1. התובע , קבלן בנין, חתם עם הנתבעת ביום 14.2.15 על חוזה עבודה לפרויקט ברח' ראשל"צ 29 נתניה. כחלק מתנאי החוזה התחייב הקבלן לבטח את עבודתו. במהלך העבודה קרס גג החניון אותו בנה. בעקבות כך דרשה הנתבעת להפסיק את עבודתו. הצדדים חתמו על חוזה הפסקת עבודה.
2. לטענת התובע סוכם בין הצדדים, כי הנתבעת תנהל את התביעה כנגד חברת הביטוח. עוד הוסכם כי התובע יקבל 50 אחוזים מתקבולי הביטוח בניכוי עלות השתתפות עצמית של הפוליסה עד לסך של 10,000 שח.

הנתבעת קבלה מהביטוח סכום של 100,000 שח ולכן מגיע לו את חלקו. התובע אינו מצין בכתב התביעה כיצד הוא מגיע לסכום תביעה של 33,400 שח.

1. הנתבעת טוענת כי מאחר שהשתתפותה העצמית עמדה על סכום של 100,000 שח לתובע לא מגיע דבר. הנתבעת טענה כי יש לפרש את הסכם גמר החשבון בד בבד עם הסכם המסגרת בין הצדדים.
2. אציין כי לצדדים להליך נוסף המתנהל בבית המשפט השלום בנתניה שבמסגרתו הנתבעת תבעה את התובע בגין נזקים שנגרמו לפרויקט. התובע התנגד לאיחוד העניינים וביקש לנהל את התביעה בנפרד בבית המשפט לתביעות קטנות.
3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה. להלן אפרט נימוקי.
4. הצדדים חתמו על "הסכם קבלן שלד – ראשון לציון 29, נתניה הסכם לביצוע שכר עבודה קבלנית מיום 14.12.2015".

מההסכם עולה כי הצדדים הסכימו כי המזמין , היא הנתבעת, מבלי לגרוע מאחריות הקבלן לפי החוזה או לפי כל דין, יערוך פוליסות ביטוח עבודות קבלניות על מנת להגן על עצמה מפני אבדן או נזק הקשור לעבודות. עוד נקבע בהסכם כי בכפוף לתנאים, סייגים, גבולות אחריות המבטח וסכומי השתתפות עצמית הכלולים בביטוח עבודות ההקמה יכלול ביטוח עבודות קבלניות נזק רכוש, אחריות כלפי צד ג' ואחריות מעבידים. עוד הוסכם כי שם המבוטח בביטוח עבודות קבלניות יכלול גם את הקבלן, והקבלן ישתתף בדמי הביטוח בסך של 0.8% שתקוזז מסך התמורה של ההסכם.

עוד הסכימו הצדדים כי בכפוף למילוי כל התחייבויות הקבלן לפי ההסכם, מוסכם כי בקרות מקרה ביטוח, המבוטח על פרק 1 של ביטוח עבודות קבלניות מתחייב המזמין לשלם לקבלן כספים מתוך תגמולי הביטוח אשר יתקבלו בפועל מהמבטח (אם יתקבלו) בגין הנזק שנגרם לקבלן עד לסכום הדרוש לשם קימום האובדן או הנזק לעבודות על ידי הקבלן. כל זאת בתנאי שהנזק תוקן ע"י הקבלן לשביעות רצונו של המזמין (אציין כי מנהל הנתבעת העיד בדיון כי התובע לא תיקן את הנזק ולא יצק את התקרה מחדש).

הקבלן אישר כי הוא מנוע מלהעלות כל טענה באשר לתוכן היקף הביטוח.

עוד התחייב הקבלן כי "למען הסר ספק מודגש במפורש כי הקבלן יישא בעצמו בסכומי ההשתתפות העצמית הנקובים בפוליסת הביטוח. סכומים אלה יהיו נתונים לקיזוז על ידי המזמין מכל סכום שיגיע לקבלן על פי הסכם זה"

1. מכאן, כי בעת חתימתו על הסכם זה, נטל על עצמו התובע התחייבות לשאת בסכומי ההשתתפות העממית הנקובים בפוליסה ללא כל מגבלה ביחס לסכום ההשתתפות העצמית.
2. הצדדים חתמו על הסכם נוסף ביום 3.8.16- לאחר קריסת הגג.

הסכם זה קובע את היפרדות הצדדים ותשלום סופי לקבלן לאחר קיזוזים ותוספות וחשבונות ששולמו - בסכום של 185,644 שח.

עוד קובע ההסכם:

"ידוע לקבלן כי הוגשה תביעה לחברת הביטוח בגין הנזק שנגרם כתוצאה מנפילת התקרה. בשלב זה חברת הביטוח ערכה אומדן לא רשמי שאינו מחייב אותה בסך של 130,000 שח+ מ.ע.מ. מוסכם על הקבלן שמתוך תקבול הביטוח שתקבל החברה לכשתקבל, הקבלן יקבל מהחברה סך של 38% מהפיצוי שתקבל החברה ולא יותר מ 50,000 שח + מ.ע.מ. עוד נאמר כי "ההשתתפות העצמית המוערכת בסך של 10,000 שח תשולם ע"י הקבלן ותקוזז מהסך האמור בסעיף 10 לעיל"

עוד הוסכם כי:

"מוסכם על הקבלן כי כל סכום שישולם לו עפ"י האמור בסעיף 10 מספק אותו ולא יבוא לחברה בכל טענה ו/או דרישה""

1. בפועל חברת הביטוח אמדה את הנזק בסכום של 134,050 ₪. הנתבעת קיבלה סכום של 34,088 ₪, לאחר שחברת הביטוח ניכתה 100,000 שח בגין השתתפות עצמית.

לטענת הנתבעת על פי הסכמת הצדדים התובע היה אמור לקבל סך של 22,953 אולם בניכוי ההשתתפות העצמית עליה חתם, ולכן אין מקום כי יקבל פיצוי נוסף.

התובע כאמור טוען כי השתתפותו העצמית מוגבלת לסכום של 10,000 שח.

1. אני סבורה כי יש מקום לפרש את ההסכם אליו הגיעו הצדדים יחד עם הסכם המסגרת בין הצדדים שהרי הסדר סיום החשבון, אליו הגיעו הצדדים אינו מאיין את הוראות הסכם המסגרת.

במסגרת הסכם המסגרת נטל על עצמו התובע התחייבות לשאת במלוא ההשתתפות העצמית ללא כל הגבלה של סכום. על כן, טענת התובע כי לא היה מסכים לשאת בהשתתפות העצמית אלא ככל שהוגבלה לסך של 10,000 דינה להידחות.

כבר בעת ההתקשרות בעסקה נטל על עצמו התובע התחייבות ללא הגבלה בסכום, בעניין זה.

1. מהסכם החשבון הסופי אליו הגיעו הצדדים עולה כי שולמה לתובע תמורה מוסכמת ועוד הוסכם כי התובע יקבל סכום נוסף מתוך תקבולי הביטוח בשיעור של 38% ולא יותר מ 50,000 שח.

ומכאן כי הצדדים קבעו ביניהם הסדר שלפיו התובע יקבל תוספת נוספת לסכום המוסכם ,מבלי שקימת לו כל טענה ביחס לסכום.

1. ההערכה שנעשתה בסך של 10,000 שח אין בה כדי לתחום את חובת התובע לשאת בהשתתפות העצמית, כפי הוראות הסכם המסגרת. על כן, אכן עולה כי התובע לא זכאי לתשלום נוסף, אלא במקרה שבו ההשתתפות העצמית אכן היתה בשיעור המוערך. כאמור בחשבון הסופי, התובע אף הסכים לא להתנגד בעניין זה לסכום שישולם. הסכמה זו לטעמי רלוונטית גם במקרה שהזכאות מתאפסת מהטעמים האמורים.
2. עוד אציין כי אין מדובר בהסכם בין צדדים עם פערי כוחות. התובע שחתם הן על ההסכם והן על החשבון הסופי, יכול היה לבצע את כל הבדיקות הנדרשות להערכת הסיכון הכרוך בהתחייבותו לתשלום ההשתתפות העצמית.
3. בכתב התביעה התובע מתעלם מהתחייבותו הכללית בהסכם לשלם את סכום ההתחייבות עצמית ואף טוען כי הנתבעת התחייבה לכך שההשתתפות העצמית תהיה עד לסכום של 10,000 שח, אולם כאמור אין כל התחייבות כזו אלא הגדרה בדבר הערכה בלבד שאליה מצטרפת אף הסכמה של הצדדים כי הכל נעשה על סמך אומדן לא מחייב של חברת הביטוח, וזאת ביחס לסכום התמורה הנוסף לו זכאי הקבלן בנוסף לסכום שהוסכם עליו בחשבון הסופי.

התובע אף לא התייחס לחשבון הסופי, שבו הוא חתם על כך שלא יתנגד לכל סכום שיקבל בהתאם להסכמה זו- סעיף שמלמד כי הנתבעת בקשה להימנע בעתיד ולהתדיין עם התובע בסיטואציה מעין זה זו של הגשת התביעה.

לאור האמור, מורה על דחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 350 שח.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים.