1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד בהליך של תביעה קטנה בהקשר לביטול קורס המציעה הנתבעת 2 אליו נרשם התובע. למען הנוחות יכונו הצדדים על-פי מעמדם בתביעה העיקרית.

בתביעה העיקרית טוען התובע לזכותו לבטל הרישום לקורס והשבת מלוא התמורה מאחר שהנתבעים הפרו התחייבותם על-פי ההסכם בין הצדדים וכי במהלך הדין ודברים עלו יחסי הצדדים על שרטון.

בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים שבהתנהגותו הפר התובע את ההסכם וגרם להפסד כספי.

רקע ונסיבות הצריכות לעניין:

2. ביום 8/6/17 נרשם התובע לקורס "צופן קוד החיים" (להלן: הקורס) שמארגנת הנתבעת 2 ואשר מועבר בפועל בידי הנתבע 1. מטרת הקורס היא להקנות למשתתפים כלים מעשיים להעלאת המודעות העצמית.

לטענת התובע לאחר התלבטות שוכנע להצטרף לקורס בעלות של 7,000 ₪ למשך 11 מפגשים. התובע שילם מקדמה של 2,000 ₪ עם הרישום. ביום 23/6/17 שולמו 3,000 ₪ נוספים.

לטענתו התחייב הנתבע 1 שהקורס יתחיל בסוף חודש יוני 2017. משלא קיבל כל הודעה על תחילת הקורס פנה לטענתו לנתבע 1 אלא שלא קיבל תשובה. בנסיבות אלה פנה לנתבע 1 ביום 28/6/17 והודיע כי הוא מבקש לבטל השתתפותו בקורס. בין הצדדים התקיימה שיחה נוספת ביום 29/06/17 בה דרש הנתבע 1 לטענתו 2,000 ₪ נוספים. לאחריה חזר על בקשתו לבטל את הרישום לקורס ודרש השבת כספו. לטענת התובע, מאחר שתנאי להצלחה בקורס הוא שיתוף פעולה של המשתתף עם המנחה; ולאור העובדה שיחסי התובע והנתבע 1 עלו על שרטון, ממילא יש לאשר לו ביטול ההשתתפות בקורס והשבת התמורה.

לטענת התובע רק לאחר שהודיע על רצונו לבטל את ההשתתפות בקורס, הודיע לו הנתבע שהקורס יתחיל ביום 17/7/17 או 23/7/17. בנסיבות אלה לטענתו גם לא נגרם לנתבעת 2 כל נזק מאחר שההודעה על ביטול ההשתתפות היתה כ- 3 שבועות לפני תחילת הקורס.

בנסיבות אלה הוגשה התביעה לפיצוי של 8,170 ₪ הכוללים השבה (5,000 ₪), הוצאות ועוגמת נפש.

3. מנגד לא חולקים הנתבעים שהתובע נרשם לקורס ביום 8/6/17. לטענתם בהתאם לתנאי ההתקשרות מועד פתיחת הקורס היה בתוך חודשיים מיום ההסכם ועוד נרשם כי תימסר הודעה בטלפון על מועד תחילת הקורס.

לטענת הנתבעים ביום 28/6/17 הודיע הנתבע 1 לתובע שהקורס יתחיל ביום 17/7/17 או 23/7/17 תוך תשובה סופית בתוך שבועיים מאותו מועד וכי נכון לאותו מועד שילם התובע 5,000 ₪ בלבד וסוכם בין הצדדים שהתובע ישלים סכום של 2,000 ₪ ביום בו יקבל הודעה סופית על מועד פתיחת הקורס. עוד טוענים הנתבעים שנקבעה פגישה בין הצדדים ליום 9/7/17 לצורך הסדרת התשלום וסוכם בין הצדדים שהתובע יוכל להתחיל את השתתפותו בקורס גם מבלי להשלים באותו שלב את יתרת התשלום; ואם יהיה שבע רצון מהקורס ישלים את יתרת הסכום המתחייבת. לטענת הנתבעים ביום 20/7/17 הודיעו לתובע על מועד תחילת הקורס ובאותו מועד חזר בו מהסכמתו.

4. בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים שהתובע הפר את ההסכם והודיע על ביטול השתתפותו בסמוך לפתיחת הקורס. בנסיבות אלה נפתח הקורס עם 9 משתתפים בלבד, באופן שפגע בעבודת התירגול הנעשית בזוגות. עוד טענו הנתבעים שבהתנהלותו גרם להם התובע לנזק כספי, הן משום שלא שילם את יתרת הסכום המתחייבת והן משום שניתנה לו הנחה של 1,700 ₪, שהוא סכום שניתן היה לגבות ממשתתף אחר.

בתגובה טוען התובע, כי לא הפר את ההסכם וכי הצדדים סיכמו על עלות של 7,000 ₪ בלבד לכן לא נגרם לנתבעים נזק.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך ככל שיידרש.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

5. זכותו של התובע לביטול הרישום לקורס תוך השבת התמורה עשויה להיות מכוח הפרת הסכם ההתקשרות מצד הנתבעים או בכפוף להוראות הדין בנוגע לזכאות לביטול עסקה שלא מחמת הפרה מצד הנתבעים.

6. התובע לא עמד בנטל להוכיח שהנתבעים הפרו את הסכם ההתקשרות. אבהיר.

לטענת התובע התחייב הנתבע 1 שהקורס יתחיל בסוף חודש יוני 2017 ומשלא ניתנה כל הודעה על פתיחת הקורס באותו מועד כי אז הופר הסכם ההתקשרות בין הצדדים באופן שמזכה אותו בביטול הקורס והשבת התמורה. אין לקבל הטענה.

עיון בהסכם ההתקשרות בין הצדדים (נספח 1 לכתב התביעה) מורה כי נרשם בו, וזאת אף בהדגשה ש: "התוכנית תתחיל תוך חודשיים מהיום והחברה תודיע טלפונית כשבועיים מראש על מועד התחלת התוכנית".

מאחר שהסכם ההתקשרות בין הצדדים נחתם ביום 8/6/17, הרי שעמדה לנתבעת 2 האפשרות להתחיל את הקורס עד לסוף אוגוסט 2017 ואין מחלוקת שהקורס החל בסוף יולי 2017, קרי בתוך התקופה לה התחייבה.

יתרה מזאת התובע לא הכחיש טענת הנתבע 1 שזה הודיע לו ב 29/6/17 ובהודעה בדוא"ל ביום 30/6/17 (מצורף כנספח ב'2 לכתב ההגנה) על תחילת הקורס ב 17/7/17 או 23/7/17.

בנסיבות אלה אני מוצא שהנתבעת 2 עמדה בהתחייבותה על-פי הסכם ההתקשרות; ומשלא הפרה את הסכם ההתקשרות לא עומדת לתובע זכות לביטול ההשתתפות והשבת התמורה מכוח הפרה של ההסכם מצד הנתבעים.

7. לתובע לא עומדת זכות ביטול של הקורס מכוח ההסכם או תקנות ביטול עסקה. אבהיר.

עיון בתנאי הביטול המוסדרים בהסכם ההתקשרות (סע' 2.2) מעלה כי תנאי להשבת תמורה כתוצאה מביטול ההשתתפות בקורס הוא כי ההודעה תינתן תוך 14 ימים מיום הרישום ובתנאי שמדובר ב- 14 ימים קודם לפתיחת הקורס.

תנאי זה תואם להוראות הדין. על-פי סע' 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א- 2010 רשאי צרכן לבטל הסכם לרכישת שירות מסוג "חוגים וקורסים" (ראו פרט 9 בתוספת) בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם ובלבד שהביטול ייעשה 14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות, קודם למועד תחילת השירות.

הרישום לקורס בוצע ביום 8/6/17. הודעת התובע כי הוא מבקש לבטל את הרישום לקורס ניתנה לראשונה ביום 28/6/17 (נספח 4 לכתב התביעה) וזאת 20 ימים לאחר הרישום באופן שאינו תואם להוראות התקנות המקנות זכות ביטול והשבת תמורה.

8. התובע טוען לזכותו לבטל את הקורס בשל איבוד האמון בנתבע 1 שמעביר את הקורס. אעיר כי ספק אם תחושת אי-אמון יש בה להצדיק זכות לביטול העסקה והשבת תמורה וזאת משום שמדובר בהשתתפות בקורס קבוצתי ותירגול קבוצתי בשונה מאימון או טיפול פרטניים.

מעבר לכך לא הובאו בפניי ראיות המצדיקות לקבוע כי מידת אי-האמון שבין הצדדים לא מאפשרת השתתפות בקורס.

מכל האמור אני מורה על דחיית התביעה העיקרית.

התביעה שכנגד:

9. לטענת הנתבעת עלות הקורס בפועל היא 8,700 ₪ וכי לתובע ניתנה הנחה לסכום של 7,000 ₪. לטענת הנתבעת התובע שילם 5,000 ₪ בלבד ולפיכך עליו להשלים ולשלם 2,000 ₪. זאת ועוד משלא הגיע לקורס יצר לטענת הנתבעת נזק של 1,700 ₪ שהיו יכולים להיגבות מאת משתתף אחר ועוד יצר נזק שהוגדר "נזק מקצועי" מאחר שהקורס התנהל עם מספר אי-זוגי של משתתפים. בגין נזק זה נתבע פיצוי של 1,200 ₪. כן נתבעו הוצאות משפט (2,000 ₪).

הנתבעת עצמה מאשרת כי סוכם בין הצדדים על תשלום של 7,000 ₪ עבור 11 מפגשים. הדבר עולה גם מהסכם ההתקשרות עצמו. בנסיבות אלה לא רשאית הנתבעת בשלב זה לדרוש פיצוי בגין גובה ההנחה שבחרה לתת לתובע עם רישומו לקורס. התביעה לפיצוי של 1,700 ₪ - הוא ההפרש בין עלותו הרגילה של הקורס לעלות שסוכמה עם התובע, נדחית.

הנתבעת דורשת שהתובע ישלים 2,000 ₪ לאחר ששילם 5,000 ₪ בלבד מתוך 7,000 ₪ עליהם סוכם.

בהתאם לעדותו של מר מיכאלי התקיימה ביום 9/7/17 פגישה בין הצדדים בה סוכם שהתובע יוכל להשתתף בקורס מבלי לשלם באותו שלב את יתרת 2,000 ₪ ורק אם יהיה מרוצה מהקורס ותכניו ישלים את הסכום האמור (עמ' 4, ש' 16). מכאן שלמעשה הנתבעת ויתרה באותו שלב על תשלום יתרת הסכום; וממילא יש לראות בנסיבות הנדונות את התובע כמי "שאינו מרוצה מהקורס" ולפיכך פטור מיתרת התשלום. התביעה בגין רכיב זה נדחית.

לא מצאתי לפסוק לנתבעת פיצוי בגין "נזק מקצועי" כהגדרתה. תנאי ההתקשרות בין הצדדים אינם מחייבים את הנרשם לקורס גם להשתתף בו. במקרה זה לכל היותר יכולה לעלות שאלת זכאותו לקבל את התמורה ששילם בחזרה. ואולם, בהחלטת נרשם שלא להשתתף בקורס אין כדי לחייבו בנזקים הקשורים באופן בניית הקורס או אופן העברתו בפועל.

מעבר לכך מדובר בנזק שממילא לא הוכח. רכיב זה של התביעה נדחה.

מכל האמור אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

התוצאה:

10. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה ודחיית התביעה שכנגד.

כל צד יישא בהוצאותיו.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.