לפניי בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לדחיית מועד ביצוע צו הריסה בעניין בינוי לא חוקי שבוצע בחלקה 21 בגוש 29986 בשכונה התיכונה בכפר סילוואן (מזרחית לנחל הקדרון, על מפנה מערבי).

1. גזר הדין המקורי ניתן ביום 27.4.1995 ובו הורה בית המשפט על הריסת הבינוי הבלתי חוקי או על השלמת הכשרתו עד יום 1.1.1997. הארכות מועד ניתנו מעת לעת ועד יום 1.4.2017.

בפועל, הבינוי לא נהרס ולא הוכשר.

1. הטענה המרכזית אשר עליה נשענת הבקשה היא כי רשויות התכנון מסכלות את הכשרת הבינוי תוך שהן מונעות הגשת תכניות מתאר נקודתיות ובמקביל אינן מקדמות את תכנית מתאר 18001 אשר נועדה לבצע תכנון כולל לשכונה.

בתשובתה טענה המאשימה כי אין מניעה להגשת תכנית מתאר נקודתית.

1. קבעתי כי אין בידי לקבל טענה עובדתית של המאשימה שאין לה גיבוי של ממש. אפשרתי למאשימה להעיד בעל תפקיד מטעמה אשר יעיד על המדיניות התכנונית.
2. לאור האמור ביום 24.1.2018 נחקרה בפניי האדריכלית נעה חדוות, ראש צוות אזורי במחלקה לתכנון העיר של עיריית ירושלים מאז יולי 2013. עיקרי עדותה:
   1. על השכונה התיכונה בסילוואן חלה תכנית 2783ב אשר אושרה בשנת 1989.
   2. בשנים 2010-2011 קידמה עיריית ירושלים תכנית מתאר לשכונה התיכונה בסילוואן אשר תכליתה הסדרת הבניה תוך הכשרה של החלק הארי של הבניה הקיימת וכן דאגה לתשתיות ולצרכי ציבור. מספרה של התכנית הוא 18001.
   3. התכנית (18001) הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ובניה ומאז לא קוּדמה, תוך שהדבר אינו בשליטת עיריית ירושלים. כעקרון, תכנית שעומדת בתנאי הסף אמורה להיות נדונה תוך 60 יום אולם במקרה דנן זה לא קרה.
   4. לאורך השנים המליצה מחלקת התכנון של עיריית ירושלים שלא לקדם תכניות מתארת מקומיות (תב"ע) נקודתיות - הואיל ואלה יידחו נוכח ההפקדה של התכנית הכוללת (18001). לאחר חמש שנים שהתכנית היתה תקועה הגיעה מחלקת התכנון של עיריית ירושלים לפני כשנתיים למסקנה שהיא ממליצה מחדש להגיש תכניות נקודתיות, תוך זניחת האמון בסיכויי מתן תוקף לתכנית 18001.
   5. בשנתיים שחלפו הוגשו שתי תכניות נקודתיות לגבי מקרקעין בשכונה התיכונה. תכנית אחת נגנזה ותכנית שניה ככל הנראה עדיין "בצנרת".
   6. מדיניות התכנון באגן העיר העתיקה (כולל השכונה התיכונה) היא עד 4 קומות, התייחסות לקווי בניין (אי-הגעה עד קווי אפס וכדומה) והתחשבות בתכסית (אי כיסוי מלא של הקרקע).
   7. סיכויי הצלחה של תכניות מתאר נקודתיות שיוגשו בהלימה למדיניות התכנון - גבוהים.
   8. גישת כלי רכב לקרקע אשר לגביה מבוקש לערוך תכנית נקודתית נבחנת על ידי אגף תושי"ה (תחבורה ופיתוח תשתיות) של עיריית ירושלים. ככלל, ככל שקיימת גישת כלי רכב לקרקע אזי ניתן לאשר הגדלת זכויות מבחינת מספר יחידות הדיור. בהעדר גישה כאמור צפוי קושי באישור תוספת יחידות דיור.

תקן החניה הנדרש באזור השכונה התיכונה הוא נמוך ועומד על חניה אחת ליחידת דיור.

• 1. ככל שיש דרכים המאושרות סטטוטורית אולם רוחבן בפועל צר מן התכנון אזי האחריות לביצוע ההרחבה חלה על עיריית ירושלים.

1. בעבר, המאשימה הסכימה למתן ארכות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בהתבסס על קיומה של טיוטת תב"ע 18001:
   1. ביום 8.11.2015 ניתנה הסכמה כאמור ב-ת"פ 568/1998 (הומר למערכת 'נט המשפט' לתיק תו"ב 63-02-98) הואיל ותכנית 18001 "עברה תנאי סף של הוועדה המחוזית".
   2. ביום 8.6.2017 ניתנה הסכמה כאמור ב-ע"פ (י-ם) 4309-05-17 שעניינו הארכת מועד ביצוע הריסה בשכונה התיכונה. מפי ב"כ המשיבה נרשם לפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים כי ההסכמה ניתנת לפנים משורת הדין "כדי לבחון את התקדמות ההליכים התכנוניים" - אותם הליכים אשר הסתבר כעת כי התפוגגו כשנתיים קודם לכן.

די בכך (ובמקרים נוספים שהיו) כדי שנאמר כי לאורך השנים סברה גם המאשימה שתכנית 18001 מקודמת ואף מהווה טעם להארכת מועד צווי התאמה. לא ברור שמעת שהתפוגגה התכנית (קפא הליך אישורה) ידעו זאת ב"כ המאשימה והבהירו זאת בצלילות הנחוצה בכלל ההליכים שבהם עלה הנושא (תכנית 18001) לדיון.

1. קבעה ערכאת הערעור (ע"פ (י-ם) 19475-09-15 דאוד מחמוד ואח' נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט משה יועד הכהן מיום 27.3.2016):

"זהו היפוך סדר הדברים אל ראשו. שכן אדם אינו רשאי להוסיף למבנה קיים תוספת בנייה ללא היתר ואח"כ לצפות שהרשות היא שתפעל להכשיר אותו. מעבר לכך, כפי שציינתי בהחלטות רבות קודמות, גם טענה של גרירת רגליים על ידי רשויות התכנון אינה מצדיקה בנייה בלתי חוקית מתוך ציפייה שבעתיד בלתי מוגדר תאושר תכנית שתאפשר את חריגת הבנייה."

1. עסקינן בבעיה רחבת היקף אשר יסודה במדיניות תכנון אשר השינויים בה לא נודעו בשער בת רבים. במילים פשוטות: מעתה לא ניתן לטעון כי עצם קיומה של תכנית 18001 המופקדת (אך לא מקוּדמת) מונע נקיטה בהליכי תכנון מקומיים (הגשת תב"עות נקודתיות).
2. סוף דבר, אני מורה על דחיית מועד ביצוע צו ההתאמה בשנה מהיום (קרי עד יום 8.2.2019). תוך פרק זמן זה על הנאשם לקדם - במהירות, בשקידה ראויה וללא הפסק - תכנית מתאר נקודתית לשם הכשרת הבינוי נשוא גזר הדין. הארכה נוספת תישקל רק אם תתבקש בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 ותצביע על קידום הליכי תכנון כאמור והגדלה ממשית של סיכויי הכשרת הבינוי נשוא גזר הדין.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ח, 08 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.