טוען...

החלטה שניתנה ע"י קארין ליבר-לוין

קארין ליבר-לוין20/12/2017

20 דצמבר 2017

לפני:

כב' הרשמת קארין ליבר-לוין

התובע:

נאאל חוסין

-

הנתבע:

מוסך עיראקי יוסף

החלטה

  1. לפני בקשת הנתבע לחייב את התובע בהפקדת בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ לתשלום שכר טרחה בלשכת עורכי הדי על מנת להבטיח את כיסוי ההוצאות המשפטיות שייגרמו לו מהתובענה ככל שתידחה התביעה כנגדו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובחומר המצוי בתיק, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית

  1. ביום 2.9.2016 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות)שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:

                              (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.

                              (ב)  היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת

המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954

(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין

או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום

הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה

להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע

את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט

בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים

שירשמו.

                               (ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא

הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת

אם הורשה התובע להפסיקה."

  1. בהתאם להוראה זו, שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסעיף קטן (ב) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

מן הכלל אל הפרט

  1. ההלכה הפסוקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, אולם אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול הזכות של הנתבעים. כך שבמסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.
  2. גם טרם כניסת תיקון התקנות לתוקף, הכריעו בתי הדין בבקשות מסוג זה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות.
  3. התובע הינו תושב הרשות הפלסטינאית ואינו תושב מדינה שאמנת האג חלה עליה. לאור האמור בתקנה 116 א לתקנות, יש להורות כי יפקיד ערובה אלא אם המציא ראשית ראיה, הוכיח יכולת פירעון או מטעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.
  4. בדברי ההסבר לתיקון התקנות[1][1] האמור נקבע כי תכלית התיקון הוא הצורך הגובר להבטיח שהנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל מאחר שבדרך כלל אינם בעלי נכסים בישראל ועלול להיווצר קושי באיתורם ואכיפת פסק הדין כלפיהם ככל שיפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות לטובת הנתבעים. עוד נקבע שם כי :

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו." (ההדגשה אינה במקור).

  1. התובע צירף לתביעתו דו"ח ממת"ש המבסס קיומם של יחסי עבודה בין הצדדיםץ הנתבע בבקשתו אף לא מכחיש את קיומם של יחסי העבודה אולם טוען באשר למשכם וכן טוען כי שילם לתובע את כל זכויותיו.
  2. בהתאם לדברי ההסבר לתקנות בכל הנוגע לראשית ראיה, הרי שלא מספיקה אסמכתא להוכחת תקופת ההעסקה, אשר קיימת בענייננו כאמור, אלא נדרש בנוסף להניח יסוד לכך שהנתבע לא קיים חבות כלשהי הנובעת מתביעתו של התובע. התובע תבע תשלום דמי הבראה ודמי חגים. תשלומים אלה לא עולים מדו"ח המת"ש. הנתבע בכתב הגנתו טען כי התובע קיבל את מלוא הסכום במזומן בתום כל שנה קלנדרית. יחד עם זאת לא צורפה אסמכתה לתשלום במזומן. בנסיבות העניין ולאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות אני סבורה כי ניתן לראות בכך ראשית ראיה להוכחת התביעה.
  3. אף בטרם התיקון לתקנות נקבע כי ככלל אין להטיל ערובה על תושב הרשות הפלסטינית אך ורק בשל היותו תושב הרשות וכי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו[2][2]. מאחר ובהתאם לתקנה המפורטת לעיל נראה כי קיימת ראשית ראיה להוכחת התביעה, הרי שאין מקום להורות על הפקדת ערובה.
  4. מאחר וקבעתי כי התובע הניח ראשית ראיה להוכחת התביעה ומאחר ומדובר בחלופות, הרי שאין צורך לבחון האם התובע הוכיח יכולת פירעון.
  5. סוף דבר – הבקשה נדחית.
  6. ההוצאות יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ח, (20 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  1. [1] ראה: http://www.justice.gov.il/Units/YeutzVehakika/NosimMishpatim/Pages/LaborCourtRegulationsPublication.aspx

  2. [2] ע"ע 1424/02 אבו נאסר נ' Saint Peter in Gallicantu (6.7.2003).

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
20/12/2017 החלטה שניתנה ע"י קארין ליבר-לוין קארין ליבר-לוין צפייה
13/06/2018 הסכם פשרה שרון אלקיים לא זמין
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 נאאל חוסין עלימי חסן עלי
נתבע 1 מוסך עיראקי יוסף מיכאל צלר