1. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע מיום 18.10.17 לסילוק התביעה על הסף, בתגובת התובע מיום 23.11.17 ובתשובה דנא של הנתבע, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.
2. התביעה דנא איננה אלא ניסיון להשיג פעם נוספת על פסק הדין שניתן בת"ק 3465-09-14 (להלן: "התיק הראשון"). בקשתו של התובע לבטל את פסק הדין בתיק הראשון נדחתה. בר"ע שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי נדחתה. בר"ע נוספת שהגיש התובע לבית משפט העליון נדחתה אף היא. אין מקום אפוא לאשר הגשת תביעה זו אשר בה מצהיר התובע מפורשות כי רצונו להשיג באמצעותה על פסק הדין בתיק הראשון פעם נוספת.
3. העובדה שבית הדין לעבודה דחה את תביעתו של הנתבע נגד התובע, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה לתובע להגיש תביעה זו נגד הנתבע, שכן התביעה של התובע נגד הנתבע נדחתה כאמור בפסק הדין הראשון.
4. גם אם אקבל את טענת התובע בתגובתו לבקשה לסילוק התביעה על הסף, כי בתביעה דנא הוא עותר לסעדים אחרים שלא נתבעו בתיק הראשון, והם – החזר הוצאות אותן שילם התובע במסגרת התביעה הראשונה ומסגרת ההליכים בבית הדין לעבודה, אזי דין התביעה להידחות על הסף. זאת, משום שהתובע איננו זכאי להחזר הוצאות שהוא הוציא בתיק הראשון שכן בתיק הראשון ניתן פסק דין הדוחה את תביעתו. התובע איננו זכאי להחזר הוצאות שהוציא במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה משום שבית הדין לעבודה, בפסק הדין שניתן על ידו, כבר פסק לתובע את הוצאותיו. ככל שהתובע סבר כי ההוצאות שבית הדין לעבודה פסק לטובתו אינן מספיקות, היה עליו לערער על פסק הדין של בית הדין לעבודה ואין מקום להגיש תביעה זו בניסיון לקבל הוצאות נוספות בגין ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה.
5. אני דוחה אפוא את התביעה על הסף. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.