הנאשם הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 1.10.2017.

הכרעת הדין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו (לאחר חזרה מכפירה) בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 14.6.2012 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 2562/2010 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים 5 רכיבים להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 1.7.2013, ואלו הם: (א) יציקת פלטת בטון ששטחה 190 מ"ר; (ב) הנחת מכולה ששטחה כ-144 מ"ר (בטיעונים לעונש הבהירה ב"כ המאשימה כי שטח המכולה הוא 14.4 מ"ר); (ג) קיר בלוקים באורך של כ-5.8 מ"ר; (ד) טובה של 2.4 מ"ר; (ה) מבנה מבלוקים בשטח של כ-3 מ"ר.

מעת לעת האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 2.6.2016. הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 25.8.2017.

עסקינן באישום שני בגין אי ציות לצו ההתאמה.

פרשת העונש

1. ראיות לעונש

ההגנה לא מימשה את זכותה להגיש ראיות לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).

היה זה למרות שהסניגור טען שהבינוי הוסר וניתנה לו ארכה להגשת צילומים מהשטח (לאחר ההריסה) - אולם הוא לא עשה כן (ולא הבהיר מדוע לא עשה כן).

1. סיכומי המאשימה לעונש
   1. שטח המכולה האמור בכתב האישום (פריט (ב)) הינו 14.4 מ"ר ולא 144 מ"ר.
   2. מדובר בהליך שני של אי ציות לצו שיפוטי.
   3. בדיון שהתקיים ביום 8.4.2019 טען הסניגור כי העבירה הוסרה, אולם בביקור שערכה המאשימה בשטח ביום 6.5.2019 נמצא כי לא נהרס דבר. לא זו בלבד אלא שנמצא כי המקום פועל כעסק לשטיפת רכבים.
   4. כשבועיים טרם דיון הטיעונים לעונש הגישה המאשימה לתיק צילומים המציגים את הנעשה בשטח בגינו הוצא צו ההתאמה. הצילומים הם חלק מהטיעונים לעונש.
   5. הנאשם היה אמור להגיש לבית המשפט צילומים לביסוס טענתו בדבר הסרת העבירה. התמונות לא הוגשו.
   6. הנאשם ממשיך להשתמש בשטח ללא היתר ולמרות הצווים שהוצאו על ידי בית המשפט. הנאשם משך את ההליכים ומסר לבית המשפט מידע כוזב בדבר הסרת העבירה.
   7. מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: (1) קנס מקסימאלי של 29,200 ₪; (2) הארכת צו המאסר על תנאי של 3 חודשים אשר הוטל על הנאשם ב-ת.פ. 5561/2014 בשנתיים נוספות; (3) דחיית ביצוע צו ההריסה ב-60 ימים בלבד לצורך התארגנות.
2. סיכומי הנאשם לעונש
   1. הנאשם עובד כנהג אוטובוס. ביום שהתקיים דיון הטיעונים לעונש היה הנאשם בצפון במסגרת עבודתו.
   2. השטח בגינו הוצא הצו הינו שטח פרטי בבעלותו של הנאשם. השטח משמש לשטיפת כלי רכב פרטיים של הנאשם.
   3. מהתמונות שהוגשו על ידי המאשימה ניתן לראות שהנאשם הרס חלק מהעבירה, בעיקר את הגג.
   4. הוצג מכתב מאדריכל מוהנד עומר מיום 8.4.2019. במכתב נאמר כי לשטח מושא הליך זה הוגשה בקשה לתב"ע שמספרה 101-0623033. התוכנית הוגשה לוועדה המחוזית ועמדה בתנאי הסף. ביום 7.10.2018 נדונה הבקשה בוועדה המחוזית ואושרה להפקדה בתנאים. בסעיף 6 למכתב נאמר כי איש המקצוע פועל למילוי התנאים לצורך פרסום הפקדה. המכתב נסרק לתיק.
   5. הנאשם נשוי ומשתכר כ-7,000 ₪. רעיית הנאשם היא עקרת בית. לנאשם 5 ילדים, מתוכם 3 קטינים.
   6. הבינוי הצפוי להיות מוקם על פי תב"ע 632033 יוקם בעסקת קומבינציה ולפיכך אין ללמוד מהתכנית על היות הנאשם אמיד.
   7. מבוקש להטיל קנס בסכום סביר ולחלקו לתשלומים נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם.

יודגש כי למעט מכתבו של האדריכל לא הוצג ולא הוגש כל מסמך לשם אימות איזו מטענותיו העובדתיות של הסניגור.

1. דברי הנאשם

הנאשם לא נכח בדיון הטיעונים לעונש ולא מימש את זכותו לשאת דברים אחרונים בהתאם לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

1. לקראת הכרעה: התייחסות בית המשפט לטיעון העובדתי של הסניגור
   1. לא הוכח כי הנאשם עובד כנהג אוטובוס.
   2. לא הוכח שכרו של הנאשם אשר נטען כי הוא 7,000 ₪ לחודש. לא הוצגו תלושי שכר; לא הוצגו תדפיסי חשבון בנק.
   3. לא הוכח כי ביום שהתקיים דיון הטיעונים לעונש היה הנאשם בצפון במסגרת עבודתו.
   4. לא הוכח מבנה הגרעין המשפחתי של הנאשם - גילאי ילדיו (ניתן היה להציג ספח תעודת זהות), מצבה ועיסוקה של אשתו.
   5. לא ברור מה היקף הונו ונכסיו של הנאשם עד הגעתו למצב שכל הבינוי מושא כתב האישום משמש לשטיפת "רכביו" (בלשון רבים, כך טען הסניגור) של הנאשם.
   6. לא ברור הכיצד נהג אוטובוס המשתכר 7,000 ₪ לחודש הוא בעל "רכבים" (בלשון רבים) אשר עבורם הוקם בשטח שלו אזור לשטיפת רכבים, לרבות משטח בטון יצוק בשטח של 190 מ"ר, מכולה וכיו"ב.
   7. הטענות לגבי הסרת הבינוי - לא הוכחו. הצהרת הסניגור לגבי הסרת הבינוי, אשר הושמעה בדיון ביום 8.4.2019, נותרה ללא כל ביסוס. התחייבות הסניגור להגיש צילומים מהשטח עד יום 17.4.2019 (התחייבות אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית) - הופרה מבלי הסבר כלשהו.

מן העבר השני, המאשימה הציגה צילומים של המקום מיום 6.5.2019 תוך שמתקיימת בו פעילות של שטיפת רכבים. הצילומים נצפו על ידי הסניגור באמצעות מערכת נט המשפט ביום 27.6.2019 (למחרת הגשתם) אולם גם בכך לא היה כדי להגיש צילומים נגדיים מטעם הנאשם או להביא את הסניגור ליתן הסבר כלשהו להתעלמותו מהתחייבותו בדיון ביום 8.4.2019.

• 1. לא ניתן טעם לכך שהנאשם בוחר שלא לפעול בהתאם לגזר הדין מיום 14.6.2012 ולהגיע להרשעה באי ציות שני.
  2. על פי אתר המרשתת של עיריית ירושלים הפתוח לכל, תכנית 623033 פורסמה להפקדה ביום 12.7.2019. על פי דברי ההסבר לתכנית (מסמך הזמין באתר עיריית ירושלים וכן באתר מנהל התכנון), התכנית מבקשת הגדלת שטחי הבניה ומספר הקומות להקמת בניין מגורים, מסחר ותעסוקה בין 8 קומות מעל הקרקע. אחוזי הבנייה המירביים המבוקשים מעל הקרקע הם 240% בנייה עד 6 קומות למגורים וזאת מעל 2 קומות חזית מסחרית בתכסית של 60% ובסה"כ 360% בנייה עד 8 קומות. שטח התכנית הוא 2.509 דונם. הנאשם דנן הוא מגיש התכנית. מעבר לו לא צויין יזם או בעל עניין בקרקע. על פי התכנית יש כוונה לבנות 14,208 מ"ר, מהם: 2,495 מ"ר למסחר ותעסוקה, 5,060 מ"ר למגורים, 6453 מ"ר שטחי שירות תחת קומת הכניסה.

אין בפני בית המשפט כל ראיה התומכת בטענה שהמיזם יוקם בעסקת קומבינציה תוך שהנאשם הוא מעוט הכנסות ו/או חסר נזילות ו/או חסר הון.

מוסכם כי הקרקע שייכת לנאשם.

השורה הארוכה המאוד של המחדלים ושל הטענות העובדתיות חסרות הביסוס מטעם הנאשם מחזירה את בית המשפט אל הגיונם ופשוטם של דברים: מדובר בתשתית בינוי לא חוקית של בית עסק לשטיפת רכבים. הנאשם מעדיף שלא לציית לגזר הדין שהורה עוד לפני כשבע שנים על התאמת הבינוי להיתרים, ותוך כדי אי ציות זה ליהנות מתועלות כלכליות. אין כל אופק הכשרה לבינוי מושא האישום דנן הואיל והליך הוצאת תכנית המתאר מכוון להקמת מיזם בנייה גדול ביותר. הקרקע שייכת לנאשם ואין דרך שלא לראותו כבעל הון נכבד המפר ברגל גסה את החוק ואת גזרי הדין שניתנו נגדו.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא

1. לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
2. לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
3. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
4. בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
5. התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

1. הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:

1. תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
2. תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
3. שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
4. שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
5. כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:

"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."

(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"

(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."

(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"

(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."

(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"

(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר בבנייה לצרכים עסקיים מובהקים באופן שאין דרך לשייכה לאילוצים סוציאליים, צורך בקורת גג וכיו"ב.

1. מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:

• 1. היקף העבירה. מדובר בעבירה כלכלית בהיקף משמעותי המהווה תשתית לעסק של שטיפת מכוניות.
  2. הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
  3. הרווח שמביאה העבירה לנאשם. מדובר בבנייה עסקית אשר משמשת למטרתה.
  4. התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדובר באי ציות שני לאחר גזר דין שניתן עוד ביום 14.6.2012.

בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה כלכלית חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.

1. מדיניות הענישה הנוהגת

בעבירות אי ציות, הענישה הנוהגת בבית משפט זה כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים; עד הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,2000 ₪) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪, ככל שמדובר בעבירה שיש לה יסודות כלכליים (וכן מאסר חלף קנס); התחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

1. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשם שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש.

(4) הנזק שנגרם מביצוע העבירה - הותרת הבינוי על תילו ללא היתר ובניגוד לצו ההתאמה, תוך הפעלת עסק במקום, מהווה פגיעה חמורה בכלל הערכים המוגנים.

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - מדובר בעבירה כלכלית שהנאשם בחר לבצע חרף גזרי הדין שניתנו נגדו;

1. עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם

מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.

טענות ההגנה לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם לא הוכחו בשום דרך.

עצם העובדה שהמגרש שבו בוצע הבינוי שייך לנאשם ושעליו עתיד להבנות פרוייקט בשטח של 14,208 מ"ר, מלמדת כי הנאשם הוא בעל הון משמעותי ביותר, בוודאי ביחס לעונש הכספי שבו מדובר.

1. מתחם העונש ההולם

נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי כלכלי ובהינתן מצב כלכלי תקין (ואף למעלה מכך) של הנאשם הוא:

• מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים;
• עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-20,000 ₪) עם אפשרות של תוספת קנס יומי בשיעור 500-1,400 ₪ ליום הפרה;
• קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס;
• דחיה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

1. מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:

(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם הודה במיוחס לו. עם זאת לא נראה כלל כי הנאשם חזר למוטב. הטענה להריסת הבינוי לא הוכחה. המאשימה הוכיחה היכופו של דבר.

(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - הנאשם אינו פועל לתיקון תוצאות העבירה. ההליך התכנוני שעליו שוקד הנאשם אמור להשיא את רווחיו מן הקרקע (במסגרת מיזם בניה רחב ביותר), אולם עד אז נראה כי הנאשם לא מתכוון להפסיק להתעלם מגזר הדין.

(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - אמנם הנאשם הודה באישום ללא צורך בניהול הליך הוכחות, אולם לצד זאת טען הסניגור טענת סרק לגבי הסרת הבינוי, לא טרח להוכיחה ואף לא טרח להבהיר בפני בית המשפט מדוע התעלם כליל מהצהרתו בדבר הריסת הבינוי והתחייבותו להגיש תיעוד מצולם לעניין.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113

1. אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, בפרט נוכח העונש המתון שדרשה המאשימה.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 (ה"ח 241)
2. הערות טרם חתימה
   1. בקציבת המועד להסרת הבינוי הבאתי בחשבון את חלוף הזמן, הן עובר להשמעת הטיעונים לעונש והן לאחר מכן. בפרט אמורים הדברים הואיל ומדובר בבניה עסקית אשר אין נסיבות אנושיות המצדיקות להותירה על תלה, כמו גם נוכח היעדר כל אופק תכנוני לבינוי - שהרי בקשת התב"ע מייעדת לקרקע ייעוד אחר לחלוטין.
   2. דרישות העונש שהעלתה המאשימה הן מתונות ביותר ולפיכך מצאתי לאמצן.

התוצאה

1. לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
2. אני מאריך בשנתיים מיום 1.11.2019 את תקופת התנאי להטלת מאסר של 3 חודשים שהוטל במסגרת ת.פ. 5561/2014. מובהר לנאשם כי אם יוגש נגדו אישום נוסף בגין אי קיום צו שיפוטי בניגוד לחוק התכנון והבניה והוא יורשע בעבירה זו אזי יהא בית המשפט חייב להפעיל את המאסר.
3. קנס כספי בסך 29,200 ₪ ב-6 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.11.2019 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 117 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
4. מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 5262/2010 נדחה ליום 1.11.2019. מובהר לנאשם כי ככל שלא יקיים את הצו אזי ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי, דבר העלול להביא להפעלת המאסר על תנאי (שהוא חב הפעלה).

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 5262/2010.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.