התביעות ההדדיות ובעלי הדין

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד. בעלי הדין הם בעלי נחלות גובלות במושב לימן. התובע בתביעה העיקרית הינו בעל זכויות במשק 77 (חלקה 34), ואילו הנתבעים בתביעה העיקרית הינם בעלי זכויות במשק 78 (חלקה 35). משק 77 גובל מצד צפון במשק 78.

1. התובע עותר בתביעתו העיקרית למתן צו עשה המורה לנתבעים לפנות מיטלטלין שהונחו על ידם בשטח החלקה שלו, וכן לחייבם בתשלום פיצויים. הנתבעים עותרים לדחיית התביעה העיקרית נגדם, כאשר הנתבע מס' 2 הגיש תביעה נגדית לחיוב התובע בתשלום פיצוים.

טענות התובע

1. התובע טוען כי בהתאם לתכניות הסופיות שאושרו ע"י מנהל מקרקעי ישראל, סומנו בשנת 2006 גבולות מגרשו (מגרש 34) ע"י מודד מוסמך, מר חיים שבח, ובהתאם לאמור, הוא גידר את מגרשו באמצעות עמודים ורשת.
2. לאחר ביצוע המדידות וסימון הגבולות, התברר כי בשטח מגרשו נותרה צנרת המחוברת לאדמה, דודי דישון, פסולת השקיה, יתדות של חממה השייכים לנתבעים.
3. התובע פנה לאורך השנים לנתבעים (וגם למזכירות המושב) לסילוק המיטלטלין ממגרשו, אך הדבר לא נעשה.
4. התובע טוען כי הימצאות המיטלטלין של הנתבעים במגרשו מונעת ממנו לעבד את האדמה ולנטוע בה עצים. זאת ועוד, הימצאות המיטלטלין במגרשו מהווה מפגע בטיחותי, מה גם שהמיטלטלין אינם בשימוש כלל, והמטעים של הנתבעים יבשים.
5. מומחה מטעם התובע ביקר במגרשו, וקבע, בין יתר ממצאיו, כי יש צורך בפינוי המיטלטלין של הנתבעים ממגרשו באמצעות ציוד הנדסי מתאים בעלות של 1,850 ₪, וכי בעקבות תפיסת המקרקעין על ידם לאורך השנים נמנע מהתובע לנטוע עצי אבוקדו במקרקעין, וכתוצאה מכך נגרם לו אבדן הכנסה המסתכם בסך 30,630 ₪, ומכאן התביעה.

הגנת הנתבעים

1. הנתבעים עתרו לדחיית התביעה נגדם. הם מכחישים את תוקפן של המדידות ומיקום הגבולות הנזכרים במכתב המודד המוסמך שצורף כנספח א' לכתב התביעה, וכן מכחישים את טענת התובע כי במהלך השנים הוא פנה אליהם או למושב מספר פעמים לשם סילוק המיטלטלין ממגרשו.
2. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התביעה התיישנה כולה או ברובה, ולפיכך כל הנזקים הנטענים ביחס לתקופה שקדמה לחודש 09/2010 התיישנו.
3. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים ו/או את הקשר הסיבתי בינם לבין המעשים או המחדלים המיוחסים להם בתביעה. זאת ועוד, נטען על ידם, כי עפ"י המצב התכנוני לא ניתן לשתול ולבנות על גבול החלקות מספר מטרים לכל כיוון, ומאחר והתביעה מתייחסת כולה לנזקים, לכאורה, הנובעים ממניעת היכולת לטעת עצי אבוקדו ברצועת קרקע הצמודה לקו הגבול בין המגרשים, הרי שמדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס.

התביעה שכנגד

1. הנתבע מס' 2 הגיש תביעה נגדית על סך 100,000 ₪. לטענתו, במסגרת פעילותו של התובע שכנגד כחקלאי בנחלתו, הוא עיבד בעבר שטחי פרדס פירות הדר מהזנים "ניו הול", "סצומה", "מיכל ולימון". עד לשנת 2011 היה פרדס "ניו הול" של התובע שכנגד נטוע בשטח 6 דונם בסמוך לגבול שתי נחלות בעלי הדין, ומטופל היטב ע"י התובע שכנגד בסיוע בני משפחתו, וכי השטח היה מושקה, נגזם במועד, והפרי נקטף ושווק בשיווק קמעונאי.
2. בשנת 2011, לאחר שבוצעה בגבול הנחלות מדידה חדשה, והגבולות סומנו מחדש, נוצר מצב שבו השטח שבו היה מותקן ראש ההשקיה של מערכת המים לפרדס, היה לנחלת הנתבע שכנגד, והפך לחלק ממשבצת הקרקע שלו. זאת ועוד, הנתבע שכנגד הגדיל עשות, הקים גדר על גבול שתי החלקות, ובכוונת זדון מנע מהתובע שכנגד את הגישה לראש ההשקיה ולא אפשר לו להשקות את הפרדס או לבצע בו דישון.
3. התובע שכנגד פנה אל הנתבע שכנגד מספר פעמים והפציר בו להגיע להסדר כלשהו אשר יאפשר לו גישה לראש ההשקיה אך נתקל בהתנגדות עזה מצד הנתבע שכנגד, וכי גם התערבות ועד המושב לא הועילה. התובע שכנגד טוען כי הינו אדם חולני מאד ודל אמצעים אשר לא היה באפשרותו הפיזית, הנפשית, והכלכלית לממן התקנת מערכת השקיה חדשה בעלות של עשרות אלפי ₪.
4. התובע שכנגד מוסיף וטוען כי עפ"י ממצאי חוות דעת מומחה מטעמו, אשר ביקר בחלקת הפרדס שלהם ביום 14.2.18, נמצא שכל העצים התייבשו ומתו, והפרדס אינו בר שיקום, וכי המומחה מעריך את נזקם המתבטא באבדן הכנסה במשך 5 שנים בסך כ- 87,000 ש"ח.
5. לאור האמור, עותר התובע שכנגד לחייב את הנתבע שכנגד לפצות אותם בסך של 87,000 ₪, בתוספת פיצוי בגין נזק כללי (עוגמת נפש, הוצאות ואבדן ימי עבודה), המוערך בסך 13,000 ₪, סה"כ 100,000 ₪.

הגנת הנתבע שכנגד

1. הנתבע שכנגד טוען כי התביעה הנגדית הוגשה נגדו בשיהוי ניכר דבר הפוגע באופן ניכר בהגנתו.
2. הוא טוען כי התובע שכנגד הפסיק לטפל את פרדסו וזנח אותו עוד בטרם ביצוע המדידות במגרשו, וזאת זמן רב לפני שנת 2011. לגרסתו, התובע שכנגד עיבד את החלקה הצמודה אליו בעבר הרחוק לפני למעלה מ- 20 שנים, וגידל בה אך ורק פרדס מזן "ניו הול".
3. הנתבע שכנגד מכחיש את הטענה כי בוצעה מדידה חדשה בשנת 2011, וטוען כי הגבולות סומנו כבר בשנת 2006 ע"י מודד מוסמך. לגרסתו הוא פנה לתובע שכנגד לאחר ביצוע המדידות על מנת שיפנה את המיטלטלין שלו ממגרשו, אך כל פניותיו זכו להתעלמות מצדו בטענה כי התובע שכנגד השיג עליהן.
4. הנתבע שכנגד מכחיש את הטענה כי מנע מהתובע שכנגד גישה למיטלטלין שלו וטוען כי הוא רק דרש ממנו כי יעבירם משטח מגרשו. כן מכחיש את הטענה בדבר פניות אליו מצד התובע שכנגד ו/או ועד היישוב כנטען בתביעה הנגדית.
5. הנתבע שכנגד טוען כי מערכת ההשקיה של התובע שכנגד לא הייתה בשימוש כבר בעת ביצוע המדידות. כמו כן, לטענתו כלל לא היה צורך בהקמת מערכת השקיה חדשה אלא בהעתקת מערכת ההשקיה הקיימת מספר מטרים בודדים, אך התובע שכנגד בחר שלא להקטין את נזקו המוכחש, להתעלם במשך שנים מפניות הנתבע שכנגד, ולאחר שנים רבות לטעון בתביעתו הנגדית לנזקים מופרכים (המוכחשים).
6. הנתבע שכנגד מכחיש את תוכנה של חוות דעת המומחה מטעם התובע שכנגד, וכן טוען כי הנזקים הנטענים (המוכחשים כשלעצמם), הינם מופרזים ומשוללי כל אחיזה במציאות.

ראיות הצדדים

1. מטעם התביעה העידו שלושה עדים: התובע, מנהל משק המים במושב לימן, מר רן שוסטרמן, והשמאי מטעמו מר אשרף נבואני. מטעם ההגנה העידו שני עדים: הנתבע מס' 2 והשמאי מטעמו מר יורם מירה. הוגשו סיכומים בכתב.

אעיר כי מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם בנו של הנתבע נדב, אולם ב"כ התובע ויתר על חקירתו הנגדית, תוך שמירת טענות לשלב הסיכומים (פ' עמ' 12 ש' 28).

העתירה לצו עשה

1. התובע עותר בתביעתו למתן צו עשה המחייב את הנתבעים לפנות באופן מידי את כל המיטלטלין השייכים להם המצויים בשטח חלקתו (פירוט המיטלטלין ס' 6 לכתב התביעה המתוקן). לגרסתו, בשנת 2006 סומנו באופן סופי גבולות החלקות במושב לימן לרבות הגבול בין חלקת התובע לחלקת הנתבעים, וכתוצאה מאותה מדידה, התברר כי נותרה מערכת השקיה ודישון וכן צינורות השייכים לנתבעים בתוך שטח חלקת התובע.
2. לתמיכה בגרסתו, צירף התובע, בין היתר, חוות דעת שמאית מטעמו מיום 10.6.2018. כעולה מסעיף 5.2 לחוו"ד: "הנכס מושא השומה מהווה רצועת קרקע חלק ממטע אבוקדו בוגר ומניב אשר מצוי בחלק הצפוני של חלקה מס' 34 בגוש 18210. הנכס נמצא בתוך משק מס' 77 סמוך לגבול עם משק מס' 78 מצפון".
3. המומחה מטעם התובע מתייחס בחוות דעתו (סע' 8.3 עמ' 8 לחוו"ד) לעניין מיקום גבולות החלקות לאחר ביצוע המדידות מחודש 11/2005 ע"י המודד המוסמך מר חיים שבח, מהן עולה כי הגבול הצפוני החדש של חלקת התובע מצוי בתוך חלקת הנתבעים:

"לידי נמסר העתק תצ"ר מס' 836/06 (מס' סידורי ח.ש/06/06685) שנערכה מיום 17.11.2005 ע"י מודד מוסמך חיים שבח ר.מ 584 מחברת רותם שבח חברה למדידות תכנון וייזום בניה בע"מ לפיה, נראה כי הגבול הצפוני הנכון של הנכס מושא השומה נמצא בתוך חלקה מס' 35 מצפון".

1. במסגרת כתב הגנתם מפני התביעה העיקרית כפרו הנתבעים בטענת התובע בדבר תוקפן של המדידות והמיקום החדש של הגבולות, כפי שסומנו, לפי הטענה, ע"י המודד המוסמך בשנת 2006 וכן הכחישו את תוכנו של נספח א' לכתב התביעה (מכתב המודד המוסמך המופנה אל משפחת התובע מיום 12.12.2006 לפיו הינו מאשר כי סימן את גבולות מגרשם בהתאם לתכניות הסופיות שאושרו על מנהל מקרקעי ישראל).
2. מחומר הראיות בתיק עולה כי במשך השנים התנגדו הנתבעים וגם הבעלים הקודם של חלקתם (גב' שוורץ יהודית) לנכונות המדידות ולגבולות החדשים שסומנו בין החלקות לרבות בניית הגדר בין החלקות ע"י התובע בגבול החדש (ראו: העתקי פניות משפחת הנתבעים/גב' שוורץ לוועד המושב משנים 2007-2011, צורפו כנספחים לתצהיר הנתבע).
3. אלא שבמהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש אישר הנתבע כי אין לו כיום התנגדות לחלוקת החלקות וכי בעבר הגיש התנגדות למושב אשר נדחתה (פ' עמ' 11 ש' 20-23):

"ש. אתה מתנגד היום לחלוקה?

ת. לא מתנגד.

ש. האם עשית משהו שהתנגדת בעבר בשנת 2006?

ת. בשנת 2008 הגשתי התנגדות למושב. וקיבלתי תשובה שזה נדחה".

1. במסגרת תביעתו הנגדית טען הנתבע (התובע שכנגד) כי בשנת 2011 לאחר ביצוע מדידה חדשה בגבול החלקות, הגבולות סומנו מחדש, ונוצר מצב שבו השטח שבו היה מותקן ראש ההשקיה של מערכת המים לפרדס שלו עבר לחלקת הנתבע שכנגד (התובע) והפך לחלק ממשבצת הקרקע של הנתבע שכנגד (ס' 5 לתביעה שכנגד).
2. יצוין כי הנתבעים לא צירפו לכתבי טענותיהם כל אסמכתא המעידה על ביצוע מדידה חדשה בגבול החלקות בשנת 2011 כנטען (גם המומחה מטעמם מציין בחוות דעתו כי הסתמך בעניין זה על מידע שנמסר לו ע"י התובע שכנגד, ראו חוות דעת המומחה מירה מיום 5.6.19 עמ' 2 תחת הכותרת "נסיבות האירוע/עילת התביעה").
3. מכל מקום, עולה מטענת התובע שכנגד הנ"ל, כי עובר למועד הגשת התביעה הנגדית על ידם הינם מאשרים שלאחר סימון הגבולות החדשים בין החלקות של בעלי הדין, נותר ציוד השייך להם בתוך שטח חלקת התובע (הנתבע שכנגד).
4. תימוכין נוסף לכך שציוד השייך לנתבעים מצוי בשטח חלקת התובע (לאחר הסימון החדש של גבולות החלקות ביישוב), ניתן למצוא גם בסעיף 4 למכתב ב"כ הנתבעים הקודם, עו"ד רן לוין מיום 15.8.17, במענה לפניית ב"כ התובע הנוכחי:

"4. עוד בעבר ביקשו מרשיי להעביר את הציוד השייך להם לרבות שיבר מים, 2 דודי דישון, צנרת מים ויתדות לשיבר, לצורך הקמת תשתית וצנרת מים חדשה, אך מרשתך סירבה לאפשר לפועלים מטעם מרשיי לעשות כן וסילקה אותם מהמקום".

1. בכל הקשור לעלות פינוי הציוד מחלקת התובע, עיון בחוות דעת המומחה מטעם התובע מעלה כי הינו מעריך שיהיה צורך בשימוש בציוד הנדסי בעלות של 1,850 ₪ לצורך פינוי המיטלטלין השייכים לנתבעים המצויים בתוך שטח חלקת התובע (תיעוד הציוד מופיע בתצלומים שצורפו כנספח ד' לחוות הדעת), הכוללים, בין היתר, צנרת ועמודי גדר ("בזנטים") שיש לעקור ולפנות באמצעות ציוד הנדסי מתאים, כאשר להערכתו לאחר הפינוי יש צורך ביישור הקרקע לשם השבתה למצב סביר (עמ' 10 לחוו"ד).
2. מנגד אין התייחסות בעניין זה בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים לעניין גובה עלות הפינוי של הציוד ו/או לעניין קביעת מומחה התובע בדבר הצורך בשימוש בציוד הנדסי מתאים לצורך פינוי הציוד, ולמעשה המומחה מטעם הנתבעים מסכים עם קביעות מומחה התובע הנ"ל, אך תוהה כיצד זו מתיישבת עם דרישת התובע לפיצוי נוסף מהנתבעים בגין אבדן הכנסה (עמ' 3 לחוות דעת המומחה מירה מיום 23.5.19).
3. לטעמי, די באמור לעיל, כדי להוביל למסקנה לפיה הוכח ע"י התובע ברמה הנדרשת כי הינו זכאי לסעד המבוקש (חיוב הנתבעים בפינוי כל הציוד השייך להם המצוי בתוך חלקת התובע).

הסעד הכספי בתביעה העיקרית

1. התובע טוען כי בעקבות תפיסת חלק ממגרשו לאורך השנים ע"י הנתבעים נמנעה ממנו האפשרות לנטוע עצי אבוקדו באותם מקרקעין ובכך נגרם לו אבדן הכנסה המוערך ע"י המומחה מטעמו בסך כולל של 30,630 ₪.
2. עיון בחוות דעת מומחה התובע (ס' 9-10), מעלה כי מומחה התובע ערך תחשיבים של אבדן יבול, שהיה יכול התובע להפיק מנטיעת 17 עצים של אבוקדו מסוג "האס" בשטח התפוס, המבוססים על תחשיבי משרד החקלאות, בהנחה שאם היו הנתבעים מפנים את השטח התפוס בשנת 2006 (מועד סימון הגבולות החדשים של החלקות), הרי שלאחר 4 שנים (2010), אותם 17 עצים היו הופכים לבוגרים ומניבים, והחל מאותו מועד היה מתקבל בידי התובע פדיון (בניכוי הוצאות), המוערך בסכום מצטבר בסך 30,630 ₪.
3. מנגד טוענים הנתבעים כי עפ"י המצב התכנוני הנכון לא ניתן לשתול ולבנות על רצועת הקרקע הצמודה לקו גבול בין המגרשים, כך שמדובר בתביעה מופרכת. לחלופין, התובע בעצמו טוען כי עלות פינוי המיטלטלין ממגרשו מסתכמת לפי המומחה מטעמו בסך של 1,850 ₪, כך שהיה באפשרותו למנוע את אבדן ההכנסה הנטען (המוכחש).
4. הנתבעים הגישו שתי חוות דעת של מומחה מטעמם. המומחה מטעמם התייחס בחוות דעתו מיום 23.5.19, לממצאי חוות דעת המומחה מטעם התובע, ומציין כי בתחשיבו מתייחס השמאי מטעם התובע (מר נבואני) לשטח של 0.4 דונם המתאים לנטיעת 17 עצים (חישוב לפי 42 עצים לדונם). נתון זה אינו תואם את מפת המדידה שהוצגה בפניו וכן אינו מתיישב עם המפה המהווה חלק מחוות דעת השמאי נבואני ממנה עולה כי חלק מהשטח שבין הגבול הישן לגבול החדש הוא מחוץ לאזור מטע האבוקדו (באזור המיועד לבניה), וכי לפי נתוני השטח, לא ניתן לבצע בו נטיעה כלל.
5. מומחה הנתבעים מוסיף ומציין בחוות דעתו כי לא ברור מדוע הסתמך מומחה התובע על תחשיבים שונים, במקום לקבל נתוני יבול ופדיון בפועל (נתוני אמת) של מטע האבוקדו של התובע שבצמוד אליו הוא מציע לנטוע עצי אבוקדו נוספים.
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו אל מול סל הראיות בתיק ביהמ"ש, לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי בגרסת התובע לפיה אלמלא הותרת ציוד הנתבעים במגרשו (בסמוך לגבול שבין מגרשי בעלי הדין), הוא היה נוטע כבר בשנת 2006 (לאחר סימון הגבולות החדש) באותה רצועת קרקע (כ- 0.4 דונם) 17 עצי אבוקדו נוספים, אשר היו צפויים להניב לו רווחים כנטען.
7. ראשית, לטעמי, התובע נקט שיהוי בלתי סביר (כ- 11 שנים) בכל הקשור למיצוי זכויותיו בחלקתו בין מועד סימון הגבולות מחדש של מגרשו (2006) לבין מועד הגשת התביעה נגד הנתבעים (2017), נתון היוצר קושי עם טענתו כי נגרם לו אבדן רווחים בגין יבול פרי שהיה יכול להפיק לו היה מתאפשר לו לשתול עצי אבוקדו באותה רצועת קרקע, אלמלא הותרת ציוד הנתבעים במגרשו.
8. שנית, במהלך השנים הרבות שחלפו ממועד סימון הגבולות המגרשים בישוב בהתאם לתצ"ר המחייבת, ובהינתן סירוב/התעלמות הנתבעים מדרישות התובע לפנות בעצמם את הציוד השייך להם מחוץ לגבולות מגרשו, היה באפשרות התובע לשאת על חשבונו בעלות פינוי ציוד הנתבעים ממגרשו (1,850 ₪ לערך), ולכל הפחות לרכז חלק מהציוד בשולי חלקתו כגון ה- "בזנטים" והצנרת, ולאחר מכן לדרוש שיפוי מהנתבעים, ובכך לממש את שאיפותיו הנטענות לניצול אותה רצועת קרקע לטובת שתילת עצי אבוקדו נוספים, דבר שעשוי היה למנוע (ולמצער לצמצם משמעותית) את אבדן הרווחים הנטען.
9. שלישית, נראה כי ראש נזק - אבדן הרווחים הנטען- הינו נזק תיאורטי שנולד לצרכי התביעה שבפניי, שכן אינו מתיישב עם האמור בחלק מפניות התובע לנתבעים במועד שקדם למועד הגשת התביעה, עם פנית ב"כ התובע לנתבעים, ואף לא עם הסעד לו עתר התובע בתביעה הקטנה שהגיש נגד הנתבעים, טרם שנפתח ההליך דנן.
10. כך למשל, בפניית התובע לבעלים הקודם של מגרש הנתבעים, גב' שוורץ מיום 30/5/2011:

"...יתדות ברזל שתקועות באדמה ע"י הקלמנטינות ונמצאות בשטחי מפריעות את עיבוד הפרדס. אני מעונין לגדר את המשבצת ולבנות דרך מעבר בצד הצפוני של הקלמנטינות והחפצים הנ"ל מפריעים ומעכבים את ביצוע העבודות, ולכן אני מבקש לפנות אותם".

1. כך גם בפניית ב"כ התובע אל הנתבעים מיום 3.8.17:

"4. השארת המיטלטלין השייכים לכם תופס שטח ממגרשם של מרשיי שהם לא יכולים לנצלו, מונע מהם גישה לכל חלקי המגרש ובנוסף מהווה סכנה.

....

6. על כן, ולאור האמור לעיל הנכם מתבקשים להסיר את המיטלטלין לאלתר וללא כל דיחוי....

7. ככל שלא ייעשה הדבר בתוך 10 ימים, בכוונתם של מרשיי לפנות לערכאות משפטיות על מנת לסלק את ידכם ממגרשם וכן לדרוש דמי שכירות ו/או שימוש שעשיתם במגרשם של מרשי...".

1. ופניית התובע לנתבעים מיום 23.9.17:

"אנו מבקשים בכל לשון של בקשה !! לשלם לנו עבור 11 שנה של שימוש בשטח שלנו כמחסן סכום של 1000 שקל בשנה, בגין אובדן הכנסה ושימוש כמחסן !!! במידה ולא, ניאלץ לפנות לערכאות ותשלמו שם יותר !!!".

1. ראו: הסעד הכספי בסך 11,900 ₪ לו עתר התובע במסגרת התביעה הקטנה שהגיש התובע נגד הנתבעים ביום 25.9.17:

"אני מבקשת דמי שימוש סמליים על המיטלטלין בשטח. עושה שימוש במגרשי. צנרת שלו ללא שימוש. כל הפרדס שלו מיובש. ובכל זאת לא מפנים. 1000 X 11 שנים = 11,000 ₪ פלוס הוצ' מכתב עו"ד והוצ' נוספות כפי שפירטתי".

1. רביעית, טענת הנתבעים כי בהתאם למצב התכנוני הקיים לא ניתן לנטוע עצים ברצועת הקרקע בין המגרשים (באותו חלק של מגרש התובע התפוס ע"י ציוד הנתבעים) לא נתמכה באסמכתא מספקת על ידם. חרף האמור, לא ניתן להתעלם מקביעת מומחה הנתבעים (שהינו שמאי העוסק במתן חוות דעת בתחום החקלאי, בוגר הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, במובחן מהשכלתו וניסיונו של מומחה התובע, כשמאי מקרקעין, כמפורט בחוות דעת שהוגשה על ידו), אשר לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, לפיה להערכתו המקצועית לא ניתן לנטוע בשטח התפוס יותר מ- 3-5 עצי אבוקדו, אם בכלל (עמ' 3 לחוות דעת מומחה הנתבעים מיום 23.5.19 תחת הכותרת "מבנה השטח", ההדגשה אינה במקור ג'.נ:

"מדובר כאמור בשטח אשר עפ"י חוות דעת השמאי נבואני משתרע על פני 0.4 ד'. הטענה כי השטח הנטען – 0.4 ד', מתאים לנטיעת 17 עצים הינה טענה מתמטית.

מבנה השטח-

השטח צר מאוד וארוך. לא הועברו פרטים המעידים על מידת השטח אולם מהשרטוט הסכמתי שבחוות הדעת, נראה כי רוחבו הקטע הרחב ביותר לא עולה על 2.5 מ' ובשולי השטח, רוחבו קטן מ- 1 מ' . מבנה שטח כזה אינו מאפשר נטיעה.

שטח "מחיה" של עץ אבוקדו הוא 25 מ"ר לכל הפחות. הנתונים המדויקים של מידות השטח אינם מפורטים בחוות דעת שמאי התובעת אך ברור כי במרבית השטח, רוחב החלקה קטן יותר ולהערכתי לא ניתן לנטוע בשטח יותר מ 3-5 עצים אם בכלל".

1. חמישית, לגרסת התובע בתצהירו הוא מגדל שנים גידולים חקלאיים בחלקתו ומדווח על הכנסותיו מגידולים אלה לרשויות המס. לתצהירו צירף התובע העתק דוחות שהוגשו על ידו לרשויות המס (נספח ו'), כך שלא ברור מדוע המומחה מטעמו בחר להעריך את אבדן רווחיו עקב תפיסת חלק מחלקתו ע"י הנתבעים, על בסיס תחשיבי משרד החקלאות ולא על בסיס נתוני אמת של הכנסותיו בפועל של התובע בתקופה הנדונה. ראו חקירתו הנגדית של התובע בעניין זה (פ' עמ' 7 ש' 5-7):

"ש. השמאי שלך אומר שהוא עיין במסמכים שונים. לא ראיתי שהוא כותב שהוא עיין במסמכי נספח ו' שלך שזה כל מסמכי הנהלת חשבונות. הראית לו את מסמכי הנהלת חשבונות שלך?

ת. מה שהוא ביקש נתתי לו. אני כבר לא זוכר".

1. לסיכום התביעה העיקרית: אני קובע כי סעד הפינוי הוכח, ואילו הסעד הכספי דינו להידחות.

התביעה הנגדית

1. התובע שכנגד טוען כי בשנת 2011 בוצעה מדידה חדשה ביישוב ובעקבותיה נוצר מצב שבו רצועת קרקע שבה היה ממוקם ראש השקיה של מערכת המים של פרדס הנתבעים (בו גידלו פרי הדר מזן "ניו הול") עברה להיות חלק ממשבצת הקרקע של הנתבע שכנגד.
2. לטענתו, האחרון הקים גדר על גבול שתי החלקות ובכך מנע ממנו גישה לראש ההשקיה והדישון שלהם, וכתוצאה מכך התייבש פרדסם ונגרם לו אבדן הכנסה למשך 5 שנים המוערך ע"י השמאי מטעמם (חוות הדעת מיום 5.6.19) בסך כולל של 87,000 ₪ וכן עוגמת נפש, הוצאות ואבדן ימי עבודה ונזקים כלליים, המוערכים בסך של 13,000 ₪.
3. מנגד טוען הנתבע שכנגד כי המדידה החדשה בוצעה בשנת 2006 ולא כנטען. במשך השנים שחלפו מהמדידה החדשה הנתבע שכנגד הוא זה שפנה לתובע שכנגד בדרישה לפנות את הציוד שהותיר בחלקתו, אולם הוא לא עשו כן. זאת ועוד, מערכת ההשקיה של התובע שכנגד לא הייתה בשימוש כבר בעת שנערכה המדידה החדשה. בנוסף, לא היה צורך בהתקנת מערכת השקיה חדשה בעלות הנטענת אלא בהזזת מערכת ההשקיה הקיימת מספר מטרים ספורים, אך התובע שכנגד בחר שלא להקטין את נזקו (המוכחש כשלעצמו).
4. הנתבע שכנגד מכחיש את הנזקים הנטענים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין הקמת הגדר שהקים, וכן מכחיש את ממצאי חוות דעת המומחה מטעם התובע שכנגד.
5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו אל מול החומר הראייתי הקיים בתיק ביהמ"ש, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע שכנגד להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי כתוצאה ממדידה חדשה שבוצעה ביישוב בשנת 2011 השתנה מיקום קו הגבול בין חלקות בעלי הדין, וכי בעקבות בניית גדר בין החלקות ע"י הנתבע שכנגד, נמנעה ממנו הגישה לראש ההשקיה של פרדסם הממוקם בשטח חלקת הנתבע שכנגד, וכתוצאה מכך התייבש פרדסם, ונגרם להם אבדן רווחי יבול למשך 5 שנים, בהיקף כספי כנטען.
6. ראשית, לא הוכחה גרסת התובע שכנגד לפיה בוצעה במהלך שנת 2011 מדידה מחדש של הגבולות בין חלקות בעלי הדין. גרסה זו לא נתמכה ע"י התובע שכנגד בראיה מספקת. גם המומחה מטעמם מתבסס בחוות דעתו בעניין זה על מידע שנמסר לו מהתובע שכנגד (ראו: עמ' 2 לחוות הדעת מיום 5.6.19).
7. מנגד גרסת הנתבע שכנגד לפיה המדידה מחדש של גבולות חלקות בעלי הדין בוצעה בשנת 2006 נתמכה באישור המודד המוסמך שביצע את המדידה ואת סימון הגבולות החדשים (נספח א' לכתב התביעה), ובהעתקי פניותיו לוועד הישוב ולתובע שכנגד בדרישה לפינוי הציוד מחלקתו. אף מהעתקי מסמכים שצורפו לתצהיר התובע שכנגד עצמו עולה כי פנה בזמן אמת לוועד היישוב והתנגד למדידות החדשות ולבניית הגדר ע"י הנתבע שכנגד בין השנים 2007- 2010, נתון התומך אף הוא בנכונות גרסת הנתבע שכנגד בכל הקשור למועד ביצוע המדידות וסימון הגבולות הסופיים בין חלקות בעלי הדין.
8. שנית, גם גרסת התובע שכנגד ממנה עולה כי ישנה "סמיכות זמנים" בין סימון הגבולות החדשים בשנת 2011 לבין בניית גדר בין החלקות ע"י הנתבע שכנגד, לא הוכחה במישור העובדתי. כך לדוג', ממכתב הבעלים הקודם של חלקת התובע שכנגד לוועד היישוב מיום 7.1.2007 ניתן ללמוד לא רק כי הינה מתנגדת למדידה החדשה אלא גם לבניית גדר ע"י הנתבע שכנגד בין שני חלקות בעלי הדין ("לא מקובל עלי שליבנת יבנו גדר בין שני המשקים מאחר ולא מקובלת עלי המדידה שלהם"), נתון המחזק את גרסת הנתבע שכנגד כי בניית הגדר בין החלקות על ידו בוצעה בסמוך לביצוע המדידות וסימון הגבולות משנת 2006, ולא בשנת 2011 כנטען.
9. שלישית, גרסת התובע שכנגד לפיה עד שנת 2011 היה פרדס "הניו הול" שבבעלותו נטוע בשטח 6 דונם בסמוך לגבול בין החלקות, מעובד ומשווק בקימעונאות, לא נתמכה בראיות מספיקות. התובע שכנגד נמנע מלצרף מסמכי הנה"ח לגבי היקף הכנסותיו כחקלאי המגדל פירות הדר במועד הרלבנטי לתביעה, ובעיקר הכנסותיו מפרדס ה"ניו הול". בנוסף, ובהינתן ששוכנעתי כאמור שסימון הגבולות הסופיים ובניית הגדר בין החלקות בוצעו בין השנים 2006-2007 (או בסמוך לכך), גרסת התובע שכנגד הנ"ל אינה מתיישבת עם טענתו כי בניית הגדר היא זו שמנעה את המשך עיבוד פרדס "הניו הול" על ידו, בשל חסימת הגדר את הגישה לראש ההשקיה שנותר בשטח חלקת הנתבע שכנגד לאחר סימון הגבולות.
10. רביעית, התובע שכנגד צירף לתצהירו כנספח ה' חשבונית מס בודדת בגין חשבון צריכת מי קולחין לחודש 8/2010 בסך 2,300 ₪ (כולל מע"מ) ממנה עולה כי בחלקה 78 מותקנים 3 מדי מים ("מערב/פרדס גבעה/מנדרינות"), וכי השוואת נתוני קריאה קודמת /קריאה נוכחית של מד המים המכונה "מערב" מעידים על היעדר צריכה בו בתקופת החיוב.

אלא מאי? חשבונית המס מופנית אל הבעלים הקודם של חלקה 78 ולא אל התובע שכנגד בעצמו (לא הוצגו ראיות לגבי מועד רכישת התובע שכנגד את זכויותיו בחלקה 78). התובע שכנגד בעצמו לא ידע לאשר במהלך חקירתו הנגדית האם מד המים "מערב" מהווה חלק מתשתית המים של פרדס "הניו- הול" או משרת פרדס אחר שלו (ראו: חקירת התובע שכנגד פ' עמ' 12 ש' 19-22). מעבר לאמור, במהלך חקירתו הנגדית אישר המומחה מטעם התובע שכנגד כי אי אפשר להשקות את הפרדס במי קולחין רגילים אלא במי קולחין מטוהרים בתלות ברמת הטיהור (פ' עמ' 13 ש' 4-6).

1. חמישית, גם אם נניח שגרסת התובע שכנגד לפיה בעקבות בניית הגדר נחסמה הגישה לראש ההשקיה שלו נכונה, לא ברור מדוע בחר התובע שכנגד "לשקוט על השמרים" ולא לנסות להקטין את נזקו באמצעות התחברות לאחד משני מדי המים האחרים הנ"ל, אשר לפי נספח ה' הנ"ל, מעידים לכאורה על שימוש וצריכת מים בפועל בשנת 2010 (מעידים על צריכת מים חרף טענה להיעדר גישה לראש ההשקיה).
2. שישית, במהלך חקירתו הנגדית נשאל התובע שכנגד מדוע לא פנה להתקין שעון חדש והשיב "אין לי כסף. אני אדם חולה. קיבלתי דום לב בגלל כל המצב הזה" (פ' עמ' 12 ש' 3-4). גרסה זו, יוצרת קושי עם גרסתו כי עד שנת 2011 היה חקלאי המשווק פירות הדר בקימעונאות (לכאורה בעל הכנסות מיבול חקלאי). גרסת הנתבע שכנגד לפיה ניתן היה להסתפק בהזזת מערכת ההשקיה הקיימת משטח חלקת הנתבע שכנגד ולא היה הכרח להתקין מערכת השקיה חדשה לא הופרכה, אך גם אם הייתה מופרכת, לא הוכח ע"י התובע שכנגד כי מצבו הבריאותי והכלכלי היה כה קשה עד כי לא היה באפשרותו להסתייע בבני משפחה ו/או במוסד בנקאי לשם קבלת מימון של כ- 22,000 ₪ לשם התקנת מערכת השקיה חדשה לפרדסו (ראו: הצעת המחיר שצורפה כנספח ד' לתצהירו), וזאת לשם הקטנת הנזק הנטען בגין אבדן רווחים שעפ"י גרסתו מוערכים בסך של כ- 87,000 ₪.
3. שביעית, המומחה מטעם התובע שכנגד העיד במהלך חקירתו הנגדית כי במהלך ביקורו בחלקת התובע שכנגד הבחין בעצים מיובשים, וכן צירף תמונות צבעוניות של העצים לחוות דעתו. עוד העיד כי להערכתו המקצועית הזמן שלוקח לעצים להפסיק לתת יבול תלוי בעונות השנה והאם מדובר בהפסקה מוחלטת של המים, וכי "זה עניין של חודשים מעטים עד שנכריז על הפרי כפרי לא ראוי ואין פרי" (פ' עמ' 13 ש' 7-13).

אלא מאי? המומחה מטעם התובע שכנגד ביקר בחלקה ביום 14.02.2018 (כ- 12 שנים לאחר ביצוע המדידות וסימון הגבולות בין חלקות בעלי הדין) לצורך עריכת חוות דעת שמאית בגין אבדן הרווחים של פרדס "ניו הול" של המזמין, וכאשר הוא מציין באופן מפורש בחוות דעתו כי הסתמך על מידע עובדתי שנמסר לו מהתובע שכנגד לפיו:

"מהמידע שמסר לי אבנר נגר עולה כי עד שנת 2011 היה פרדס ה"ניו הול" מעובד ומטופל בצורה טובה, השטח היה מושקה, נגזם במועד והפרי נקטף ושווק בשיווק קמעונאי" (עמ' 2 לחוות הדעת תחת הכותרת "נסיבות האירוע/עילת התביעה").

קרי, המומחה מטעם התובע שכנגד אינו יכול לבסס קשר סיבתי, בין בניית הגדר ע"י הנתבע שכנגד (אשר לפי הטענה מנעה מהתובע שכנגד את הגישה לראש ההשקיה של הפרדס הנדון) לבין התייבשות עצי הפרדס של הזן "ניו הול" (מצב העצים בעת ביקורו), על סמך מומחיותו ובדיקתו בשטח, והוא מסתמך בעניין זה, אך על מידע שנמסר לו מפי מזמין חוות הדעת.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל:
2. אני מקבל את התביעה העיקרית בכל הקשור לסעד של פינוי ומורה לנתבעים, הדדית, לסלק את כל המיטלטלין שפורטו לעיל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
3. אני דוחה את התביעה העיקרית בכל הקשור לסעד הכספי.
4. אני דוחה את התביעה שכנגד.
5. אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע הוצאות משפט בסף 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, 22 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.