לפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט. המבקש ייצג בעבר את התובע (המשיב 1 לבקשה) בהליך דנן. בשלב מסוים הייצוג הופסק, ובין הצדדים מתנהלים כיום הליכים בסוגיית שכר הטרחה. על רקע זה מבוקש העיון בתיק. המשיב 1 הודיע כי הוא מתנגד לבקשה. המשיבים 3-2 לא הגישו עמדה.

בקשה לעיון בתיקי בית המשפט נבחנת על-פי הוראות תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות). סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4(ד) לתקנות מוסיפה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות.

כפי שהובהר לא פעם, תקנה 4 מתווה מסלול תלת-שלבי לבחינת בקשה לעיון בתיק (ראו ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005)). בשלב הראשון נבחנת השאלה אם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. בשלב השני נבחנת השאלה אם העיון מוצדק. בשלב זה נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון לאור זכות העיון הנתונה לכל אדם, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון (ראו בג"ץ 1447/03 פנים להתחדשות יהודית לישראל נ' שרת החינוך (1.11.2004)). לפיכך, בעל דין המתנגד לעיון נדרש לעמוד בנטל לשכנע כי אין להתירו. "הכלל הוא אפוא שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000)). "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). אכן, זכות העיון אינה זכות מוחלטת, ולעתים יש מקום להגביל אותה לאור אינטרסים נוגדים כגון ביטחון המדינה, הזכות לפרטיות של בעלי הדין, הגנה על סודות מסחריים ועוד. ההכרעה בשאלת העיון מבוססת אפוא על איזון בין האינטרסים של מבקש העיון, של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו. בשלב השלישי, בהנחה שיש הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.

בענייננו, לא באה טענה כי קיים איסור בדין לעיון המבוקש. יש אפוא לבחון, בגדרי שלב הבחינה השני, אם קיימת הצדקה מספקת לאסור את העיון. כאן, כאמור, נקודת המוצא היא שיש להתיר את העיון. לדברי המבקש, הוא ייצג את התובע בתחילתו של ההליך דנן (וכן בהליכים נוספים), והעיון בתיק דרוש לו לצורך הליכים המתנהלים כעת בנושא שכר הטרחה. נחה דעתי כי מדובר, על פני הדברים, בטעם ראוי לעיון בתיק בית המשפט. המשיב 1 מצדו לא הצביע על טעם כבד משקל המצדיק למנוע את העיון בתיק. מעיון בתגובתו של המשיב 1 עולה כי יש בפיו טענות לגופו של עניין לגבי התנהלותו של המבקש – בזמן הייצוג ולאחר הפסקתו. טענות אלה כמובן שמורות למשיב 1, אולם ההליך דנן אינו עוסק במחלוקת בין הצדדים לגופה, אלא אך ורק בסוגיית העיון; ובהקשר זה, כאמור, חלים הכללים שנפרשו לעיל, ולא מצאתי עילה מספקת לשלול את זכות העיון.

אשר על כן, ניתנת בזאת למבקש רשות לעיין בתיק.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"פ, 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.