1. שתי תביעות קטנות מאוחדות במסגרתן עותרים התובעים לקבלת פיצוי בגין עיכוב של כעשר שעות בהטסתם מנמל התעופה באיסטנבול, טורקיה, לנמל התעופה באודסה, אוקראינה.

התובעים הזמינו באמצעות הנתבעת 1 טיסה מישראל לאוקראינה, בה שני מקטעי טיסה, הראשון מישראל לטורקיה והשני מטורקיה לאוקראינה. אלא, בהגיעם לנמל התעופה באיסטנבול התברר כי ישנה תקלה כלשהי ולא ניתן להעלותם לטיסת ההמשך המתוכננת, ורק כעבור כעשר שעות, ולאחר התרוצצויות, חוסר וודאות ועוגמת נפש מרובה, הוטסו התובעים ליעדם. הנופש תוכנן כטיול ומסיבת רווקים לחבר לחמישה ימים בלבד וההתרחשות גרמה להם לנזק ולעוגמת נפש של ממש.

עוד טוענים התובעים כי כשהגיעו לבסוף ליעדם וקיבלו את המזוודות לידיהם התברר כי המזוודות הרוסות, רטובות ומסריחות, דבר שאילץ אותם לקנות פריטי לבוש ולכבס את הבגדים.

2. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות ועיינתי בכל החומר הקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל באופן חלקי, כנגד הנתבעות 2 ו-3 בחלוקת אחריות ביניהן, כאשר 30% מהאחריות יש לייחס לנתבעת 2 ו-70% מהאחריות יש לייחס לנתבעת 3, ודין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות, הכל כפי שיובהר להלן.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כולם בדבר העיכוב האמור בהטסת התובעים, כמתואר לעיל, אולם, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי מבין הנתבעים נושא באחריות לתקלה שארעה שבגינה לא ניתן היה להטיס את התובעים בטיסת ההמשך המקורית שהוזמנה על ידם.

לאחר הדיון שהתקיים, התברר כי למעשה אין מחלוקת של ממש כי הנתבעת 1 אינה נושאת בכל אחריות לתקלה, שכן במסגרת התקשרותה עם הנתבעת 2, טורקיש איירליינס, קיבלה הנתבעת 1 אישור ואפשרות לבצע כרטוס בפועל של ההזמנה בעבור התובעים.

נציג הנתבעת 1 נתן הסבר מפורט בעדותו בפניי, המקובלת עליי. כמובהר בעדותו הנתבעת 1 לא היתה יכולה להשלים את פעולת הכרטוס אלמלא התקבלה הודעת אישור (HK שמשמעותו O.K). עדות זו לא נסתרה בעדויות ובמסמכי יתר הצדדים ולמעשה הנתבעת 2 מאשרת כי אין כל מחדל מבחינת הסוכנות, הנתבעת 1 (ר' עדות הנציגה מעמ' 5 ש' 31 ועד עמ' 6 ש' 2 בפרוטוקול הדיון מיום 28.1.19).

עמדת הנתבעת 1 אף נתמכת במסמכיה מהם עולה כי הכרטוס מאושר מבחינתה.

יצוין, כי אף הנתבעת 3 אישרה כי הנתבעת 1 קיבלה אישור מהנתבעת 2 ולכן ישנו כרטוס, ומכאן כי אף הנתבעת 3 אינה מטילה אחריות על הנתבעת 1 (ר' עדות נציג הנתבעת 3 בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון הנ"ל, ש' 11).

4. לפיכך, באין אחריות המוטלת על הנתבעת 1, סוכנות הנסיעות, יש לבחון את טענות שני הצדדים הנוספים, שתי חברות התעופה המעורבות, באשר לאחריות להתרחשות הכשל, כאשר אין חולק כי הספק מולו התקשרה הנתבעת 1 הינה הנתבעת 2, טורקיש איירליינס, בעוד שמקטע הטיסה השני, מאיסטנבול לאודסה מבוצע בפועל ע"י הנתבעת 3, אוקראין אינטרנשיונל איירליינס.

הנתבעת 2 הציגה את פלט מערכת ההזמנות הממוחשבת שלה ועל פיו ניתן לראות קיומו של אישור להזמנה מהנתבעת 3 – רילוק שמשמעותו סנכרון ואישור מספר ההזמנה PNR. הנתבעת 2 מצביעה בפלט על ציון HK להזמנה הנדונה, שמשמעותו O.K, CONFIRM – מאושר, כאשר לאחר אישור זה לא התקבלה כל הודעת ביטול או דבר מה דומה (הפלט התקבל וסומן נ/2).

הנתבעת 3 הציגה אף היא את פלט מערכת ההזמנות הממוחשבת שלה ועל פיו ניתן לראות תחילה אישור ההזמנה – HK (עמ' 2 לפלט), לאחר מכן בעמ' 3 מופיע כרטוס (בהתאם לאישור ההזמנה הנ"ל), ורק לאחר פעולות אלה מופיעה הודעת סירוב, הודעה לפיה אין אישור - UN.

לעמדת הנתבעת 3 מעולם לא שלחה לנתבעת 2 הודעת אישור, והנתבעת 2 מחויבת להמתין להודעה כאמור בטרם תאשר את הטיסה לסוכנות הנסיעות, ומה שארע בפועל הוא שהנתבעת 2 אישרה בשם הנתבעת 3 את הטיסה, ללא ידיעתה של הנתבעת 3.

הנתבעת 3 אף טוענת כי מדובר בהתרחשות חוזרת, מלבד מקרה זה, עם הנתבעת 2 (הפלט התקבל וסומן נ/3).

5. הוכח בפניי ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי כי המערכת הממוחשבת של הנתבעת 3 אישרה את הזמנת הטיסה ורק לאחר מכן הופיעה הודעת ביטול במערכת, כשלא הוצגה בפני הוכחה כי הודעה בדבר ביטול האישור וסירוב לאשר את ההזמנה נמסרה בפועל לנתבעת 2, בזמן אמת.

ככל שביקשה הנתבעת 3 להוכיח אחרת, כי אכן שלחה הודעת ביטול, או כי פעולת האישור הינה אילוץ של המערכת בידי גורם חיצוני לה, הנתבעת 2, נדרשה להבאת ראיות לשם הוכחת הטענות, דבר שלא נעשה.

על פני הדברים, וכפי שהסביר גם נציג הנתבעת 1 (משום היכרותו עם המערכת הממוחשבת של הנתבעת 3, אמדאוס), פעולת הכרטוס התאפשרה בשל העובדה כי נשלחה הודעת אישור במערכת, שכן אילו היו שולחים לכתחילה את הודעת הסירוב הרי שמבחינה טכנית לא ניתן היה לראות או.קיי, ולא ניתן היה להשלים את פעולת הכרטוס. הנחתו של נציג הנתבעת 1 כי הנתבעת 3 היא שאישרה לכתחילה את המקומות בטיסה, אחרת וללא סנכרון מתאים כל אחד יכול היה לכרטס ללא ידיעתה וטיסות היו מתבטלות, הינה הנחה המתיישבת גם עם סבירותם של דברים והגיונם.

ככל שמדובר בכשל טכני שבין שתי המערכות, של הנתבעת 2 ושל הנתבעת 3, הרי שהדבר לא הוכח בפניי בראיה מספיקה, ואין די בטענה כי מקרים נוספים כגון זה התרחשו או ממשיכים ומתרחשים בין הנתבעות 2 ו-3 כדי להטיל במקרה נקודתי זה את האחריות הבסיסית לכשל דווקא על הנתבעת 2.

6. לפיכך, יש לקבוע כי במידה המסתברת ביותר הכשל הבסיסי מוטל לפתחה של הנתבעת 3.

אולם, כעולה מהאסמכתאות שהוצגו בפניי (נ/1), הנתמכות בעדותו של נציג הנתבעת 1, לאחר האישור כאמור וביצוע הכרטוס עברה הנתבעת 1 על מערכת ההודעות הפנימיות (Q), וגילתה כי המקטע איסטנבול-אודסה מופיע כמבוטל. הסוכנות פנתה מידית לנתבעת 2 וזו בתשובה צירפה צילום מסך מהמערכת שלה לפיה הכל נראה כמאושר ואישרה לנתבעת 1 סופית כי הכל תקין ומאושר.

משנתקבלה אצל הנתבעת 2 פניה כאמור מהסוכנות, מצופה היה כי תפעל לבדיקת העניין קודם לכל למול הנתבעת 3, בטרם תאשר סופית כי הכל תקין ומאושר. תקלות עשויות להתרחש והודעה כאמור ב- Q היתה אמורה לעורר חשד בלב הנתבעת 2, ולגרום לה לפנות פוזיטיבית בדרכים המקובלות למי שמצויה עמה בקשרי עבודה ולוודא כי אין כל תקלה.

לא הוכח בפניי כי בירור כאמור אכן נעשה ובכך תרמה אף הנתבעת 2 להתממשות התקלה.

בהערכת חלקה של כל אחת מהנתבעות 2 ו-3 בנזק שנגרם לתובעים, הגעתי למסקנה כי האחריות הבסיסית מוטלת על הנתבעת 3 ועל כן תישא ב-70% מהנזק ותרומתה של הנתבעת 2 מוערכת ב-30%.

7. בכל הנוגע לנזק הנטען בקשר לכבודת התובעים, התובעים מאשרים כי לא פנו כלל בנושא זה אלא במסגרת כתב התביעה.

סוגיית זכאות נוסעים לפיצוי כספי בשל נזק שנגרם לכבודה מוסדרת באמנה בדבר איחוד כללים מסוימים לתובלה בינלאומית באוויר, מונטריאול, 28.5.99, שאושררה במסגרת חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980, ובמסגרתו אף נקבע עיקרון ייחוד העילה (סעיף 10 לחוק הנ"ל).

בהתאם להוראת סעיף 31 לאמנה תנאי להגשת תביעה הינו הגשת תלונה בכתב במועד, מיד לאחר גילוי הנזק ולכל המאוחר בתוך 7 ימים ממועד קבלת הכבודה, שכן נוסע המקבל את הכבודה ללא תלונה מוחזק כמי שקיבלה במצב טוב וראוי.

בענייננו, לא הוגשה תלונה כאמור, אף לא בעל פה, ולפיכך חלה ההוראה הנ"ל שאינה מאפשרת הגשת תביעה.

8. באשר לסוגיית גובה הפיצוי לתובעים, אכן ככלל, ובפרט משלא הוכח נזק ממוני בפועל, זכאים התובעים לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק") וזאת לרבות שירותי הסיוע הקבועים בחוק זה ואשר לא ניתנו לתובעים (טענה זו לא נסתרה).

בהתאם להגדרת "טיסה" בחוק הנ"ל יש להתייחס למרחק מישראל לאוקראינה אשר עפ"י בדיקה במרשתת עומד על מעל ל- 2,000 ק"מ, ואיש מהצדדים לא הציג ראיה אחרת בעניין זה.

לפיכך, בהתאם להוראת התוספת הראשונה לחוק זכאי כל אחד מהתובעים לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של 2,050 ₪.

בנוסף לכך, יש לפצות את התובעים בגין העדר שירותי סיוע, מזון ומשקאות, שירותי תקשורת והעדר אפשרות למנוחה משך כעשר שעות בהן נאלצו התובעים לשהות בשדה התעופה באיסטנבול מבלי שהוצעו להם שירותי לינה לכל הפחות למשך מספר שעות עד לזמן הטיסה (ר' הוראות סעיף 3(א)(1) לחוק הנ"ל).

עפ"י אומדן בית המשפט יש לפצות כל תובע בגין העדר שירותי סיוע בסכום של 500 ₪.

9. דרך כלל, ובמקרים שאינם חורגים מגדר הרגיל, משקף הפיצוי הסטטוטורי פיצוי הולם בגין נזקי העיכוב בטיסה, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש, הנכלל אף הוא במסגרתו.

הדברים נכונים לשם הדוגמא במצב בו מתרחשת תקלה בגינה מבוטלת או נדחית הטיסה בפרק זמן המזכה בפיצוי, תוך מתן הודעה מתאימה בנמל התעופה ע"י נציג, מתן עדכון מתמשך ללקוחות באשר לחלופות האפשריות עד מתן פתרון סופי (הטסת הנוסעים, אף אם באיחור כאמור), ומתן שירותי סיוע. התנהלות כגון זו מפחיתה עד איון ממש נזק שאינו ממוני, בדמות עוגמת נפש, והפיצוי המתקבל אפוא על פי החוק מספק את שיפויים הנאות של הנוסעים בגין אבדן שעות הטיול וכל כיוצ"ב. זוהי אף מטרת החוק המאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק.

אולם, אין לשלול, במקרים המתאימים לכך, את האפשרות לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שעה שעומדת לנוסעים עילה מובהקת בדין לפסיקת פיצוי כאמור, וזאת רק משום שזכו לקבל את הפיצוי הסטטוטורי על פי החוק, שאינו תלוי הוכחת נזק.

אפנה בעניין זה להוראת סעיף 16 לחוק בדבר שמירת דינים וכן לניתוח המפורט בסוגיה בפסק דינו של כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין בת"ק 45320-02-16 סיטבון ואח' נ' חופש ותעופה בע"מ ואח' (ניתן ביום 14.10.16, פורסם במאגרים).

מובן עם זאת, כי אין הכוונה לכפל פיצוי ורק ככל שיש מקום לפיצוי החורג מגדרי הפיצוי הסטטוטורי מכוחה של עילה מזכה על פי דין, יש לפסוק סכום נוסף לזכות הנוסע.

10. מן הכלל אל הפרט, בענייננו המדובר במקרה שבו מצאו עצמם התובעים פשוט ללא טיסה מוזמנת, בבחינת הפרת הסכם או עילה נזיקית.

טענת התובעים בדבר חוסר הוודאות עד כדי תחושת ייאוש קשה, כמו גם טענותיהם בדבר טרטורים חוזרים, תחושת לחץ ואף הרגשה כי נזנחו, הינן טענות התואמות את אופי התקלה שכן כפי שעולה מהראיות, כמובהר בחלק האחריות לעיל, למעשה לא אושרה טיסת התובעים ובפועל היא לא היתה קיימת. טענות אלה אף לא נסתרו.

לפיכך, מצאתי כי מעבר לפיצוי הסטטוטורי וכן לשיפוי התובעים בשל העדר מתן שירותי סיוע כמובהר לעיל, יש לפסוק בעבור כל תובע, באומדן בית המשפט, סך של 800 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני – עוגמת נפש.

11. לסיכום, זכאי כל תובע לפיצוי בסך 3,350 ₪, בתוספת הוצאות המשפט בסך 700 ₪ (הכוללים אגרה והתייצבות לשני דיונים), ובסה"כ 4,050 ₪.

לפיכך, ובהתאם לחלוקת האחריות בין הנתבעות 2 ו-3 כמפורט לעיל, תשלם הנתבעת 2, טורקיש איירליינס, לתובע 1, עומרי שבילי, סך של 1,215 ₪, והנתבעת 3, אוקראין אינטרנשיונל איירליינס, תשלם לתובע 1, עומרי שבילי, סך של 2,835 ₪.

כן, בהתאם לחלוקת האחריות בין הנתבעות 2 ו-3 כמפורט לעיל, תשלם הנתבעת 2, טורקיש איירליינס, לתובע 2, אבירן חן, סך של 1,215 ₪, והנתבעת 3, אוקראין אינטרנשיונל איירליינס, תשלם לתובע 2, אבירן חן, סך של 2,835 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעות 2 ו-3, הוצאות הנתבעת 1 בסך 800 ₪ (לרבות בגין התייצבות הנציג לשני דיונים), כך שהנתבעת 2, טורקיש איירליינס, תשלם לנתבעת 1 סך של 240 ₪, והנתבעת 3, אוקראין אינטרנשיונל איירליינס, תשלם לנתבעת 1 סך של 560 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.