זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (הרשם הבכיר נדים מוראני) מיום 29.8.17, לפיו קיבל את תביעת המשיב כלפי המבקשת וחייב אותה לשלם למשיב 3,000 ₪ בתוספת 88 ₪ עבור אגרת משפט. המשיב מתנגד לבקשה.

המבקשת יודעת היטב את ההלכה הפסוקה, שלפיה תינתן רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות, כאשר בפסק הדין ישנה טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, או שמדובר בסוגיה עקרונית שבאה לא אחת לפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות. המבקשת טוענת ששתי החלופות מתקיימות. כפי שאקבע להלן, אף אחת מהחלופות לא מתקיימת.

אין מדובר בסוגיה עקרונית הבאה לא אחת לפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות. המבקשת טענה שהסוגיה העקרונית היא סוגיית הזכאות לפיצוי עקב נזקים למכשירי חשמל מכח אמות המידה, הבאה בעשרות אם לא במאות מקרים לפתחו של בית המשפט. אכן, מפעם לפעם מוגשות תביעות בגין נזקים למכשירי חשמל לפי אמות המידה, והן נדונות בבית המשפט לתביעות קטנות, אך לא ניתן לומר שהדבר עושה תביעות כאלה, ותביעה זו, לסוגיה עקרונית, כפי שלא ניתן לומר שמכיוון שמוגשות הרבה תביעות בגין תאונות דרכים, זו סוגיה עקרונית. כל תביעה ועניינה הפרטני.

אשר לטעויות משפטיות, נטען לטעות באשר לתוקף אמות המידה. זאת, בשל קביעתו של בית המשפט קמא כי אמות המידה הן כלי עזר למתן פתרונות צודקים וסבירים, ואינן פרה קדושה שמסתתרים מאחוריה, וכי חברת החשמל נהגה בחוסר תום לב שעה ש-"יצאה מגדרה על מנת להוכיח כי אמות המידה אינן חלות על המקרה". אכן, כטענת המבקשת, אמות המידה אינן כלי עזר לפתרונות צודקים וסבירים, וגם אינן פרה קדושה, אלא פשוט תקנות מחייבות על פי סעיף 33 לחוק משק החשמל תשנ"ו-1996, המתפרסמות ברשומות ובמקומות אחרים לפי תקנות משק החשמל (דרכי פרסום אמות מידה), תשס"ב-2002. ואולם, טעות משפטית זו של בית המשפט קמא אינה משנה את התוצאה.

הטענות האחרות עוסקות בטעויות עובדתיות שנפלו לטענת המבקשת בפסק הדין, ולפיהן, החלת אמות המידה.

בניגוד לטענת המבקשת, הגנתה לא נסמכה על חוות דעת מומחה כדין. היא נסמכה על חוות דעת של עובד שכיר שלה, שיש לו השכלה כמהנדס חשמל, אבל אין הוא יכול להיחשב כמומחה אובייקטיבי, הרשאי להעיד עדויות סברה, אלא כעד מטעמה של המבקשת. סימנים לכך שהוא אינו עד מומחה אובייקטיבי מצויים גם בדבריו של מר אנצ'ל אודות יתרונות המערכות שבהן משתמשת המבקשת, והיחס ביניהן לבין מערכות דומות בעולם, וכן דבריו, כטענת הגנה, שהתובע לא צירף חוות דעת מומחה (והשוו: סעיף 57 לפסק הדין בת"א 6992-06-13 קהילת ציון אמריקאית נ' עיריית חיפה (ניתן 23.3.15). כעד מטעמה של המבקשת, העיד על גירסתה.

על פי פרק ד' סימן ה' סעיף 48 לאמות המידה ביצוע מעל ל-10 פעולות מיתוג ידניות על חלק של הקו לאיתור הקטע התקול מקנה זכות לפיצוי. מר אנצ'ל העיד על פי תדפיס המערכת הממוחשבת שדירת המשיב הרגישה בבוקר היום הרלוונטי 10 פעולות מיתוג בלבד, חלקן ידניות וחלקן אוטומטיות, על פני שעתיים, אך בחקירתו העיד ש"בטוח שהיו 9 ניתוקים שמתוכם 2 היו אוטומטיות לא ידניות" (עמ' 2 שורה 33), ולאחר מכן הסביר "שהיו 9 ניתוקים ו-9 חיבורים" (עמ' 3 שורה 12).

על פי גירסה זו, היו 14 פעולות מיתוג ידניות. זאת, משום שפעולת מיתוג אינה כוללת ניתוק וחיבור, אלא כל פעולה של ניתוק היא פעולת מיתוג, וכל פעולה של חיבור היא פעולת מיתוג. המונח "מיתוג" אינו מוגדר באמות המידה, ויש לפרשו כפעולה הדומה לפעולת המתג. ניתוק על ידי לחיצה על המתג היא פעולת מיתוג, וגם חיבור על ידי לחיצה על המתג היא פעולת מיתוג. נמצא, שלפי גירסת המבקשת עצמה בפני בית המשפט קמא היה בסיס לכך שבית המשפט קמא יקבע שבוצעו למעלה מ-10 פעולות מיתוג ידניות. אמנם בית המשפט קמא לא קבע כך בצורה מפורשת, אך הדבר עולה מתוך התוצאה שאליה הגיע.

בשל ביצוע מעל ל-10 פעולות מיתוג ידניות, זכאי הצרכן לפיצוי על פי אמות המידה, ואין צורך להוכיח קשר סיבתי בין המיתוגים לבין הנזקים. אני דוחה גם את טענת המבקשת כאילו המשיב לא זכאי לפיצוי משום שלא דאג להגנת המכשירים החשמליים, או משום שמלבדו איש לא התלונן על נזק למכשירים חשמליים מבין 1,221 הצרכנים. בסעיף 49 לאמות המידה נקבע מתי לא יהיה זכאי צרכן לפיצוי, אלא אם הוכח אחרת. אי הגנת מכשירים חשמליים, או אי קבלת תלונות מצרכנים אחרים, אינם נמנים בין העילות לאי מתן פיצוי. אי התקנת הגנה אינה תקלה במכשיר של הצרכן.

אשר לטענה שאיש מלבד המשיב לא התלונן על נזק למכשירים חשמליים, מבין 1,221 הצרכנים, אני דוחה את הטענה שאם צרכנים לא התלוננו, זה מצביע על כך שלא נגרמו נזקים. ראשית, כפי שטענה המבקשת, היתה עוד תלונה אחת. שנית, לא כל הצרכנים מודעים לזכותם לקבלת פיצוי עקב נזקים למכשירים חשמליים. שלישית, קשה להסיק מסקנה חיובית מעובדה שלילית. על כך יש להוסיף שמדובר בשעות הבוקר, שבהן רוב האנשים נמצאים בעבודתם ולא בביתם, ואינם מפעילים מכשירים חשמליים.

אני דוחה את הטענה שבית המשפט קמא קבע פיצוי להוריו של המשיב, כאשר הוריו של המשיב לא הגישו תביעה. כפי שהוכח בפני בית המשפט, המשיב רכש שני מכשירי טלוויזיה, ואחד מהם שם בדירת הוריו בקומה מתחתיו. לא הוכח אף לכאורה, שהמשיב העביר את הבעלות במכשיר הטלוויזיה שרכש להוריו. אמנם, בית המשפט קמא דיבר על "המסך של הוריו", אך אין להבין זאת במשמעות של בעלות אלא במשמעות שמדובר במסך של המשיב, שהוריו משתמשים בו. המשיב הוא בעל "המסך של הוריו", והוא זכאי לפיצוי גם על המכשיר שהעביר לשימוש הוריו, וגם על המכשיר שנותר לשימושו.

על כן, אני קובע שלא נפלו בפסק הדין של בית המשפט קמא טעויות משפטיות או עובדתיות בולטות, המצדיקות מתן רשות ערעור על פסק הדין. אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור, ומחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 3,510 ₪.

המזכירות תעביר למשיב סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשת.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.