הקדמה:

בהמשך לפסק הדין מיום 21.5.18, במסגרתו אושרה בקשת ההסתלקות המוסכמת שהגיש המבקש, וניתן לה תוקף של פסק דין, הגישו הצדדים טיעון משלים בכתב בסוגיית הגמול למבקש ושכר טרחת בא כוחו.

רקע והשתלשלות העניינים:

במסגרת ההליך דנא הגיש המבקש ביום 28.9.17 כנגד המועצה האזורית בוסתאן אל מרג' (להלן: "המועצה"), בקשה לאישור תובענה כייצוגית בצירוף תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור" ו-"התובענה" בהתאמה), אשר במרכזן הטענה כי המועצה מפנה אשפה בין השעות 22:00 ל- 6:00 בבוקר, בניגוד להוראות הדין.

ביום 17.5.18 הוגשה בקשה להסתלקות המבקש מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת ההסתלקות"). הבקשה הוגשה בהסכמת המועצה.

ביום 21.5.18 ניתן תוקף של פסק דין לבקשת ההסתלקות המוסכמת, במסגרתו הוריתי לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב בכל הנוגע לגמול למבקש ולשכר טרחת מייצגו.

טיעוני המבקש בנדון הוגשו ביום 23.5.18 וסיכומי המועצה הוגשו ביום 14.6.18.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש, רק לאחר הגשת בקשת האישור הודיעה המועצה על הפסקת פינוי האשפה בשעות הלילה, ורק בעקבות זאת הוסדר העניין והופסקו הרעש ואי הנוחות לחברי הקבוצה. על פי הנטען, משמעות החדילה היא הודעה של המשיבה באי חוקיות המעשה. בעניין זה יצוין כבר כאן כי דומה שהמבקש נתפס לכלל טעות שעה שהתייחס אל הבקשה המוסכמת כהודעת חדילה, שעה שעסקינן בבקשת הסתלקות ולא בהודעת חדילה מטעם המועצה. עוד נטען כי בעקבות בקשת האישור זכו חברי הקבוצה בתועלת המבוקשת, דבר המלמד על כך שבקשת האישור הייתה מוצדקת. על פי הנטען, מידת הטרחה והסיכון בהגשת הבקשה היו גבוהים. בנוסף נטען כי יש להתחשב לענייננו גם בעובדה שעסקינן ברשות ציבורית, המחויבת ברמת תום לב וזהירות מוגברים כלפי תושביה. בנסיבות אלה, נטען כי יש לפסוק למבקש גמול בסך של 5,000 ₪ וכן סך של 25,000 ₪ כשכר טרחה למייצגו, בהתחשב בסכומים שנפסקו בבתי המשפט במקרים דומים.

מנגד, לטענת המועצה, אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה בנסיבות ענייננו, ולחלופין יש לפסוק סכומים מתונים וסמליים בלבד. על פי הנטען, המועצה הקפידה לכלול בתנאי המכרז שפרסמה לביצוע עבודות סילוק ופינוי אשפה בשטחה, כמו גם בהסכם ההתקשרות עם החברה שזכתה במכרז, את התנאי היסודי שלפיו על הקבלן לבצע את עבודות הפינוי בין השעות 7:00 בבוקר ועד 18:00 בלבד. עוד נטען כי עד למועד הגשת התובענה הייצוגית, לא קיבלה המועצה כל תלונה הנוגעת לפינוי האשפה בשעות הנקובות בתובענה. כן נטען כי המבקש לא הוכיח שעוצמת הרעש בעת פינוי האשפה עולה על זו המותרת בחוק, לרבות באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה בתחום. לשיטת המועצה, יש לקחת בחשבון את העובדה שהמבקש לא פנה אליה בפניה מוקדמת בנוגע לפינוי האשפה, כי אם ביחס לנושאים אחרים. בהקשר זה אעיר כבר כאן כי טענה זו אין בה ממש, שכן הפניה המוקדמת של המבקש למועצה כללה בסעיפים 7 ו- 10 התייחסות לפינוי האשפה בשעות הלילה, בניגוד לדין (ראו סעיף 7 למכתב שצורף לבקשת האישור). עוד טוענת המועצה כי המבקש לא הראה מהם הנזקים שנגרמו בעקבות פינוי האשפה בשעות הלילה, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב. לסיכום טוענת המועצה כי עסקינן בתובענה ייצוגית ממוחזרת שאין בה חידוש ואשר הוגשה בנוסח דומה כנגד מספר לא מבוטל של רשויות מקומיות ונידונה זה מכבר בשורה ארוכה של פסקי דין, כך שהמבקש לא היה חשוף למעשה לכל סיכון ממשי בעקבות הגשת בקשת האישור. בנסיבות אלה, טוענת המועצה כי אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחת מייצג, ולחלופין, יש לקבוע כי אלה לא יעלו יחד על סך של 5,000 ₪ (כולל).

דיון והכרעה:

העקרונות הכלליים בקביעת גובה הגמול למבקש ושכר טרחת בא כוחו מנויים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

רשימת השיקולים אשר יש להידרש אליהם בהקשר לשאלת הגמול ושכר הטרחה כוללת, בין היתר, את התועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה; הטרחה שטרחו התובע המייצג ובא כוחו והסיכון שנטלו על עצמם בניהול ההליך; מידת החשיבות הציבורית הגלומה בהליך; ההוצאות שהוציא בא הכוח המייצג; האופן שבו ניהל את ההליך; וכן הפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בסופו של יום לטובת הקבוצה (ע"א 689/16 עבדאלקאדר נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ (פורסם בנבו, 07.05.2018)).

ודוק: השיקולים המפורטים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק התובענות הייצוגיות אינם בגדר רשימה סגורה של שיקולים, אלא קווים מנחים בלבד שעליהם ניתן להוסיף שיקולים בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה (ע"א 471/15 אברהמי נחמיה נ' סלקום בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 11.04.2016)).

במקרה דנא, בעקבות הגשת בקשת האישור התחייבה המועצה לגרום לקבלן מטעמה שלא לפנות את האשפה בשעות האסורות, וכן לדאוג כי פינוי האשפה בשטחה יתבצע רק בהתאם להוראות הדין. משמעות הדברים היא כי ההליך הייצוגי הוליד שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית ותרם להשגת התכלית שלשמה הוגש, גם אם לא במחיר דיוני כבד מדי ובשלב מוקדם של ההליך. ככלל, לא צריכה להיות מחלוקת, אפוא, כי האינטרס הציבורי שיצא נשכר מבקשת האישור אינו זניח, גם במבט לאחור וגם במבט צופה פני עתיד.

כן יש לקחת בחשבון את השקעת המשאבים והטרחה שהיו כרוכים בהכנת הבקשה והתובענה, הגם שההליך אינו בגדר הליך חדשני או "פורץ דרך" שהיה כרוך בסיכון מיוחד, שכן לפני בית משפט זה נוהלו הליכים רבים המבוססים על טענות דומות בעניין פינוי אשפה, כך שבמובן זה, הבקשה אינה מקורית, חדשנית או ראשונה מסוגה, על כל המשתמע מכך.

בנסיבות אלה, אמנם אין מקום לפסיקת גמול ושכר טרחה בשיעורים סמליים, כטענת המועצה, אך באותה עת, אין מקום לפסיקת סכומים ניכרים יתר על המידה, בייחוד בהתחשב בכך שעסקינן ברשות ציבורית ובסופו של יום בכספי ציבור, שיש לנהוג בהם בזהירות המתחייבת. בהקשר זה אעיר כי היה עלי המועצה לדאוג לכספי הציבור על ידי קיום ואכיפה אפקטיביים של הוראות הדין בהקשר של שעות איסוף האשפה.

אשר לשאלה אם קוימה חובת הפנייה המוקדמת למשיבה בטרם הגשת בקשת האישור, הרי שעל פניו, כולל מכתב הפנייה המוקדמת שצורף לבקשת האישור, הנושא תאריך 29.7.17, גם התייחסות לנושא פינוי אשפה בשעות הלילה (ראו סעיפים 7 ו- 10 לפנייה המוקדמת). עם זאת, בקשת האישור הוגשה כבר ביום 28.9.17, בחלוף פחות מחודש מאז אותה פנייה, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בשיקול זה כדי להטות במובהק את הכף לכיוון זה או אחר.

בבואי לאזן בין האינטרסים העומדים על הפרק, סבורני כי לאור השיקולים המפורטים לעיל, נכון להעמיד את הגמול למבקש על סך של 1,000 ₪ ואת שכר טרחת מייצגו על סך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

סוף דבר:

בהתאם למפורט לעיל, אני מורה למועצה לשלם לבא כוח המבקש שכר טרחת מייצג בסך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן מחייבה לשלם למבקש עצמו גמול בסך של 1,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין המשלים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין המשלים לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.