תובענה ותובענה שכנגד בגין התנגשות בין שני כלי רכב אשר התרחשה בשד' הגעתון, נהריה, ביום 24.12.2016.

כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית.

לפי המתואר בכתבי הטענות, ביום 29.12.2016 בשעות הערב, הייתה התנגשות בין שני כלי רכב, בשד' הגעתון בנהריה. בגין ההתנגשות הוגשו שתי התובענות, מטעם כל אחת מן הנהגות המעורבות בתאונה.

לטענת התובעת בהליך 41685-04-17 (להלן:"ענבל"), במועד התאונה היא עצרה עם מכוניתה מ.ר. 6963437 לפני פניה לשד' הגעתון בנהריה, עת התכוונה לפנות ימינה, המתינה למופע אור ירוק ברמזור, ועם הופעתו, נכנסה לצומת ופנתה ימינה, ובעת כניסתה לצומת בהתאם למופע ברמזור, נכנסה לצומת התובעת בהליך 53547-09-17 (להלן:"קורל") כאשר היא נוהגת במכוניתה מ.ר. 2470031, לאחר שהיא חוצה את הצומת למופע אור אדום. בהתאם טוענת ענבל כי על קורל לשאת בנזקיה הואיל והאחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי קורל.

לטענת קורל, האחריות לקרות התאונה רובצת דווקא על כתפיה של ענבל, שכן היא נכנסה לצומת למופע אור ירוק, כאשר ביצעה פניית פרסה בצומת בהתאם לחוק ולנדרש, כאשר ענבל היא זאת אשר נכנסה בנסיעה לא זהירה לצומת שאינה פנויה.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני, העידו הנהגות, הוצגו תמונות המקום ותמונות הנזק, וכן הוצג סרטון אשר נתקבל ממצלמת אבטחה הממוקמת בבית עסקה הסמוך למקום התאונה, המתעד את קרות התאונה.

לאחר שקילת עדויות הצדדים, והראיות אשר הוצגו, מצאתי לדחות את התובענה בתא"מ 41685-04-17, ולקבל באופן חלקי את התובענה בתא"מ 53547-09-17, ואבהיר טעמי.

מעיון בסרטון, עולה כי ענבל נכנסה לצומת בנהיגה רצופה, ללא עצירה, כאשר הצומת טרם התפנתה מכלי רכב המצויים בו, אשר נכנסנו לצומת בהתאם להוראות החוק. קורל העידה על האמור, ואני מקבל את דבריה כאמינים, כי נכנסה לצומת כאשר הרמזור הורה על אור ירוק, תוך שהוא מבצע הבהוב התראה לפני שינוי המופע ברמזור לכתום (ומשם למופע אדום).

הסרטון מחזק את האמור, שכן בסרטון נראים מספר כלי רכב המבצעים את אותה פניה המוכתבת על ידי התמרורים, ואין מדובר בכלי רכב אשר נכנס לבדו לצומת, אלא כלי רכב אחד כחלק ממספר כלי רכב העוברים באותו מקטע זמן.

אוסיף עוד, כי הנהגות הציגו בפני מסמך אשר נערך בכתב ידן, חלקו בכתב ידה של ענבל, וחלקו בכתב ידה של קורל. ניתן לייחס למסמך אמינות רבה, שכן נערך בסמוך מאוד לקרות התאונה, ולתיאורים אלה, שניתנו בסמוך לאחר האירוע, יש ליתן משקל יתר (והשוו: ע"א 8388/95, הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 688; ע"א (חיפה) 2618/04, שלזינגר נ' זידאן (11.9.05); י. קדמי "על הראיות" חלק רביעי, תש"ע-2009, עמוד 1853), וכאשר כותבת קורל, בזמן אמת, "הרמזור הבהב", בטרם חשבה על התוצאה או קיבלה ייעוץ, אני מקבל את גרסתה בהקשר זה.

בנסיבות העניין, הגם שהאור ברמזור המופנה לכיוון ענבל התחלף לאור הירוק, היא נכנסה לצומת לפני שהייתה פנויה. לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א 1961, "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור", כאשר הלכה למעשה, חובת הזהירות המוטלת על ענבל הופרה, בעוד לא הגעתי למסקנה כי לקורל ניתן לייחס הפרה החובה המוטלת עליה מכח תקנות התעבורה. בנסיבות אלו, כאשר אחת הנהגות הפרה את החיקוק הרלוונטי המתאים לביסוס מידת האחריות של הצדדים, מצאתי לקבוע כי ענבל אחראית לקרות התאונה.

אמנם, ענבל הסבירה כי המתינה לפנייתו של כלי רכב מסחרי אשר נסע לפני מכוניתה של קורל, ורק לאחר שהלה סטה שמאלה נכנסה לצומת, אולם מהסרטון ניתן לראות כי בסמוך לכניסה לצומת, ענבל לא עצרה כלל אלא נסעה במהירות עם מכוניתה ללא עצירה לתוך הצומת הלא פנויה.

יחד עם זאת, מצאתי לייחס לקורל אשם תורם, בשים לב לכך כי מדובר היה בערבו של יום חורפי גשום, בסוף חודש דצמבר (הדברים ניכרים גם מהסרטון אשר הוצג), כאשר הכביש הרטוב מחייב נסיעה איטית, והיה עליה לצפות, כאשר הינה נכנסת לצומת כאשר האור הירוק ברמזור מהבהב, כי אין ודאות שתוכל להשלים כניסתה ויציאתה מן הצומת בצורה סבירה וזריזה לפני שהרמזור המאפשר כניסת כלי רכב נוספים לצומת.

בהתאם מצאתי לקבל תביעת של קורל (53547-09-17), אולם להפחית מרכיבי הנזק בשל אשם תורם בשיעור של 20%.

סוף דבר: התובענה בתא"מ 41685-04-17 – נדחית. אני מקבל באופן חלקי את התובענה בתא"מ 53547-09-17, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת הסך של 19,537 ש"ח בצירוף אגרת המשפט בסך 750 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ח, 20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.