02 פברואר 2018

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה להפקדת ערובה, ובתגובת התובע, להלן החלטתי:

1. תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין) שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) מסדירה את נושא החיוב בהפקדת ערובה של תובע בבית הדין לעבודה וכן קובעת תנאים ספציפיים לגבי תביעות עובדים שאינם תושבי ישראל או מדינה החברה באמנת האג.
2. עוד לפני שנכנסה התקנה לתוקף ביום 2/9/16, נקבע כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, תאומץ על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 . יצוין בהקשר זה כי תקנה 116 א (א) לתקנות בית הדין זהה בנוסחה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.
3. על פי הפסיקה שקדמה לתקנה, ואשר העקרונות שנקבעו בה עדיין אמורים להנחות כעקרונות יסוד, בדיון בבקשה להפקדת ערובה מבצע בית הדין איזון בין זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד, המהווה בסיס לקיומן של יתר זכויות היסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד שלא לבוא לידי הפסד במקרה שהתביעה כנגדו תידחה.
4. השיקולים המנחים בסוגיית הפקדת ערובה גובשו בפסק הדין בעניין ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU ( מיום 6/7/03)(להלן - עניין פתחי אבו נאסר).
5. בעניין פתחי אבו נאסר נקבע בכל הנוגע להפקדת ערובה בתביעה של עובד תושב הרשות כדלקמן :

"ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה:

הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולו ראשית ראיה הנלמדת על פני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכויו לזכות בה. באמרנו 'טובים הסיכויים' אין כדי לקבוע רף גבוה יותר מזה הנדרש להוכחה הראשונית לכאורה, כאמור לעיל.

הוכחה ראשונית זו תפחת משקלה, כאשר המדובר הוא תביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, כגון שכר מינימום. או אז, יטה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין ולהכשיר את נתיב התביעה למימוש זכויותיו מכוח משפט העבודה המגן. במקרים המתאימים, ייתן בידיו אפשרות לתקן את תביעתו ולהעמידה על בסיס לכאורי מוצק יותר.

הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי 'טובים סיכויי התביעה', ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעביד להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו".

1. ובענייננו, הנתבעים בבקשה נסמכים על הטענה, כי התובע לא שילם את הסכום שנפסק לחובתו במסגרת הליך קודם שהגיש כנגדם (סע 50273-02-15) וזאת בסך מצטבר של 2,700 ₪.
2. התובע התנגד לבקשה. בתגובה שהגיש טען כי רק לאחר שפנה לבא כוחו הנוכחי התברר לו כי חויב בהוצאות בגין ההליך הקודם וכי החיוב נבע מרשלנות של בא כוחו הקודם.
3. בתשובתה לתגובה זו טענו הנתבעים, כי טרם הגשת התביעה ידע התובע על מחיקת ההליך הקודם ועל חיובו בהוצאות ולמרות זאת הגיש תביעה חדשה במקום לעתור לביטול פסק הדין.
4. אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל . אין מחלוקת כי התובע לא שילם את הוצאות הנתבעים בהן חויב חרף חלוף המועד לתשלום. מקובל לראות במצב דברים בו קיימת לבעל הדין "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים של תשלום הוצאות ככזה המצדיק חיובו בהפקדת ערובה (ראה בש"א 199/05 אלקין נ' גולנרה, מיום 7/3/05). מטעם זה בלבד דין הבקשה להתקבל.

1. טענות התובע כנגד בא כוחו אינן מעניינם של הנתבעים ואין בית הדין מתחשב בכך במסגרת שיקוליו. בסופו של יום אין מחלוקת כי לתובע נודע על החיוב כנגדו והיה עליו להסדיר את חובו כלפי הנתבעים ללא כל קשר להשגות כלפי בא כוחו הקודם . עקב מחדלי התובע, הנתבעים נדרשים להליך משפטי שני בגין אותה תקופת העבודה, וגם עניין זה יש לקחת בחשבון.
2. הואיל והגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה, נותר לקבוע את סכום הערובה. בעת קביעת הסכום יש לערוך איזון ראוי בין השיקולים השונים. בעניין רע"א 3601/04 לין וינצ'ון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18/10/07) נקבע, כי באיזון המתחייב בקביעת שיעור הערובה, יש לקחת בחשבון את "עוצמת עקרון זכות הגישה לערכאות" וכן את הצורך להבטיח את אפשרות העובדים הזרים, בשים לב למצבם הכלכלי, לממש את זכות הגישה לערכאות. מאידך, נדרש להקנות בטחון כלשהו, ויהא אף חלקי, ליכולת הצד שכנגד לגבות הוצאותיו אם תדחה התובענה נגדו תוך פסיקת הוצאות.
3. לאחר ששקלתי את השיקולים שציינתי, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הערובה בו יחויב התובע על סך של 2,000 ₪.

לפיכך, אני מורה, כי התובע יפקיד בתוך 30 יום מהיום סך של 2,000 ₪ בקופת בית הדין להבטחת הוצאות הנתבעים. לא יופקד הסכום כאמור – תימחק התביעה.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ח, (02 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.