15 יולי 2018

1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 10.7.17 (להלן – הוועדה).

המערערת נפגעה ביום 19.2.15 והפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו, בהתאם להחלטת פקיד התביעות מיום 8.8.16 (נספח לנימוקי המשיב) הן "חבלת גב ורגל ימין".

לאחר שהוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות קבעה ועדה רפואית כי למערערת לא נותרה נכות המתבטאת באחוזים כתוצאה מהפגיעה שהוכרה. לאחר שהוגש ערר, קבעה גם הוועדה נושא הערעור כאן כי לא נותרה נכות, ומכאן הערעור.

טענות הצדדים

2. נימוקי המערערת בתמצית הן:

א. הוועדה לא קיימה דיון בשאלת הנכות הזמנית;

ב. הוועדה לא בחנה את טענות המערערת בדבר מגבלות וכאבים באגן, לא ערכה בדיקה בהתייחס לתלונות אלה, ולא בחנה אישור רפואי מיום 14.2.17 המצביע על כאבים בגב התחתון ובאגן;

ג. הוועדה לא בחנה את המשמעות של השוני והפערים בממצאי שתי בדיקות MRI שנערכו בתאריכים 7.1.15 ו- 13.7.15 – פער המצביע על קיומה של נכות בעקבות הפגיעה.

3. עמדת המשיב בתמצית היא:

א. הטענה בדבר הנכות הזמנית היא סתמית שכן לא הוצגו מסמכים התומכים בטענה;

ב. לא היה מקום לבחון את הטענות בדבר מגבלות בירך או באגן, שכן פגימות אלה לא הוכרו על-ידי פקיד התביעות;

דיון והכרעה

4. על-פי הוראות סעיף 123 לחוק - הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק והאם אכן, כטענת המערערת, היה על הוועדה לבחון את לונותיה בנוגע למגבלות בירך ובאגן, ולהקדיש דיון לשאלת הנכות הזמנית.

אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל.

5. לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלת הוועדה שלא קיימה דיון בנוגע לתלונות על מיגבלות באגן או בירך.

בנסיבות המקרה כאן, אין מחלוקת כי המערערת לא הזכירה בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה כי נפגעה באגן ובירך, אלא ציינה כי הפגימות הן בגב, ברגל ימין וברגל שמאל. עוד אין מחלוקת כי פקיד התביעות הכיר בפגימות בגב וברגל ימין.

בפני הוועדה התלוננה המערערת כי אינה יכולה לעמוד פרקי זמן ארוכים, מתקשה להתרומם מישיבה לקימה, סובלת מכאבי גב בעת הרמת משאות ומתקשה לשבת. המערערת הזכירה בתלונותיה (סעיף 5 לפרוטוקול) כי עברה ניתוח במפרק הירך.

ב"כ המערערת הפנה את הוועדה לטענותיה בנוגע לנכות זמנית בעקבות התאונה, אך לא העלה טענות בנוגע לפגיעה באגן או בירך (סעיף 5 לפרוטוקול). אבחנתץ הוועדה היא (סעיף 9 לפרוטוקול): "כאבי גב תחתון לאחר חבלה בנפילה".

המערערת הציגה בפני הוועדה אישור רפואי של ד"ר אהוד ראט מיום 14.2.17. באותו אישור צוין כי המערערת התלוננה בפניו על "כאב גב ואגן לאחר חבלה – נפלה בעבודה ואחר כך נפילה נוספת בבית. בהמשך עברה ארתוסקופיה מפרק ירך שמאל". אין מחלוקת כי ניתוח החלפת פרק ירך נערך כשנתיים לאחר התאונה (פרו: 1; ש: 22-23). עוד עולה מהאישור הרפואי כמפורט לעיל כי לאחר הנפילה נושא הפגיעה סבלה המערערת מנפילה נוספת.

אין למצוא גם משפטי בהיעדר התייחסות לפגימה באיבר שלא הוזכר בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה ובתלונות בסמוך לפגיעה, מקום שאין מדובר בהחמרה באותו איבר כתוצאה מהפגיעה שהוכרה, ולא נטען כי הליקוי התפםתח יותר מאוחר בעקבות הפגיעה הראשונית עליה התלוננה, אלא משתמע שהמערערת טוענת שמדובר באיבר שנפגע מלכתחילה (וראה: עב"ל (ארצי) 1363/04 סלומון דיין – המוסד לביטוח לאומי (28.3.05)). הדבר נכון במיוחד שעה שמהאישורים הרפואיים שהוצגו עולה כי המערערת סבלה מנפילה נוספת לאחר הנפילה נושא הפגיעה ועברה את הטיפול בירך או באגן רק שנתיים לאחר הפגיעה שהוכרה ולאחר הנפילה הנוספת.

6. כן לא מצאתי פגם בהתייחסות הוועדה לשאלת הנכות הזמנית.

כאמור, המערערת נפגעה בעבודתה ביום 19.2.15.

הוועדה קבעה נכויות זמניות בשיעורים ולתקופות הבאות (סעיף 14 לפרוטוקול):

לתקופה 13.3.15 – 31.5.15 – 30%;

לתקופה 1.6.15 – 31.7.15 – 20%;

לתקופה 1.8.15 – 31.10.15 – 10%.

בהתייחס לטענות המערערת באשר לשיעורי הנכות הזמנית קבעה הוועדה (סעיף 10 לפרוטוקול): "לנוכח תוצאות של בדיקה גופנית ללא קיפוח או גירוי עיצבי תנועות ובדיקות דימות ללא עדות לשינויים חבלתיים הוועדה דוחה את הערר. הנכות הזמנית תואמת את מצבה".

הלכה היא כי בקביעת הנכות הזמנית, הוועדה משוחררת מהיצמדות למבחני הנכות (דב"ע נא/122-99 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג, 169). לפיכך, בנסיבות בהן המערערת לא הציגה אישורים רפואיים המצביעים על אי כושר לתקופה ממושכת יותר, והוועדה בחנה את המסמכים, ערכה בדיקות וקבעה נכות זמנית בשיעורים שונים לתקופה בת כ- 8 חודשים ממועד הפגיעה, ובמיוחד בנסיבות בהן התובעת חזרה לעבודה כבר ביום 1.3.15 (סעיף 6 לטופס התביעה) – לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתה.

7. סוף דבר – הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

8. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, ג' אב תשע"ח, (15 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.