על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה.

בתאריך 25/9/2017 הצדדים טענו לבקשה וב"כ המבקשת הגישה את תיק החקירה לעיון בית המשפט.

ב"כ המבקשת חזר בפניי על נימוקי הבקשה לפיהן קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבה בעבירה בה הואשמה והפנתה לתיק החקירה. עוד טען ב"כ המבקשת, כי לחובת המשיבה שתי הרשעות והיא נוהגת משנת 2012.

ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי הראיות בתיק אינן בעוצמה חזקה וטען נגד סוג מכשיר המדידה, מספר המפעיל והעובדה שלא צויין מספר מכשיר ומספר מפעיל בכתב האישום. עוד טען ב"כ המשיבה כי עד נוסף שהיה עם השוטר לא תיעד את האירוע. לענין המסוכנות, טען ב"כ המשיבה כי המשיבה נוהגת כ- 5 שנים ולחובתה 2 הרשעות טכניות בלבד, אין לה עבר דומה והדבר מצביע על העדר מסוכנות.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

על בית המשפט לבדוק עצם קיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיבה, זאת בלא לבדוק ומבלי לקבוע ממצאים לגבי איכותן או משקלן. תפקידו של בית המשפט לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לצורך פסילה רישיון הנהיגה של המשיבה, בית המשפט יבחן את מכלול הראיות הלכאוריות אשר מציגה בפניו המבקשת.

ראיה לכאורה היא אפוא ראיה אשר טמון בה פוטנציאל ראייתי, אשר יוצא מהכוח אל הפועל בעתיד, בסיום ההליך השיפוטי. (בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, נ(2) 133).

עיון בתיק החקירה מעלה כי קיימות ראיות לכאוריות המצביעות על כך כי המשיבה ביצעה את העבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

בענין זה אני מפנה לדברי השוטר חמוד אשר ציין כי רכבה של המשיבה היה בודד לחלוטין ונקלט במהירות יציבה 164-165 וננעל ב- 165 קמ"ש , הופחתו 5 קמ"ש ברישום וכי במשך המדידה והנעילה נשמע צליל בודד ורצוף וכי הוא היה בקשר עין רצוף עם רכבה של המשיבה עד שנעצרה.

המשיבה ציינה בדבריה כשנעצרה כי אין לה עבירות וכי לא שמה לב, הרישיון מאד חשוב לה בעבודה.

בתיק החקירה קיים זכרון דברים להפעלת מכשיר המדידה וכי הוא נבדק בתחילת המשמרת ובסיומה.

ראיות אלה, יש בהן כדי לבסס קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לאחריותה של המשיבה לעבירה המיוחסת לה. כאמור, בשלב הזה של הדיון אין על בית המשפט לקבוע את אשמתה של המשיבה, אלא לבחון קיומן של ראיות המצביעות על אחריות לכאורה לביצוע העבירה.

השיקולים לפסילה עד תום ההליכים

על העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה לפסילה עד לגמר הדין עבד כב' השופט ד' חשין בהרחבה בבש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7/11//06):

"בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון נהיגה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו, ואם מצא כי אלה קיימות עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים. על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד.

עם זאת ברור שאמצעי הפסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו. וכלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה:

"אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו זמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש...אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן.

המחוקק קבע כי תקופה זו של פסילה עד תום ההליכים איננה לנצח. סעיף 50 לפקודת התעבורה מגביל פסילה זו. מי שהוגש נגדו כתב אישום, תפוג הפסילה לאחר שישה חודשים. אולם כאן יכול בית המשפט להורות על פסילה לתקופה אחרת.

אשר למסוכנות, בחינתה אינה מצטמצמת לנסיבות העבירה, לפחות לא במקרים השגרתיים. בב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, עמד בית המשפט העליון על אופן בחינת המסוכנות בהליך זה וקבע בין היתר:"בבואו להשיב על השאלה עליו להקדים ולהשיב על מספר שאלות משנה: האם מעידות נסיבות המקרה על כך שאופן נהיגתו מסוכן ? האם מדובר בארוע בעל אופי מקרי, או בדרך התנהגות אופיינית ? האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג – כגון מצב בריאותו הגופנית או הנפשית – העושים אותו מסוכן. מתוך מכלול התשובות, תוך שימוש בנסיון החיים ובשכל הישר, מרכיב בית המשפט את התמונה הכוללת שממנה הוא מסיק את מסקנותיו".

ב- ע"ח 18244-04-13 אבו סגיר רחמי נ' מדינת ישראל (מחוזי ב"ש) ביהמ"ש המחוזי קיבל ערר על החלטה לפסילה עד תום הליכים והורה על החזרת רישיון העורר שנסע במהירות 172 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

ב-ע"ח 22758-05-12 אבו נימר נ' מדינת ישראל (מחוזי ב"ש) ביהמ"ש המחוזי קיבל ערר על החלטה לפסול את העורר עד תום ההליכים והורה על החזרת הרישיון לעורר שנסע במהירות של 166 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בשל עברו הקל. (2 עבירות במשך 5 שנים).

נסיבות ביצוע העבירה הוא אחד השיקולים, הגם שאין להקל ראש בחשיבותו, אלא שבין השיקולים יש להביא בחשבון גם את השאלה האם מדובר בארוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית, מאחר ואין עסקינן בענישה ו/או מקדמה על חשבון העונש, במידה והמשיבה תורשע בביצוע העבירה. שיקול זה הצדיק בנסיבות הענין את הפסילה המנהלית, אך בהעדר עבר תעבורתי משמעותי אינו מצדיק פסילה עד תום ההליכים, מקום בו עבירה זו אינה אופיינית למשיבה וזו הפעם הראשונה בה היא מבצעת עבירה זו לכאורה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומורה על החזרת רישיון הנהיגה של המשיבה לאלתר.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.