13 נובמבר 2018

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

החלטה

1. בתיק זה הוגשה תביעה בעקבות החלטת פקיד התביעות, שלא להכיר בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה מכוח תאונה בעבודה מיום 1/12/16.

על פי מכתב הדחיה, התאונה מיום 1/12/16 הוכרה כפגיעה בעבודה. הוכרו פגיעה בכתף שמאל, שורש יש שמאל וקרסול שמאל.

הנתבע לא הכיר בפגיעה בצוואר , בנימוק של העדר קשר סיבתי.

2. ביום 8/2/18 הגיש התובע בקשה למחיקת התביעה.

בבקשה נימק כי הוא מבקש להבדק על ידי וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי.

3. בהתאם לבקשתו, ניתן פסק דין ביום 13/2/18 המוחק את התביעה.

4. ביום 27/6/18 הגיש התובע בקשה להחייאת ההליך.

בבקשה נטען כי התובע נבדק בוועדה הרפואית ונקבעו נכויות בגין הפגיעות שהוכרו.

5. הנתבע הגיב וטען כי התובע עמד בפני וועדה רפואית מיום 18/6/18 וכי ככל שהוא מלין על החלטת הוועדה, היה עליו להגיש ערעור לבית הדין לעבודה.

6. בהחלטתי מיום 29/7/18 נקבע:

"התובע ביקש למחוק את התביעה שכן ביקש שעניינו יובא בפני ועדה רפואית.

מהבקשה לחידוש ההליך עולה שעמד בפני וועדה רפואית וזו אישרה את הפגיעות.

לכן לא ברור מדוע נדרש לחדש את ההליך.

בקשת התובע לא ברורה ולא מנומקת.

ככל שהתובע מבקש להשיג על החלטת הוועדה הרפואית, רשאי להגיש ערעור לוועדה רפואית לעררים ולאחר מכן להגיש ערעור בבית הדין, והכל בהתאם ובכפוף לחוק ולתקנות.

בקשת התובע לחידוש ההליכים, נדחית".

7. התובע פנה בבקשה נוספת, מיום 16/8/18, להבהרת בקשתו להחייאת ההליך.

בבקשה חזר וטען כי בית הדין לעבודה הוא הערכאה המוסמכת לדון בטענתו לכך שנפגע בתאונה גם בצוואר.

8. בהחלטה מיום 30/8/18 נקבע:

"ב"כ התובע יעיין בפסקי הדין עבל נב/88-0 קופטי כמאל נ' המוסד לביטוח לאומי וכן עבל נב/ 27-0 זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי.

ב"כ התובע יודיע עד 30/9/18 האם עומד על הבקשה. ככל שעומד על הבקשה, יגיש הודעה מנומקת".

9. התובע חזר על טענותיו, ללא התייחסות לפסקי הדין הנ"ל.

10. בהחלטתי מיום 1/11/18 נדרש התובע להגיש לתיק את פרוטוקול הוועדה הרפואית שהתכנסה בעניינו ביום 18/6/18.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי התובע התלונן גם על כאבים בצוואר.

הוועדה כתבה:

"אשר לטענתו לע"ש צווארי, ממצא שלא הוכר על ידי פקיד התביעות, הוועדה עיינה בדו"ח מיום 1/12/16 והתרשמה שלא הוזכר בכלל נושא כאבים או תלונות המתייחסות לע"ש צווארי, ע"ש צווארי הוזכר במסגרת בדיקה שגרתית שעושים בבדיקות כאלה וציין שתנועות ע"ש צווארי מלאות ואין תלונות לגבי ע"ש צווארי. גם בדיקה נוירולוגית שגרתית במיון היתה תקינה. נושא ע"ש צווארי עולה רק כחודש לאחר התאונה ומרווח זמן זה מוציא מכלל קשר סיבתי ....".

11. התובע הופנה בהחלטות קודמות לפסק הדין עבל נב/0-88 קופטי כמאל נ' המל"ל ולפסק הדין עבל נב/ 0-27 זכי מזרחי נ' המל"ל.

בעניין קפטי כמאל נקבע:

"... אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בהליך, היה עליו לחזור בו מדרך האחת – פניה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו ...".

12. לענייננו, משבחר התובע, במודע, לפנות לדרך של דיון בוועדה רפואית, אין הוא רשאי לחזור להליך המשפטי לאחר שהוועדה דחתה את טענותיו. התובע רשאי להגיש ערר על החלטת הוועדה לעררים, בהתאם לדין.

13. לאור האמור, בקשת התובע לחידוש ההליך בבית הדין לעבודה, נדחית.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ט, (13 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

חתימה