1. התובעת הינה חברה המעניקה שירותי סיעוד ורווחה לאנשים בעלי מוגבלויות.

הנתבעת היא מועצה מקומית.

עסקינן בתובענה כספית, אשר הועמדה על סך של 6,642 ₪ ובבסיסה דרישת התובעת לתשלום

יתרת חוב בגין אספקת שירותי סיוע בחודש 8/15 אותה חבה לה הנתבעת, כנטען.

1. לפני בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן מיום 25/1/18, ולחלופין, להורות על מחיקת כותרת.

נטען, כי עילת התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, מאחר שדוח העסקה מושא התביעה, ודוח שעות המטפלת שצורף לתביעה ערוכים על ידי התובעת ואינם חתומים על ידי הנתבעת ועל כן, לשיטת הנתבעת אין ראיה המהווה התחייבות מפורשת מטעמה.

התובעת התנגדה לבקשה בטענה כי ההזמנה, הנושאת את שם הנתבעת, מהווה ראיה להתחייבותה של זו האחרונה, ולראיה צירפה התובעת הזמנות עבודה משנים קודמות שהוצאו על שם הנתבעת, אותן שילמה הנתבעת לתובעת. בתוך כך, צוין כי כך היה נהוג בין הצדדים עד לשנת 2015, שאז מסיבה לא ברורה החליטה הנתבעת לא לאשר תשלום עבור שירות אותו הזמינה מהתובעת לאור טענתה בדבר שינוי נהלים.

1. וזו לשון תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") :

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;"

הלכה היא, כי הראיה שבכתב, הנדרשת על פי תקנה 202(1)(א) לתקנות איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה בלבד. דרישת התקנות להגשת ראיות בכתב, אין פירושה שיש צורך שראיות אלה יתמכו בכל רכיבי התביעה ובפסיקה נרחבת נקבע כי מדובר בדרישה מינימאלית לשם עמידה בדרישת התקנה הנ"ל [ ראו: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5)133, 137).]

נוכח טיבה ומהותה של התביעה ולאור המסמכים שצורפו לה, סבורה אני כי התביעה עומדת בתנאי ס"ק (1) לתקנות ולא נפל פגם בהגשתה בהליך של סדר דין מקוצר. אכן, כטענת התובעת, יש לראות את הזמנת העבודה, נספח א' לכתב התביעה, כראשית ראיה אשר די בה כדי להכשיר את התובענה להיות מוגשת בהליך בו הוגשה, גם אם אינה חתומה על ידי הנתבעת. התובענה גם עומדת בתנאי הנדרש הנוגע להיותה על סכום כסף קצוב.

גרסת הנתבעת לפיה תשלום שכרה של התובעת הותנה בדיווח שיוגש לנתבעת, לצורך בדיקה ואישור לפי הוראות משרד החינוך על מנת שיהיה ניתן לבצע את התשלומים, היא טענה הנוגעת לגופה של מחלוקת ורלוונטית לבקשה למתן רשות להגן, ולא לבקשה למחיקת הכותרת.

הבקשה למחיקת כותרת נדחית אפוא.

ובאשר לבקשה למתן רשות להתגונן:

1. בבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת כי הקטינה אינה זכאית למטפלת צמודה במהלך חודש אוגוסט, מאחר שמדובר בחודשי הקיץ, בחופשה, וכי על פי נהלי משרד החינוך, כאמור לעיל, ניתן לקבל שירות שכזה לאחר מתן אישור מיוחד לשם כך. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת כי אין לה כל יתרת חוב כלפי התובעת.

בהתייחס לטענה זו, מדגישה התובעת כי הנתבעת ביצעה הזמנת שירות אשר מכוחה הועסקה מטפלת מטעם התובעת שעבדה בהיקף של 162 שעות במהלך חודש אוגוסט, שכרה שולם לה ועל הנתבעת לשלם עבור שירות זה לתובעת.

הודגש כי התובעת לא קיבלה הנחיה הסותרת את ההזמנה או שינוי כלשהו בהזמנה וככל שמדובר בדרישה חדשה והנתבעת ביקשה לפעול בשונה מהשנים הקודמות, הרי שהיה עליה לעדכן את התובעת בעניין זה.

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים שהוגשו לתיק סבורה אני, כי יש בידי הנתבעת הגנה "לכאורה" הראויה להישמע ומן הראוי לקבוע את התיק לגופו של עניין, בין היתר לאור ההלכה הנוהגת שקובעת, כי לא תינתן רשות להתגונן "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6154/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג (1) 390 ).

לטעמי, בנסיבות הענין, יש לערוך בירור של טענות הצדדים, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.

אשר על כן ובהתאם לסמכותי על פי תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד –

1984 מוצאת אני ליתן לנתבעת רשות להגן על יסוד בקשת הרשות להתגונן.

ויצויין, כי בקשת הרשות להתגונן מתקבלת מבלי שתתקבל כל טענה מטענות הנתבעת לגופה של מחלוקת.

בנסיבות העניין, לטעמי, יש בהחלטה זו כדי לקדם את בירור התובענה בדרך יעילה וכדי להביא לחיסכון בהוצאות הצדדים ובזמן שיפוטי.

על פי סכום התביעה ידון ההליך בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש כתב תביעה מותאם ותפעל לתשלום הפרשי אגרה עד ליום 10/04/18 שאז יובא התיק לעיוני.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.