בפניי בקשה להורות על פסילת המשיב מלנהוג עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, ואף מעבר לשישה חודשים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, ביום 1.9.17 נהג בסמוך למחלף ספיר, בכביש 2 מדרום לצפון, במהירות של 184 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

המשיב מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1997 ולחובתו 62 הרשעות תעבורה קודמות, מהן 9 הרשעות בעבירות מהירות, 16 בגין אי ציות לתמרורים, 3 בגין נהיגה לאחר שרישיון הרכב פקע, ועבירות נוספות. כן לחובת המשיב אי הרשעה בעבירת איומים משנת 2016.

טענות הצדדים

המבקשת טענה כי הן המהירות הגבוהה, הכפולה מן המותר, והן עברו של המשיב מעידים על מסוכנותו הרבה ויוצרים חשש לסיכון שלום הציבור ובטחון משתמשי הדרך.

המבקשת הציגה מסמכים להוכחת תקינותו של מכשיר הממל"ז בו נמדדה מהירות נסיעתו של המשיב: (1) תעודת עובד ציבור, לפיה המכשיר נבדק ביום 9.5.17 במעבדת מכשור ואכיפה ונמצא תקין; (2); טופס ביקורת תקופתית מאותו היום המפרט את הבדיקות שנערכו ותוצאותיהן; (3) כרטיס מכשיר המעיד על ביצוע ביקורות, טיפולים וכיולים.

המבקשת הגישה לעיון בית המשפט את כתב האישום ונסיבות המקרה, מהם עולה כי השוטר מבצע האכיפה, סמ"ר דוד סאלם, זיהה את הרכב בו נהג המשיב כשהוא בנתיב השמאלי מבין שלושה וכשהוא בודד בנתיבו. השוטר ציין כי לאחר שמדד את המהירות והרכב חלף אותו הוא זיהה את הרכב "כBMW דגם 8I רכב ספורטיבי שלא ניתן לפספס". השוטר המשיך וציין כי החל בנסיעה אחרי הרכב תוך שמירת קשר עין עד שנעצר. עוד ציין השוטר בנסיבות המקרה: "כביש יבש ראות טובה תאורה מלאה" וכן כי שהה עימו בניידת יצחק הרטמן שביצע אבטחה בלבד ולא היה שותף לאכיפה.

השוטר ציין את דברי המשיב: "אני יודע שנסעתי מהר אבל לא עד כדי כך".

המבקשת הגישה העתק טופס השימוע שנערך למשיב, שם הורה קצין המשטרה על פסילה מנהלית לתקופה של 30 יום. בשימוע צוינו דברי המשיב: "עשיתי טעות לא נסעתי איתו חצי שנה".

בנוסף, המבקשת הגישה מזכר שנערך על יצחק הרטמן בו ציין כי לא נטל חלק באכיפה אלא ביצע אבטחה בלבד. עוד צוין במזכר, כי דוד (השוטר מבצע האכיפה, ט.א.נ.), יצא בנסיעה אחרי רכב ה-BMW שנסע במהירות מופרזת, עד לעצירתו לאחר מחלף נתניה, הכריז עליו ברשת הקשר וזיהה אותו בוודאות. בנוסף ציין כותב המזכר, כי הרכב בצבע לבן שחור.

המבקשת הפנתה לפסיקה בתימוכין לעמדתה:

ע"ח 46316-07-17 לוי נ' מדינת ישראל, בו נהג הנאשם במהירות של 169 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 90 קמ"ש. בית המשפט המחוזי הורה על פסילה עד לתום ההליכים, תוך קביעה כי הסיכון בנהיגה בה נהג הינו גבוה וכי לא שוכנע כי לא קיימת סכנה לציבור מהמשך נהיגתו. במצב כזה, קבע בית המשפט, חייב האינטרס הצבורי לגבור על האינטרס האישי של העורר וזאת בשים לב לציווי שמצווה בית המשפט לאחוז בכל אמצעי למלחמה בתאונות והקטל בכבישים;

ע"ח 17908-07-17 לוייב נ' מדינת ישראל, בו נהג הנאשם, שעברו התעבורתי אינו מכביד, במהירות של 172 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 110 קמ"ש ובית המשפט המחוזי הורה על פסילתו עד לתום ההליכים.

ע"ח 32829-03-15, האדי נ' מדינת ישראל, בו נהג הנאשם במהירות של 185 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית המותרת הינה 110 קמ"ש. בית המשפט לתעבורה פסל את המשיב מלנהוג לתקופה של חמישה חודשים ובהמשך האריך את הפסילה בחמישה חודשים נוספים. בית המשפט המחוזי דחה את הערר על ההחלטה.

ב"כ המשיב פתח את טיעוניו בהצבעה על שגיאות בהקלדה בבקשה שהוגשה והן ציון מקום העבירה כדרך עירונית וכן כי המשיב הינו נהג חדש.

ב"כ המשיב טען כי מתיאור נסיבות המקרה על ידי השוטר וכן מהמזכר של השוטר הנוסף לא ניתן להוכיח זיהוי ודאי של רכב המשיב כרכב שמהירותו נמדדה. ב"כ המשיב המשיך וטען כי, נוכח המהירות הגבוהה שנמדדה לא ייתכן שנשמר קשר עין רצוף עם הרכב הנמדד.

ב"כ המשיב הוסיף, כי בחומר הראיות לא מצוין דבר בעניין מצב התנועה בכביש, נתיב נסיעת הניידת המשטרתית אחרי הרכב הנמדד, מהירות נסיעתה ומקום העצירה.

ב"כ המשיב ציין כי במזכר צויין כי הרכב הינו רכב בצבע לבן שחור בעוד שבכתב האישום הוא מצויין כלבן וכן כי במזכר צויין כי הרכב נעצר אחרי מחלף מתניה המרוחק 5.1 ק"מ ממקום האכיפה.

ב"כ המשיב ציין כי הטווח המקסימלי של מכשיר הממל"ז בלילה הינו 300 מטר ובמקרה שלפנינו נמדד הרכב ממרחק של 277.7 מטרים.

לטענת ב"כ המשיב, רכב המשיב לא היה בודד בכביש בשעת ביצוע העבירה, לכאורה, ואף נעקף על ידי רכב דומה. המשיב ציין זאת בפני השוטרים מיד כשנעצר.

עוד טען ב"כ המשיב כי אופן הפעלת המכשיר לא צויין בחומר החקירה ומכל האמור עולה כרסום משמעותי בראיות התביעה.

באשר למסוכנות המשיב טען בא כוחו, כי מגליון הרשעותיו עולה כי לא היה מעורב בעבירות חמורות ומסכנות חיים, בתאונות קטלניות, עבירות הפקרה, תאונות דרכים קשות ושכרות. עוד טען ב"כ המשיב כי רוב הרשעותיו של המשיב הינן בשנות נהיגתו הראשונות, וכי עבירת המהירות שבוצעה בשנת 2015 היא – "מדובר על ברירת משפט נמוכה, קרי לא עבירת מהירות אלא ברירת קנס."

ב"כ המשיב ציין כי המשיב הינו אב חד הורי לילדה בת שלוש במסגרת משמורת משותפת, הוא אחראי להסעת הילדה מדי והוא סועד את סבו הסובל מבעיות לבביות ונשימתיות.

עוד ציין ב"כ המשיב כי המשיב עובד כמנהל מכירות בתחום הגמולוגי ומתוקף תפקידו הוא מרבה בנסיעות בארץ ומחוצה לה.

ב"כ המשיב הגיש מסמכים לתמיכה בטענותיו.

ב"כ המשיב הפנה לפסיקה לתימוכין בעמדתו:

בפ"ת 4921-10-11, מדינת ישראל נ' מגדי עטאונה, בו המשיב נהג במהירות של 189 קמ"ש במקום בו המהירות המירבית היא 90 קמ"ש, כאשר לחובתו 24 הרשעות קודמות ובית המשפט קבע כי לא ייפסל עד לתום ההליכים.

בפ"ת 61-05-14, מדינת ישראל נ' פינסקי בו קבע בית המשפט, כי אף במקרה בו המשיב הואשם בגרימת מוות ברשלנות, כאשר יש כרסום בראיות התביעה וכאשר מדובר בנהגים ותיקים שאין בעברם עבירות חמורות - אין לפסלם עד לתום ההליכים.

לעניין הפסילה מעבר לשישה חודשים, הפנה ב"כ המשיב לבש"פ 7647/00 חינאווי נ' מדינת ישראל בה קבע בית משפט העליון כי פסילה בלתי קצובה אינה ראויה.

המבקשת הגיבה לטענות המשיב כי הינן רלוונטיות לשלב בירור האשמה ואילו כעת, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה, ואלו קיימות בתיק. כן טענה המבקשת כי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקש אינה רלוונטית לענייננו.

דיון והכרעה

במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום, וכן לבחון שאלת מסוכנות נהיגתו של המשיב. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של המשיב.

ראיות לכאורה

הראיות שהוצגו בפני בית המשפט ובהן כתב האישום ונסיבות המקרה אינם מעלים פגם בעבודת השוטר מבצע האכיפה ויש בהן די כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה.

אף המסמכים השונים אשר הוגשו לעיוני מעלים תמונה ברורה של תקינותו של מכשיר האכיפה שבאמצעותו נמדדה מהירות נסיעתו של רכב המשיב.

איני מקבלת את טענות ב"כ המשיב לכרסום בראיות. השוטר מבצע האכיפה ציין מפורשות כי נשמר קשר עין בינו לבין רכב המשיב עד לעצירתו. בנסיבות אלו, איני סבורה כי טענות כנגד משך הזמן שחלף עד לתחילת נסיעת ניידת המשטרה והמרחק עד לעצירתו של רכב המשיב – רלוונטיות בשלב זה של הדיון וכי יש בהן כדי לכרסם בקיומן של הראיות הלכאוריות.

אף בטענה כי קיימת סתירה בין הכתוב במזכר השוטר, שהשתתף בפעולת האכיפה כמאבטח בלבד, בו ציין כי הרכב בצבע "לבן שחור" ובין הצבע ה"לבן" כפי שציין השוטר מבצע האכיפה, אין כדי להעיד על אי זיהויו של רכב המשיב ולפגוע בקיומן של הראיות לכאורה. כותב המזכר ציין כי הרכב זוהה בוודאות על ידי השוטר.

מסוכנותו של המשיב

כפי שעולה מגיליון הרשעותיו של המשיב הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1997 ולחובתו 62 הרשעות קודמות, מהן, 9 בגין עבירות מהירות, 16 בגין אי ציות לתמרורים, 3 בגין פקיעת רישיון רכב, ועבירות נוספות.

איני סבורה כי ניתן לומר על עבר זה כי אינו מכביד וכי רוב העבירות בוצעו טרם בגרותו של המשיב. עיון בגיליון ההרשעות מעלה כי 16 מבין 62 הרשעותיו של הנאשם, בוצעו בעשור האחרון. כן איני שותפה לדעתו של ב"כ המשיב כי יש להקל על המשיב מאחר ורוב הרשעותיו הינן מסוג "ברירת משפט".

אף הפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיב אינה רלוונטית לענייננו, שכן במקרים אליהם הופניתי דובר במשיבים עם עבר מכביד פחות מעברו של המשיב שלפניי, כאשר בבפ"ת 61-05-14, מדינת ישראל נ' פינסקי, בנוסף, נמצא כרסום משמעותי בראיות התביעה.

את מסוכנותו של המשיב ניתן ללמוד מעברו. אולם, מסוכנותו של המשיב נלמדת אף מהעבירה עצמה. עבירה של נהיגה במהירות הכפולה מן המהירות המירבית המותרת.

בע"ח 17908-07-17 לוייב נ' מדינת ישראל, אליו הפנתה המבקשת, במקרה בו החריגה מהמהירות המירבית המותרת היתה נמוכה יותר, ואף עברו של העורר מקל יותר מעברו של המשיב דכאן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להשאיר את הפסילה שנקבעה לתקופה של 6 חודשים, בבית המשפט לתעבורה – על כנה.

בנוסף, בשורת החלטות קבעו בתי המשפט כי ניתן ללמוד את מסוכנותו של המשיב מהעבירה עצמה. ראה: בפ"מ 5504-04-13 איל אוחיון נ' מדינת ישראל, בפ"מ 216-05-11 מיקי עמרה נ' מדינת ישראל, בפ"ת 1974-11-16 מדינת ישראל נ' הוד צח, בפ"ת 2421-01-17 מדינת ישראל נ' יצחק גלעדי.

אם כן, לבד ממסוכנותו של המשיב המתבטאת בהרשעותיו הקודמות, עולה מסוכנותו מהעבירה המיוחסת לו בגין נהיגה במהירות של 184 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש. מדובר בחריגה של 94 קמ"ש, והמהירות היא יותר מפי שתיים מהמהירות המותרת בדרך.

על מהירות קצה, שרחוקה כפסע מהמהירות בה, לכאורה, נהג המשיב, קבע בית המשפט העליון ברע"פ 5250/12 מחמד אבו גוידר נ' מדינת ישראל:

"נהיגתו במהירות של 195 קמ"ש (מהירות "קצה" בגימטריא) מלמדת על טֵרוף הדעת. ישוב הדעת יבוא לו, למבקש, יש לקוות, במהלך ישיבה של 4 חודשים מאחורי סורג ובריח".

נהיגה במהירות שכזו מצדיקה הרחקה מהכביש לתקופה העולה על 30 ימי הפסילה המנהלית אשר בסמכותו של קצין המשטרה להורות, ואף מעבר לחודשיים אותם ריצה.

סוף דבר

אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאור הלכת בית המשפט העליון בבש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, אשר לפיה ראוי כי משך הפסילה יהיה מדוד וקצוב בזמן, אני קוצבת את משך הפסילה למשך 7 חודשים מהיום בו נפסל במסגרת הפסילה המנהלית. התביעה תהא רשאית לחדש את הבקשה במידה ויהיה טעם המצדיק זאת.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.