לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר שי גור) מיום 12/9/17 בתיק הוצאה לפועל 519026-01-17 ובה הורה כי שכר טרחת הכונסת יעמוד ע"ס של 60,000 ₪ כולל מע"מ וכולל שכר טרחה לפי תקנה 2 אשר נפסק עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולא יחושב בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב 2002.

1. המבקשת – כונסת הנכסים טוענת כי החלטה זו היא בחריגה מהחלטה קודמת של רשם ההוצאה לפועל מיום 5/8/17 , בה קבע בהתבסס על כלל הנתונים אשר הובאו בפניו ולא השתנו מני אז, כי שכר טרחת כונס הנכסים יקבע בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים). לטענת כונסת הנכסים, הנימוק אשר ניתן לסטייה זו בידי רשם ההוצאה לפועל ולפיו המדובר ב"פיסקה קבועה" המצויה בהחלטות הרשם, אינו נימוק המצדיק ביטול החלטה קודמת בלא מתן זכות טיעון לכונסת הנכסים וכי המדובר בפגם יסודי אשר מצדיק ביטולה של החלטת הרשם דנן.
2. המבקשת טוענת כי רשם ההוצאה לפועל שגה כאשר קבע כי הנכס המדובר אינו דירת מגורים לאור העובדה כי נערך בו שיפוץ ועל כן לא חלות בעניינו תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים). לטענת המבקשת הנכס נרכש כדירת מגורים, המשכנתא נשוא תיק ההוצאה לפועל ניתנה לנכס המהווה דירת מגורים בתנאים בהן ניתנות הלוואות לרכישת נכס למגורים ולצורך קבלת ההלוואה אף נמסרה בידי הבנק שמאות המעידה כי מדובר בנכס מגורים במצב מצוין. בעת פתיחת התיק למימוש משכנתא בהוצאה לפועל הוגדר הנכס כדירת מגורים, צו מינוי כונסת הנכסים הגדיר את הנכס כדירת מגורים , הגדיר את ההגנות החלות על החייבים משום שמדובר בדירת מגורים וקבע את ההגבלות החלות על שכר טרחת כונס הנכסים בהתאם לכך כי מדובר בדירת מגורים.
3. לטענת המבקשת קבלת הקביעה כי הנכס מצוי בהליכי שיפוץ ומשכך אינו מהווה דירת מגורים, מקפחת דווקא את החייבים שכן היא גוזלת מהם את ההגנות אשר הוקנו להם דווקא משום שמדובר בדירת מגורים, דוגמאת שכר טרחת כונס מדורג, בתקנות ההוצאה לפועל. הכונסת טוענת כי אין מקום לקביעתו זו של הרשם הנכבד וכי אף זאת מהווה טעם לביטול החלטתו נשוא בקשת רשות הערעור.
4. המבקשת טוענת כי נסיבותיו של תיק זה הן בגדר אותם מקרים חריגים בהם יש לסטות מהתקנות. הרשם הנכבד נימק החלטתו בכך שההליכים התנהלו בצורה מהירה, החייבים שיתפו פעולה עם הליך הכינוס וניסו להביא מציעים מטעמם, לא נדרש הליך פינוי לנכס ואף לא נדרשה התמודדות עם שאלת הסידור החלוף. כן, הפרסום לא הניב הצעות מעבר להצעה בודדה אשר הביא החייב וההצעה הזוכה אף פחתה ממנה.
5. לטענת המבקשת אין להענישה על פעולה מהירה ויעילה בעת כינוס הנכסים ואף אם החייבים משתפים פעולה ומביאים מציעים מטעמם, הרי שהדבר מבורך כשלעצמו ואין בכך על מנת לקבוע כי הכונסת לא ביצעה עבודתה ויש לשלול ממנה את שכר טרחתה. לטענת המבקשת, אין לקבוע כי כונס הנכסים הוא אשר "ישלם" על כך כי נכס הכינוס פנוי ולא נדרשות הוצאות פינוי גבוהות. במקרה דנן, טוענת המבקשת כי לא ניתן לקבוע העדר התמודדות מצדה עם שאלת הסידור החלוף, שכן כונסת הנכסים בדקה ומצאה כי לחייבים דירת מגורים נוספת בבעלותם ומשכך לא נדרשה להציע סידור חלוף לחייבים. עוד טוענת המבקשת כי בנכס התעניינו רבים, אך מצבו וחריגות הבניה הרבות שבו גם הרתיעו רבים, כך שהוגשה בסופו של יום רק הצעה אחת , אשר אמנם נמוכה ב 20,000 ₪ מהצעת אותם מציעים אשר הביא החייב, אך קיימת התחייבות להעברת הכספים בזמן קצר ביותר. לטענת המבקשת, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור אינה נוקבת בכל פגם בפעולת הכונסת ומשכך אין מקום לפגיעה בשכר טרחתה.
6. המבקשת טוענת כי שיקול דעתו של הרשם בקביעת שכר טרחת כונס הוא מצומצם וההתערבות צריכה להתבצע בנסיבות חריגות בלבד. תכלית תקנות ההוצאה לפועל בעניין זה היא הקלה עם הלווים מחד ומאידך לזכות את כונסי הנכסים בשכר טרחה על עבודתם בשיעור הולם. לטענתה, אין בבקשה הסבר מדוע נפסק לה שכר טרחה בשיעור של 2.3 % מן התמורה, שכר הנמוך אף מן הכלל של פסיקת 6-10% מתוך התמורה ואינו מבטא את העבודה הכרוכה בניהול תיק הכינוס , האחריות על כונס הנכסים, סילוק המשכנתא, רישום הנכס ועוד כהנה וכהנה פעולות אשר כרוכות בעבודת כונסת הנכסים. מכלל טעמים אלו עתרה המבקשת לביטול החלטת רשם ההוצאה לפועל ופסיקת שכר טרחת כונס נכסים בהתאם להוראות תקנות ההוצאה לפועל. לחלופין עתרה המבקשת לפסיקת שכר טרחה בין 6-10% מסכום המכירה, לאחר מתן זכות טיעון לעניין זה לכונסת הנכסים.
7. המשיבים טענו כי הרשם הוא הסמכות לפסיקת שכר הטרחה, החלטתו מנומקת ואין להתערב בה. לטענתם היה ידוע לכונסת כבר ביום 15/5/17 כי הנכס אינו משמש למגורים ונמצא בהליכי שיפוץ מאז 2012. לטענת המשיבים לא בוצע מאמץ למקסם את הרווח מהמכירה ומן הראוי כי זו הייתה מתבצעת לפי ההצעה הראשונית אשר הביא החייב , דהיינו בסך 1,990,000 ₪. המשיבים סבורים כי הסכום אשר נפסק כשכר טרחה הוא מכובד ואין בו העלבה או פגיעה, הוא "נוגס" באופן משמעותי בתמורה ומקטין אותה והדבר אינו מוצדק בנסיבות העניין.
8. המשיבים טוענים כי הוציאו כספים מרובים על עורכי הדין, ביתם נמכר בשווי נמוך מהשווי בו נקנה, לטעמם יש להותיר את החלטת רשם ההוצאה לפועל על כנה ולדחות את בקשת רשות הערעור.

דיון :

האם רשאי הרשם לסטות מהקבוע בהחלטתו מיום 5/8/17 בדבר אופן פסיקת שכר טרחת הכונס?

1. לטענת המבקשת, בהחלטתו מיום 5/8/17 קבע רשם ההוצאה לפועל כי שכר טרחת הכונסת אשר ממונה בהתאם לאותה החלטה, יחושב בהתאם לאמור בתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים). לעומת זאת, בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, חזר בו רשם ההוצאה לפועל מקביעתו זו ופסק את שכר הטרחה בהתאם לשיקול דעתו. לכונסת הנכסים לא ניתנה לעניין זה זכות טיעון ולא נוהל דיון בנוכחות הנוגעים בדבר. רשם ההוצאה לפועל נימק את השינוי בהחלטתו בכך שמדובר בפסקה קבועה המופיעה בהחלטה לאישור מכר ובנסיבות הוא מוצא לנכון לתקנה.
2. העובדה כי מדובר בפסקה קבועה אין פירושה כי היא אינה מהווה חלק מהחלטת הרשם ואף אם הוראה זו ניתנה כדבר שבשגרה, אין פירושו כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להתעלם מן המשמעות אשר יש לייחס להחלטותיו שלו ולפיהן פועלים הצדדים. רשם ההוצאה לפועל אחראי לתוכן החלטותיו, שומא עליו וזהו תפקידו לצקת תוכן מתאים גם בהחלטה בה הוא עושה שימוש ב"פסקה קבועה". משעה שניתנה החלטה המכילה "פסקה קבועה" ובה הוראה ברורה לצדדים, לא ניתן לבטלה כלאחר יד גם אם היא ניתנת כעניין שבשגרה. שימוש בהחלטות קבועות אינו מייתר בדיקת התאמתן לנסיבות בידי היושב בדין. לטעמי, הנימוק ולפיו ההחלטה בדבר פסיקת שכר טרחת כונס הנכסים אשר ימונה יפסק בהתאם לתקנות, ניתנת לשינוי שכן המדובר ב"פסקה קבועה" , אינו יכול לעמוד ודי היה בכך על מנת להצדיק התערבות ערכאת הערעור, מתן רשות ערעור וביטול החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין זה.

האם מדובר בדירת מגורים, עליה חלות תקנות ההוצאה לפועל(שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) ?

1. רשם ההוצאה לפועל הנכבד קבע כי מאחר ונכס המקרקעין נשוא בקשת מימוש המשכנתא ותיק ההוצאה לפועל, מצוי בשיפוץ, הרי שאינו משמש למגורים ואין המדובר בדירת מגורים עליה חלות תקנות ההוצאה לפועל לעניין שכר טרחת כונסי נכסים. אף קביעה זו, אינה יכולה לעמוד. תיק ההוצאה לפועל דנן נפתח לצורך מימוש הלוואת משכנתא אשר ניתנה כנגד דירת מגורי המשיבים. תנאי ההלוואה מתאימים לדירת מגורים וכך אף צו מינוי כונסת הנכסים למימוש המשכנתא. העובדה כי הנכס מצוי בשיפוץ אינה יכולה להעלות או להוריד, המדובר בדירת מגורים והתקנות לעניין שכר טרחת כונסי נכסים חלות עליה. לשון התקנות ברורה לחלוטין בעניין זה "שכר טרחת עו"ד בעד הגשת בקשה לביצוע משכנתא" והרי ניתן בידי הרשם צו למימוש המשכנתא , כך שקביעתו כי לא מדובר בדירת מגורים, אינה יכולה לעמוד.
2. קשה להלום, מדוע ככלל ישללו מחייבים זכויותיהם לשכר טרחת כונס נכסים מודרג בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל, אך מן הטעם כי דירת מגוריהם אשר בגינה לקחו את הלוואת המשכנתא שכעת מבוקש מימושה, מצויה בשיפוץ. הדברים אינם מתיישבים עם כוונת המחוקק בעת פסיקת תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים). הכוונה ביחס למצב הקודם בחוק, הייתה ליצור מדרג שכר טרחה בהתאם לפעולות המבוצעות בתיק הכינוס המיטיב עם החייבים כך שבתחילת ההליך יפסק שכר טרחה נמוך יותר ושיעורו יעלה ככל שימשך עוד ההליך. עקרונית, אין לשלול הטבה זו מחייבים, שזוהי המשמעות המעשית של החלטת רשם ההוצאה לפועל, אך מן הטעם כי דירתם מצויה בשיפוץ ואין הם מתגוררים בה כעת.
3. אף מטעם זה, מן הראוי להתערב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל נשוא בקשת רשות הערעור, לתן את רשות הערעור ולבטל ההחלטה.

האם יש לחשב את שכר טרחת כונסת הנכסים בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל או בהתאם לכל קריטריון אחר במקרה דנן ?

1. משקבעתי כי מדובר בדירת מגורים, הרי שיש לחשב את שכר טרחת הכונסת בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל הרלבנטיות. אכן, לרשם ההוצאה לפועל הסמכות להתערב בקביעת שכ"ט כונס בהתקיים נסיבות חריגות וייחודיות, בהן תחושת הצדק אינה משלימה עם שיעור שכר הטרחה הפסוק. רשם ההוצאה לפועל קבע בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, כי שיעור שכר הטרחה האמור בתקנות הוא מקסימלי, אך לעניין זה כבר נפסק כי למרות שזו הייתה כוונת המחוקק, הרי שאין לכך ביטוי בלשון התקנות ולפיכך אין זה מחייב. ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 2999/05 גולדבלט נ. בנק אוצר החייל (ניתן ביום 4/2/07).
2. תיאור הנסיבות כפי שמצא ביטויו בהחלטת הרשם נשוא הבקשה דנן אינו מעלה כל נימוק מדוע אלו נסיבות חריגות וייחודיות, ההיפך – רשם ההוצאה לפועל מתאר הליך אשר התנהל למישרין וביעילות, בלא פגם בעבודת כונסת הנכסים ואין בהתרחשות הדברים כל דבר חריג אשר מצדיק סטייה מפסיקה בהתאם לתקנות. אף שיעור שכר הטרחה ככל שהיה נפסק בהתאם לתקנות הרלבנטיות, אינו חריג בגובהו שכן המדובר לערך ב 7% מתמורת המכר, כך שאף תחושת הצדק אינה נפגעת לאור שכר הטרחה בהתאם לתקנות. רשם ההוצאה לפועל בחר לסטות מן האמור בתקנות ואף מן הכלל הנקוט בכל הנוגע לגובה שכר הטרחה של כונס הנכסים בהוצאה לפועל שלא במימוש דירת מגורים (פסיקת שכר טרחה שבין% 6 ל 10%) ופסק שכר טרחה בשיעור של פחות מ 3% מתמורת המכר בהתאם ל"מיטב השפיטה".
3. אין תפקידה של ערכאת הערעור החלפת שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל בשיקול דעתה שלה, ברם במקרה דנן קיימות תקנות המתוות את שיעורי שכר הטרחה. סטייה מהן מחייבת נסיבות חריגות וכאלה לא מצאתי במקרה דנן , אף הרשם הנכבד לא ציין חריג כלשהו בעבודת הכינוס כי אם ציין הליך תקין יעיל וכתוצאה מכך מהיר. גם לו אכן היו נמצאות נסיבות חריגות, הרי שהחריגה מן התקנות צריכה להיעשות תוך מתן הנמקה מתאימה והסכום אותו פסק הרשם הנכבד חורג מאד ממתווה התקנות ואף חורג מהכלל בדבר פסיקת שכר טרחה שלא במימוש דירת מגורים.
4. מעבר לכך, אכן לא ניתן ביטוי בעת פסיקת שכר טרחת כונס הנכסים לאחריות כונס הנכסים בעת הליך הכינוס , לתפיסת החזקה בנכס (גם אם לא נדרש הליך פינוי), לשמירת הנכס ומכירתו. הליך הכינוס טרם הסתיים ויש לבטא בשכר הטרחה הנפסק גם את עבודת הרקע שביצעה כונסת הנכסים וכך מצאה כי לחייבים נכס מגורים נוספים וגם את עבודת רישום הזכויות אשר היא כשלעצמה מהווה לעיתים טרחה בלתי מבוטלת ומטילה אחריות כבדה על כונס הנכסים.
5. בנסיבות אלו, אין מנוס מהתערבות בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, מתן רשות לערער ודיון בבקשה כערעור. אני קובעת כי מכלל הטעמים המפורטים לעיל, לא היה מקום לסטות מהוראות תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) ולפיכך אני מורה על ביטולה של החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 12/9/17. שכר טרחת כונסת הנכסים יחושב בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) , תקנה 2 ותקנה 5.
6. סוף דבר,

הבקשה מתקבלת במלואה כמפורט לעיל.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ח, 25 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.