1. לפניי בקשת המבקשת (התובעת) להעביר הדיון בתיק מבית המשפט השלום בעכו לבית המשפט השלום בחדרה.
2. נסיבות המקרה הן כדלקמן:

ביום 10.10.2016 הגישה המבקשת בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא. המבקשת ציינה בטופס הבקשה לביצוע התביעה ובכתב התביעה, כי בית המשפט המוסמך לדון בעניין בעת הגשת התנגדות לביצוע תביעה, הוא בית משפט השלום בכפר סבא (ולא בחדרה).

ביום 27.09.2017 הגישה המשיבה התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להעברת העניין לבית משפט השלום בעכו. המשיבה ביקשה להעביר את הדיון בתיק לבית משפט השלום בעכו מאחר ומקום מושבה של המשיבה הוא בעיר עכו ומאחר והעסקה בוצעה בעיר חיפה והמקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא בעיר חיפה. בעקבות כך, הועבר העניין מלשכת ההוצאה לפועל לבית משפט השלום בעכו.

1. בעקבות העברת העניין לבית משפט השלום בעכו, הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בחדרה. בבקשה נטען, כי התביעה מבוססת על הסכם שנערך ונחתם בין הצדדים בעיר חיפה וכי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא בעיר חיפה. נטען כי מאחר ולתובעת הזכות לבחור את בית המשפט שלו סמכות מקומית, ביקשה המבקשת להעביר את העניין לבית משפט השלום בחדרה.
2. בתגובה לבקשה טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענות המבקשת. בתגובה נטען, כי בהתאם להוראות חוק ותקנות ההוצאה לפועל, רשאי המתנגד להגיש את ההתנגדות לביצוע תביעה ללשכת ההוצאה לפועל אליה הוגשה בקשת הביצוע או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע תביעה כתובענה לפני תקנות סדר הדין האזרחי. נטען, כי מאחר ולמחוז חיפה יש סמכות מקומית ומשהוגשה ההתנגדות לבית משפט השלום בעכו המצוי במחוז חיפה, יש להשאיר את העניין בבית משפט השלום בעכו. נטען עוד, כי המבקשת הגישה מלכתחילה את בקשת הביצוע למחוז שאינו מוסמך מבחינת סמכות מקומית ועל כן נפגמה זכות המבקשת לבחור את מקום השיפוט. לחילופין, נטען כי הסמכות להעברת עניין בתוך המחוז מסורה לנשיא המחוז ולא למותב זה. על כן, יש לדחות את בקשת המבקשת.

דיון והכרעה:

1. כפי שציינתי בהחלטות בתיקים שונים שבהם עמדה להכרעה בפני סוגייה דומה, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה כמו הסמכות העניינית. עם זאת, ישנם רציונליים הקבועים בכללי הסמכות המקומית שאין להמעיט בערכם. בכל מקרה, אין מקום להאריך בטיעונים ובהתדיינויות בשאלת הסמכות המקומית. בשל כך, לא ראיתי מקום לקביעת דיון בבקשה להעברת התיק לבית משפט אחר אלא להכריע בה שלא במעמד בעלי הדין על סמך הבקשה, התגובה והתשובה של הצדדים, וכן בשים לב לטופס בקשת הביצוע שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל.
2. המקרה שלפני מעלה שאלה המצויה בצומת שבין דיני ההוצאה לפועל לדיני סדר הדין האזרחי.

חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), מקנה לזוכה בהליך משפטי אוטונומיה מלאה בבחירת המקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכך נקבע בסעיף 6 (א) לחוק ההוצאה לפועל: "הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק-דין". לפי סעיף 81א. (א) לחוק ההוצאה לפועל: "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". עולה, כי בקשה לביצוע שטר אינה כפופה להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי המסדירה את נושא הסמכות המקומית והזוכה (התובע) רשאי להגיש את בקשת הביצוע לכל לשכת הוצאה לפועל, לפי בחירתו.

יחד עם זאת, בהתאם להוראת תקנה 103 (7) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל") מוטלת על הזוכה בהוצאה לפועל החובה לכלול בבקשת הביצוע פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות".

1. בהתאם לתקנה 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, על החייב (הנתבע) להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה לביצוע השטר (להלן: "לשכת ההגשה"), בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה לפי תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומי - לבית המשפט שליד לשכת ההגשה או לבית המשפט שהוא סבור כי קנויה לו הסמכות לפי תקנות סדר הדין האזרחי. למגיש התנגדות לביצוע שטר אין בחירה כאמור (ראה: רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ (12.07.2010)).

במאמר מוסגר אציין, כי מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון - סמכות מקומית), התשע"ה–2015 שמטרתה לקבוע, כי הזוכה בתיק הוצאה לפועל יוכל להגיש את בקשת הביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לפי כללי מקום השיפוט הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבים זיקה בין מקום השיפוט (במקרה זה מקום לשכת ההוצאה לפועל) ובין החייב או ההתחייבות שבגינה מוגשת הבקשה.

1. עם הגשת התנגדות לביצוע תביעה, הופכת בקשת הביצוע לכתב תביעה בסדר דין מקצור בהתאם להוראת סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, ועל רשם ההוצאה לפועל להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך על-פי תקנות סדר הדין האזרחי ואין עוד הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד.
2. כאמור, בקשת הביצוע צריכה לכלול פירוט אודות "בית המשפט שלו הסמכות לדון במשפט מבחינת המקום, במקרה של הגשת התנגדות". אולם, פשיטא כי הצבעה על בית משפט מסוים בבקשת הביצוע או בהתנגדות אינה בחינת כזה ראה וקדש, כזו שאין אחריה כלום. ככל שסבור בעל דין, כי בית המשפט אליו הועבר העניין לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל נעדר סמכות מקומית לדון בהתנגדות לפי כללי הסמכות המקומית שבתקנות סדר הדין האזרחי, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על העברת הדיון בהתנגדות לאותו בית משפט, או לטעון להיעדר סמכות מקומית בפני בית המשפט אליו הועבר הדיון בהתנגדות.

בעניין זה מן הראוי להעיר שתי הערות:

ההערה הראשונה, בהתנגדות לביצוע תביעה ומשבחר המתנגד להגיש את התנגדותו ללשכת הוצאה לפועל מסוימת ומימש למעשה את זכות הבחירה שלו בשלב של הגשת ההתנגדות והעניין הועבר לבית המשפט לבקשתו, אינו יכול להישמע בטענה של העדר סמכות מקומית לאותו בית משפט בשלב מאוחר יותר מאחר ועצם הגשת התנגדותו ומימוש בחירתו מהווים וויתור ומחילה על טענות הסמכות המקומית (בהקשר זה ראה: בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ (19.07.2009), שם נפסק, כי "כאשר נתבע מעוניין לקיים את הדיון בבימ"ש, אשר לשיטתו אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה לפי התקסד"א, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בימ"ש זה. לעומת זאת, אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו").

ההערה השניה, זכות הבחירה שעומדת למתנגד בתביעה על סכום קצוב להגיש התנגדותו שלא ללשכת ההגשה שבה הוגשה בקשת הביצוע לא נועדה ליצור מסלול עוקף לזכות התובע לבחור בתוך מחוז השיפוט, את בית המשפט בו תידון תביעתו (ראה: תא"מ 37240-05-12 בנק הפועלים נ' זמיר נגר (18.07.2012)). ברי, כי תקנות ההוצאה לפועל לא התיימרו ליתן לחייב זכויות עודפות ולגבור על הוראות חוק בתי המשפט המקנה לנשיא בתי משפט השלום את הזכות להעביר תביעות בתוך אותו מחוז שיפוט.

1. במקרה שלפני אין חולק בין הצדדים, כי הסמכות המקומית נתונה למחוז חיפה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. המבקשת מבקשת להעביר את העניין לבית משפט השלום בחדרה והמשיבה מבקשת להשאיר את העניין בבית משפט השלום בעכו.
2. על פי התקנות וההלכה הפסקוה, מקום בו נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים "נתונה ברירת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פתחון פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו" (ע"א 759/86 גלמן נ' ספריית מעריב בע"מ (31.12.1986)).
3. בעניין שלפניי, המבקשת ציינה בבקשת הביצוע כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות היא של בית משפט השלום בכפר סבא. הן בבקשת הביצוע והן בכתב התביעה על סכום קצוב לא צויין כי הסמכות בעת הגשת ההתנגדות מסורה לבית משפט השלום בחדרה. אמנם בסעיף 9 לעיל ציינתי ב"הערה השניה" כי זכות הבחירה שעומדת למתנגד בתביעה על סכום קצוב להגיש התנגדותו שלא ללשכת ההגשה שבה הוגשה בקשת הביצוע, לא נועדה ליצור מסלול עוקף לזכות התובע לבחור בתוך מחוז השיפוט, את בית המשפט בו תידון תביעתו. יחד עם זאת נדמה, כי במקרה דנן וויתרה המבקשת על זכות זו משציינה בכתב תביעתה כי הסמכות המקומית היא של בית משפט השלום בכפר סבא. המבקשת אינה יכולה, במסגרת בקשה מאוחרת להעברת מקום השיפוט, לעשות מקצה שיפורים ולציין עובדות חדשות המקימות לבית משפט אחר סמכות מקומית ולעמוד על זכותה לבחור את בית המשפט המוסמך מתוך מספר חלופות.
4. לאור האמור לעיל, משלא ביססה המבקשת בכתב התביעה ובבקשה לביצוע התובענה את הסמכות המקומית לבית משפט השלום בחדרה אלא שהעלתה את הטענה רק במסגרת בקשה מאוחרת, ומאחר ואין חולק כעת, כי המחוז המוסמך לדון בתביעה הוא מחוז חיפה ומשהוגשה ההתנגדות לבית משפט השלום בעכו, אני דוחה את בקשת המבקשת.

סוף דבר:

1. הבקשה להעברת הדיון נדחית. שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך.
2. המזכירות תמציא עותק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשע"ח, 04 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.