תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 9.2.16 בה היה מעורב רכב הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת נהג התובעת לתאונה:

אני ישבתי ברכב שכור, בחניה, בת"א. רכב ניסה לחנות לידי ודפק אותי. הרכב שלי היה כבוי. יש סדק בפנס.

ש. הוא טוען שלא נגרם נזק בכלל?

ת. היה סדק בפנס.

ש. הראית לו את הנזק, לנהג שפגע בך?

ת. כן, דיברתי איתו, ביקשתי ממנו פרטים, הוא אמר שהוא ממהר, הביא לי כמה ניירות והלך.

ש. אני מפנה לתמונה, זה הנזק שנגרם לך לרכב?

ת. כן, מאשר.

ש. רואים שפשוף במגן האחורי ובפנס?

ת. כן.

גרסת הנתבע 1 למקרה:

בכיכר אתרים, יש סדרה של חניות. הלכתי להחנות, נכנס לתוך מקום החנייה שלי, מקום פנוי. כשיצאתי מהרכב, יצא בחור מרכב שהיה לימיני, ואומר שהרכב שלי נגע ברכב שלו, אמרתי שלא הייתה שום פגיעה, לא שמתי לב שהייתה פגיעה, הסתכלתי על הרכב שלו ועל הרכב שלי, ואין שום סימן של פגיעה, וזהו. מי שיצא זה חייל צעיר, ואמר שזה רכב של דוד שלו.

עדות נהג התובעת היתה מהימנה ועקבית לכל אורכה. הנתבע מאשר כי מיד לאחר המגע בין כלי הרכב יצא אליו נהג התובעת ואמר לו כי פגע ברכב. סביר כי אילו לא היתה פגיעה, או לא היה מגע בין כלי הרכב, לא היה נהג התובעת פונה לנתבע וטוען בפניו על דבר שלא קרה.

האירוע דווח על ידי מפקדו של נהג התובעת תשעה ימים לאחר המקרה, בעוד שהנתבע לא דיווח על המקרה, אף שכאמור הנתבע סיפר כי במקום עצמו נאמר לו כי פגע ברכב. הנתבע אמר כי מאחר ולא היה נזק לא דיווח, אולם מדובר בטענה סובייקטיבית שלו כי לא ראה נזק, ואין זה אומר כי נזק אכן לא היה, שכן מדובר היה בפגיעה שקרתה בשעות הלילה וסביר כי במקרה כזה קשה יותר להבחין בנזק.

אף שהרכב תוקן זמן רב יחסית לאחר המקרה, הרי שמדובר בנזק מינורי (סדק בפנס) שלא פגע בכושר הנסיעה של הרכב ולכן לא היתה דחיפות בתיקונו ואין בחלוף הזמן כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק.

לאור האמור לעיל, אני מעדיף את גרסתו של נהג התובעת על פני גרסת הנתבע ולכן דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעים בתשלום 7689 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 2500 ₪ .

ניתן היום, ב' אייר תשע"ט, 07 מאי 2019, בהעדר הצדדים.