בתובענה שלפני מבוקש להצהיר כדלהלן:

1. כי המבקשת היא בעלת מחצית המניות במשיבה 1, אשר הפעילה בית מרקחת בתל אביב בשם: "בית מרקחת הכיכר" (להלן: "החברה") ויש לרשום על שם המבקשת 50 מניות מתוך 100 מניות שהנפיקה החברה (להלן: "המניות").
2. כי משיב 2 (להלן: "יצחק"), אינו דירקטור בחברה וכי הדירקטור ומנהל החברה אמורים להיבחר באסיפת בעלי המניות של החברה.
3. כי יצחק אינו מוסמך לקבל החלטות בחברה, בכלל ובפרט בעניין הגשת תביעות נגד בעלי המניות בחברה, כדוגמת המבקשת.
4. כי הליך התביעה שהוגש בבית משפט השלום בת"א 48198-11-15 בית מרקחת הכיכר בע"מ נ' חב' שיר הבריאות בע"מ ואח' (להלן: "התביעה בשלום"), בטל, מאחר והוגש בהיעדר החלטת החברה, בהעדר הליכים תקינים בחברה, על ידי מי שאינו מוסמך לפעול בשם החברה, ובהתאם גם לא הוסמך משיב 4 (להלן: "עו"ד דבורין") לייצג את החברה ואינו מחזיק ייפוי כח מתאים, ולכן יש לבטלו.
5. כי עו"ד דבורין אינו מייצג את החברה, אינו בא כוחה לא בכלל ובפרט לא בתביעה בשלום, וכי יפוי כח שנחתם ביום 24.9.2017 וכל יפוי כח אחר, בטל מאחר ונחתם על ידי מי שאינו מוסמך לחייב את החברה לפעול בהגשת תביעות או למנות מיופה כח לצורכי הליך תביעה.
6. כי עסקה שנעשתה לטענת יצחק, בינו לבין משיב 5 (להלן: "אריה") , לפיה נמכרו בשנית או הועברו המניות שכבר נמכרו למבקשת הינה בטלה ואין לה תוקף.

רקע

התביעה בבית משפט השלום הוגשה ביום 22.11.2015 נגד המבקשת ובה תבעה החברה לחייב את המבקשת לשלם לה סך של 1,701,961 ₪.

בכתב ההגנה שהגישה המבקשת בתביעה בשלום, טענה כי ביום 28.11.2008 נכרת בינה לבין יצחק הסכם מכר, לפיו רכשה המבקשת 50% מהון המניות המונפק של החברה שהיו בבעלות יצחק, תמורת 110,000 ₪, להלן: "הסכם הרכישה").

התובענה כאן נועדה לברר את טענות המבקשת ביחס לכריתת הסכם הרכישה והיחסים בין הצדדים, נוכח טענתו של יצחק, כאילו בשנת 2014 מכר את חלקו במניות החברה לאריה. לשלמות התמונה יצוין, כי אין חולק שבמחצית מהון המניות המונפק של החברה מחזיק משיב 3, אזרח צרפתי אשר ככל הנראה אינו פעיל בחברה.

טענות המבקשת:

1. ביום 2.11.2008 נכרת בין המבקשת לבין יצחק הסכם הרכישה, בו נקבע כי תוקפו יחול מיום 1.11.2007. דהיינו החל מהמועד האמור, חדל יצחק להיות בעל מניות ומנהל בחברה ומחצית מהון המניות המונפק של החברה עבר לידי המבקשת.
2. אמנם בפנקס רשם החברות רשום עדיין, שיצחק הוא בעל המניות, אולם הרישום בפנקס רשם החברות, הוא הצהרתי ולא מהותי, ועל כן, אין ברישום האמור, כדי לשלול את בעלותה של המבקשת במניות.
3. בכתב התביעה שהוגש במסגרת התביעה בשלום, לא נזכר הסכם הרכישה. רק בתשובה לכתב ההגנה, העלו המשיבים טענות שונות חסרות בסיס באשר לתוקפו של הסכם הרכישה.
4. בדיעבד התברר למבקשת שלמרות שבשנת 2007 מכר יצחק למבקשת את המניות, במסגרת התביעה בשלום, טען יצחק, כי בשנת 2014 התקשר עם אריה, בהסכם לכאורה לפיו מכר לו את המניות. טענה זו, אין אלא לדחות, לפי שבמועד הנטען יצחק לא היה בעל מניות בחברה, וממילא לא יכול היה למכור את המניות. עוד יש להוסיף, כי הסכם המכירה הנטען נערך בעל פה ומבלי שאריה שילם תמורה כלשהי בעד המניות.

טענות המשיבים:

1. הסכם הרכישה הנטען, נכרת בשנת 2008, ולטענת המבקשת תוקף ההסכם חל כבר משנת 2007. לפיכך, לכאורה היה על יצחק להעביר למבקשת את המניות ולהתפטר מדירקטוריון החברה כבר בשנת 2007. יצחק לא עשה כן והמבקשת ידעה שיצחק לא עשה כן. משכך, עילת התביעה קמה למבקשת כבר בסוף שנת 2007. המבקשת הגישה את התובענה כאן בהתבסס על העילה האמורה רק בחודש אוקטובר 2017, דהיינו כעשר שנים לאחר שלכאורה קמה לה עילה לתבוע את המשיבים. בנסיבות אלה, התובענה כאן התיישנה, וצריך היה לדחותה על הסף.
2. אמנם בתובענה כאן מבוקש סעד הצהרתי להכיר בזכות קיימת נטענת, לגביה לא ניתן לטעון התיישנות, אולם במקרה כאן המבקשת הגישה את התובענה כאן כדי להדוף את התביעה בשלום, דהיינו מדובר בסעד אופרטיבי, לגביו ניתן להעלות טענת התיישנות.
3. ככל שיימצא שהתובענה לא התיישנה, יש לקבוע שהיא הוגשה בשיהוי כבד של כמעט 10 שנים בהן לא פעלה המשיבה על פי ההסכם והתעוררה לעשות כן במסגרת התובענה כאן רק לאחר שהוגשה נגדה תביעה בגין "מעילה שנחשפה". בהקשר זה מוסיפים המשיבים וטוענים כי לא רק שהמבקשת לא פעלה בהתאם להסכם הרכישה הנטען, היא אף הציגה, בחוסר תום לב, מצג לפיו יצחק הוא דירקטור, מנהל מוסמך ויחד עם אחיו אריה בעלים של מניות החברה. בהתאם למצג האמור, השקיעו יצחק ואריה כספים לכיסוי חובות החברה, בעוד המבקשת לא עושה דבר לשנות את המצג ולהבהיר כי היא הבעלים האמיתי. לכך יש להוסיף, כי במסגרת הדיון בתביעה בשלום, הובהר למבקשת שעליה להגיש תובענה מתאימה בבית המשפט המוסמך. אולם גם אז המתינה המבקשת כשנתיים ורק בסמוך למועד ההוכחות בתביעה בשלום הגישה את התובענה כאן, בחוסר תום לב קיצוני, במטרה לדחות את דיוני ההוכחות בתביעה בשלום.
4. יצחק לא העביר למבקשת את המניות ולא התפטר מדירקטוריון החברה "עד אשר זו תחליף אותו כערב להתחייבויות החברה". עמדה זו של יצחק התקבלה על ידי המבקשת והעסק "עבד כמו שצריך". לכך יש להוסיף, כי במרשם החברות רשום שיצחק הוא בעל מניות בחברה, ואבי בר אור, בעל המניות במבקשת (להלן: "בר אור") אף ביקש מיצחק להוציא לו מכתב פיטורין בתחילת שנת 2014. לכך יש להוסיף, כי בסמוך לכך ניהלו הצדדים משא ומתן כולל החלפת טיוטות "לפיו בר אור ומי מטעמו יקבלו תמורה במניות מארבוס, בכפוף לפעילות מוצלחת בחברה". דהיינו, גם לשיטת המבקשת, בשנת 2014 שימש יצחק כדירקטור בחברה ומשלא היה כל שינוי במעמדו עד להגשת התביעה בשלום, יש לקבוע שיצחק הוא דירקטור ובעל זכות חתימה בחברה וממילא כך היה מעמדו גם בעת הגשת התביעה בשלום ומינוי עו"ד דבורין לבא כח החברה.
5. "גם אם בשלב מוקדם כלשהו של חייהם העסקיים רצו הצדדים לעשות עסקה בה ארבוס (שלא בא מתחום הרוקחות) רצה למכור את מניותיו לתובעת או למי מטעמה, עסקה זו לא יצאה לפועל ו/או בוטלה מכללא, ועולם כמנהגו המשיך לנהוג. ארבוס המשיך להיות ערב בכל המקומות, ולחתום בכל המקומות כבעלי ומנהל החברה, ובר אור בהיותו רוקח המשיך לעבוד בחברה וליתן שירותי ניהול באמצעות התובעת לבתי המרקחת שהיו בבעלותו של ארבוס, ולתת דין וחשבון לבעלים, לבקש ממנו כספים, וכיוצ"ב. מר בר אור אף לא עמד על רגליו האחוריות כאשר ארבוס העביר את המניות לאחיו כדת וכדין, והלה הפך לבעל הבית החדש בחברה". "מר בר אור ידע כי כל ההחלטות הקשורות לחברה ממשיכות להתקבל על ידי ארבוס והדבר לא הפריע לו כהוא זה. הוא לא דרש ולו פעם אחת שהמניות תועברנה אל התובעת כנאמר בהסכם, לא דרש שלא לסגור את בית המרקחת כפי רצון ארבוס, לא התעניין ובטח ובטח לא התנדב לשלם את התחייבויות החברה. זו האחרונה עניינה אותו כשלג דאשתקד, ורק כשנתבע כשנה וחצי לאחר מכן העלה מן האוב בפעם הראשונה טענותיו כאן.
6. גם בעל הבית החדש, אריה, הזרים לחברה 60,000 ₪, מינה ופיטר עובדים בא בדרישות לבר אור, חתם ערבויות וכיוצ"ב, מבלי שבר אור גילה התנגדות לכך.
7. באשר להסכם הרכישה, טוענים המשיבים כי ההסכם כלל שני תנאים מרכזיים לרכישת המניות. האחד, תשלום 110,000 ₪ והשני נטילת כל הערבויות להתחייבויות החברה. אין חולק שהמבקשת שילמה סך של 110,000 ₪ אף שבכרטסת של המבקשת מופיע כי המבקשת זוכתה מחדש בסכום זה. כך או כך, אין חולק שהתנאי השני מעולם לא התקיים ויצחק נותר הערב היחידי לכל התחייבויות החברה, עד היום. לכך יש להוסיף, כי התנהגות הצדדים לאחר החתימה על הסכם הרכישה, מלמדת שהצדדים מעולם לא פעלו על פיו, לפי שיצחק המשיך להיות דירקטור בחברה, המשיך לחתום על הדוחות הכספיים של החברה, המשיך להיות בעל מניות בחברה והמשיך לשאת בהתחייבויות החברה לכלל הנושים והספקים. גם בר אור המשיך להתייחס ליצחק כבעל מניות ודירקטור בחברה, התייעץ עמו, בא אליו בדרישות, עדכן אותו בנעשה בחברה ואף דרש ממנו להזרים כספים לחברה.

לציין, כי יחד עם התובענה הוגשה בקשה לסעד זמני, אולם בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשה לסעד זמני עם הדיון בתובענה העיקרית.

דיון

1. ביום 28.11.2008 נכרת הסכם בין יצחק לבין החברה לבין המבקשת באמצעות גב' אורי בר אור, וכך נקבע במבוא להסכם:

"הואיל והחברה היא חברה רשומה העוסקת בשיווק ומכירה של תרופות, תכשירים רפואיים ומוצרים כימיים, ובבעלותה עסק של בית מרקחת בשם "בית מרקחת הכיכר" אשר ברחוב דיזינגוף 89 תל אביב (להלן: "העסק");

והואיל והמוכר מצהיר כי הוא הבעלים של 50% של כל הון המניות המונפק והנפרע של החברה, וכי המניות חופשיות ומשוחררות מכל חוב, עיקול, שיעבוד, משכון, משכנתא ו/או זכות צד ג' כלשהו, למעט שעבודים ו/או בטחונות על המלאי לספקים ולדמי השכירות במסגרת הפעילות השוטפת;

והואיל והמוכר הציע לקונה לרכוש את כל מניותיו של המוכר בחברה, ועל ידי כך לקבל לניהולו את העסק וברצון הקונה לרכוש את מניותיו של המוכר בחברה, הכל באופן ובתנאים כמפורט בהסכם זה;

והואיל והמוכר מצהיר כי פייר אלן – שיש דרכון צרפתי מס' ... הוא בעל המניות ובעלים של 50% של כל הון המניות המונפק והנפרע של החברה, מסכים למכירת המניות ולהעברת ניהול העסק לידי הקונה, וכי הצהרות ו/או התחייבויות החברה הן בידיעתו ו/או הסכמתו;"

בהסכם הרכישה, נקבע:

"בכפוף להתחייבויות הקונה מתחייב המוכר למכור ולהעביר על שם הקונה את כל מניותיו בחברה (להלן: "המניות") באופן שלאחר ההעברה יהיה הקונה לבעלים של 50% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה. (סעיף 42)

...

החברה המוכר ובעל המניות מתחייבים לחתום על כל המסמכים הדרושים, כדי לתת תוקף ונפקות להוראות הסכם זה. (סעיף 44)

תקפה של העברת המניות לפי הסכם זה הוא מיום 1.11.2007, וזאת גם אם מטעמים כלשהם, כמפורט בהסכם זה, תתעכב העברת המניות בפועל אצל רשם החברות. המועד הקובע לצרכי הסכם זה, לרבות מאזנים, מלאי וכל התחשבנות שהיא, נקבע בזה ליום 1.11.2007. (סעיף 45)

...

כמו כן יחתום מנהל החברה על מכתב התפטרות (ללא ציון תאריך) (סעיף 47).

...

בתמורה למילוי כל התחייבויות המוכר בהסכם זה ולמניות המועברות על ידו לקונה מתחייב הקונה להשקיע בחברה סכום בשקלים חדשים בסך 110,000 ₪". (סעיף 60).

1. הנה כי כן, בין יצחק לבין המבקשת נכרת הסכם שתוקפו מיום 1.11.2007, שעיקרו מכירת המניות למבקשת תמורת 110,000 ₪.
2. לתמיכה בטענותיהם צירפו המשיבים תצהיר עדות ראשית מטעם יצחק מיום 25.4.2017 אשר ככל הנראה הוגש במסגרת התביעה בשלום (ת"א 48198-11-15). בסעיף 4 לתצהיר האמור, מאשר יצחק כי "בנובמבר 2008, אני ומר בר-אור חתמנו על הסכם לפי[ו] הוא ירכוש את המניות שלי בתובעת".

גם בחקירתו אישר יצחק שחתם על הסכם הרכישה, כך העיד (ש' 22 ע' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018):

"ש. האם נכון שנספח 5 זה ההסכם מנובמבר 2008?

ת. זה ההסכם. אני מזהה את חתימתי, לצערי, אבל זה מה יש".

נמצא, שהסכם הרכישה משנת 2008 נחתם על ידי יצחק.

1. לתמיכה בתובענה צירפה המבקשת את תצהירו של בר אור מיום 2.10.2017, בו התייחס בר אור, בין היתר, לביצוע הסכם הרכישה, וכך הצהיר (שם, סעיף 18):

"בהתאם להסכם, סך 110,000 ₪ הושקע וזאת בתשלומים שהועברו ב – 4.12.2007, 11.12.2007 ו – 14.12.2007, 50,000 ₪, 50,000 ₪ ו – 10,000 ₪ בהתאמה".

1. בתצהירו מיום 25.4.2017, טען יצחק "כסף לא הועבר" שם, סעיף 10. בחקירתו ניסה יצחק להתחמק מלענות באופן ישיר על השאלה "האם שולם הסכום של 110,000 ₪?" (שם ע' 28 ו – 29 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018), אולם גם נוכח ניסיונותיו אלה, ניתן להסיק מעדותו שהוא מאשר שהסכום של 110,000 ₪ שולם לחברה. כך העיד: "ראיתי שהוא נתן שנה לפני זה" (שם, ש' 1), "הכל מתייחס לדצמבר 2007, כאשר ההסכם נעשה בנובמבר 2008" (שם, ש' 10), "ההסכם נעשה בנובמבר 2008, התשלומים נעשו בשנת 2007, אני לא יכול לעשות את ההקשר שאתה עושה" (שם, ש' 14). "ההסכם של שנת 2008 מתייחס לשנת 2007 אבל אין הסכם חתום משנת 2007" (שם, ש' 17). להוסיף, כי בסיכומיהם אישרו הנתבעים כי "אין מחלוקת שהסכום הנ"ל שולם".
2. בר אור צירף לתצהירו אישורי הפקדות (נספח 6), מהם עולה כי ביום 4.12.2007 הופקד לחשבון החברה סך של 50,000 ₪, ביום 11.12.2007 הופקד לחשבון החברה 50,000 ₪. כן צורף צילום שיק מיום 14.12.2007 ע"ס 10,000 ₪ אשר כתוב עליו בכתב יד "קיבלתי" וכיתוב נוסף ממנו עולה שיצחק אישר את קבלת השיק.
3. בהתחשב בראיות שלעיל, נראה כי המבקשת העבירה לחברה את הסך של 110,000 ₪ הקבוע בהסכם עוד בחודש דצמבר 2007, ומשהצדדים עצמם הסכימו שתחולת ההסכם מיום 1.11.2007, נראה שהמבקשת קיימה את התחייבותה להשקיע בחברה סך של 110,000 ₪ בתמורה למניות.
4. בתצהירו מיום 25.4.2017 טען יצחק שהסכם המניות "מתנה את קבלת המניות בשני תנאים: "שהקונה ישקיע 110,000 ₪ בתובעת (בחברה – מ.א) ושהקונה ייקח על עצמו את כל הערבויות וההתחייבויות של התובעת" (שם, סעיף 9). אלא שנוכח הוראות הסכם הרכישה שלעיל, נראה כי אין ממש בטענתו של יצחק, כאילו מכירת המניות הותנתה בתשלום 110,000 ₪ והפטרת יצחק מערבויותיו. מכירת המניות הייתה בתמורה להשקעת 110,000 ₪ בחברה ותו לאו. כאן, יש לקבוע כי על פי דין ובהתאם להוראות סעיף 45 להסכם הרכישה, אין באי רישום המניות על שם המבקשת, כדי לגרוע מבעלותה על המניות שרכשה.
5. באשר לערבויות, נקבע בהסכם (שם, סעיף 55):

"המוכר יישאר ערב, באותן ערבויות עליהן הוא חתם כלפי ספקים ו/או בגין שכירות הנכס בו מופעל העסק, זאת כנציגו של בעל המניות (משיב 3 – מ.א). הקונה יפעל להחלפת המוכר כערב על ידי המצאת ערב מטעמו. עד אשר לא תבוטלנה הערבויות שנחתמו על ידי המוכר, יהיה המוכר בעל זכויות חתימה יחיד מטעם החברה, וזאת על פי החלטת החברה. עם שחרורו של המוכר מהערבויות כאמור, תהיינה זכויות החתימה בחברה בידי הקונה ובידי המוכר כנציגו ומיופה כוחו של בעל המניות".

הנה כי כן, במסגרת הסכם הרכישה, הסכימו הצדדים שכל עוד לא בוטלו הערבויות שנחתמו על ידי יצחק, יהיה יצחק "בעל זכויות חתימה יחיד מטעם החברה".

1. בתצהירו מיום 25.4.2017, מצהיר יצחק כי "אין מחלוקת כי חברת שיר הבריאות לא העבירה על שמה את ההתחייבויות לספקים והערבויות בבנקים ובשום מקום אחר" (שם, סעיף 12).

בחקירתו, העלה בר אור טענה כאילו היה אמור לפטור את "גב' טיסל" מערבותה ולא את יצחק (ש' 15 ע' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018), אולם בהמשך העיד (שם ש' 22):

"ש. אין ספק שלא נעשתה החלפה בערבויות ויצחק המשיך להיות ערב עד היום הזה.

ת. לא נעשתה החלפה וזה נלקח בהסכם מראש".

נמצא, שלאחר כריתת הסכם הרכישה, יצחק נותר ערב להתחייבויות של החברה, ועל כן ובהתאם להוראות סעיף 55 להסכם, נותר יצחק "בעל זכויות חתימה יחיד מטעם החברה".

1. בהתחשב במסקנתי שלעיל, אין לתמוה שגם לאחר כריתת הסכם הרכישה יצחק היה זה שחתם על הדוחות הכספיים של החברה או על מסמכים אחרים של החברה ובכלל זה מכתב סיום ההעסקה של בר אור (נספח 9 לתשובת המשיבים). לציין, כי בתשובה להמרצת הפתיחה טענו המשיבים כי החברה נוהלה על ידי בר אור ובני משפחתו ויצחק "ממעט להתערב בנעשה בה" (שם סעיף 44). ממילא, אין בפעולותיו אלה של יצחק כדי ללמד שהוא נותר בעל מניות בחברה או דירקטור. אדרבא, העובדה שיצחק נותר בעל זכות החתימה היחיד בחברה, מלמדת שבניגוד לטענת המשיבים, הצדדים פעלו על פי הסכם הרכישה.
2. טענת המשיבים כאילו הסכם הרכישה בוטל, מהווה אמירה סתם שאינה נסמכת על ראיות. כך, לא הומצא מכתב ביטול מטעם המשיבים. על אלה, יש להוסיף, כי עוד בטרם נחתם ההסכם בשנת 2008, קיימה המבקשת את התחייבותה להשקיע בחברה סך של 110,000 ₪ וממילא לאחר החתימה על הסכם הרכישה לא הייתה למשיבים עילה לבטל את הסכם הרכישה. לציין, כי לא ראיתי ליתן משקל מכריע לעדותו של בר אור במסגרת הליכים שנוהלו נגד יצחק ואח' (ת"א 51262-03-14), לפי שבפרוטוקול שצורף כנספח 3 לתשובת המשיבים, לא נקבעו ממצאים ובהסכמת הצדדים הבקשה לעיקול נדחתה. כך גם לא מצאתי באמור בטיוטת הסכם שהוחלפה בין אריה לבין בר אור בקשר להצעה להעסקת בר אור כמנהל בית מרקחת במסגרת חברת י.א פארמה החזקות בע"מ (נספח 11 לתשובת המשיבים), כדי לשלול את מסקנותיי שלעיל.
3. אכן, על פי הוראות ההסכם נותר יצחק בעל זכות חתימה יחיד מטעם החברה, אולם זאת, מכוח הסכם הרכישה ולא בשל מעמדו כבעל מניות או דירקטור, לפי שכפי שפורט לעיל, המניות נרכשו על ידי המבקשת כדין והמוכר התפטר מתפקידו כדירקטור (סעיף 47 להסכם הרכישה) וחדל לנהל בפועל את החברה. משעה שמניותיו של יצחק נמכרו על פי הסכם הרכישה לא יכול היה הוא למכור את המניות לאריה, וככל שעשה כן למרות שלא נמצא הסכם למכירת מניות בכתב, אין תוקף למכירה כאמור. יצוין, כי טענה זו נטענה בתשובה להמרצת הפתיחה ובתצהיריהם של יצחק ואריה אולם המשיבים לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם, ועל כן, יש לראות את המשיבים כמי שזנחו טענה זאת.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין לראות ביצחק ובאריה מוכר וקונה תמי לב, לפי שיצחק היה צד להסכם הרכישה ולמרות עדותו של אריה, כאילו לא ידע על הסכם הרכישה והסתמך על מרשם החברות (ש' 26 ע' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018), סביר להניח שעניין זה הובא לידיעתו של אריה בטרם רכש לכאורה את המניות. תמיכה למסקנה זו, ניתן למצוא בכך שבעדותו אישר אריה ש"במסגרת הבדיקות הכלכליות" הראה לו רו"ח שוורצמן סכום הקרוב ל – 110,000 ₪ (שם, ש' 23 ע' 12). עוד אישר אריה בעדותו: "הוא אמר לי במהלך הזמן שהיו דיבורים אבל המניות שלו" (שם, ש' 20 ע' 16). דהיינו מבחינת אריה צריכה הייתה "להידלק מנורה אדומה" המחייבת בדיקה במרשם בעלי המניות בחברה ולא להסתפק ברישומי רשם החברות, שאינם מהותיים אלא הצהרתיים בלבד. לכך יש להוסיף, כי בחקירתו אישר אריה שמדובר בהסכם בעל פה והוא לא הכחיש שלא שילם כל תמורה בעד המניות (שם, ע' 14), וגם בכך יש כדי לעורר חשד. לציין, כי בהמשך טען אריה שהזרים לחברה הלוואה בסך 60,000 ₪ (שם ע' 14).

1. נוכח מסקנותיי עד כאן ובהתחשב בסעד ההצהרתי המבוקש, איני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים באשר לאופן בו נוהלה החברה או לטענות הצדדים באשר לכספים שהושקעו או הוצאו מקופת החברה על ידי מי מהצדדים.
2. אשר לסעד המבוקש בסעיף א לפרק הסעדים שלעיל, נראה כי נוכח האמור לעיל, אין כל מניעה להצהיר כמבוקש.
3. אשר לסעד המבוקש בסעיף ב לפרק הסעדים שלעיל, נראה כי נוכח האמור לעיל, אף אם יצחק אינו דירקטור בחברה (ראה סעיף 47 להסכם הרכישה), הוא נותר בעל זכות חתימה יחיד בשם החברה, ומתן הסעד המבוקש עלול ליצור מצג לפיו נשללה מיצחק זכות החתימה, ועל כן, איני רואה לנכון להיעתר לסעד המבוקש כלשונו.
4. אשר לסעד המבוקש בסעיף ג' לפרק הסעדים שלעיל. סעיף 5 (א) לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965, קובע:

"השליחות חלה – באין הגבלה בהרשאה – על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה – באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה".

סמכותו של יצחק לחתום בשם החברה, אינה מכוח היותו בעל מניות או דירקטור בחברה, אלא מכוח הוראות סעיף 55 להסכם הרכישה לפיו מונה על ידי החברה לחתום בשמה. סעיף 1 (א) לחוק השליחות קובע: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". בהתאם, יש לראות את יצחק כשלוח לעניין החתימה בשם החברה, עליו חלות הוראות סעיף 5 (א) לחוק השליחות, אשר בהעדר הרשאה מפורשת, מגבילה את תחולת השליחות על הליכים לפני בית משפט. נוכח כל אלה, מקובלת עליי טענת המבקשת, לפיה ככל שמדובר בהגשת תביעה לבית המשפט נדרשת החלטה מפורשת המסמיכה את יצחק להגיש תביעה בשם החברה, ובהעדר הרשאה כאמור, יצחק לא היה מוסמך להגיש תביעה בשם החברה. על כן יש להיעתר לסעד המבוקש בסעיף ג' לפרק הסעדים שלעיל. הוא הדין באשר לסעד המבוקש בסעיף ד ו – ה.

1. בתשובתם להמרצת הפתיחה ובסיכומיהם טענו המשיבים כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות או שיהוי כבד. דיני ההתיישנות חלים על יחסי נאמנות ובמקרה כזה מועד התגבשות העילה הוא המועד בו מסתיימים יחסי הנאמנות או כאשר נודע לנהנה כי הנאמן הפר כלפיו את חובותיו כנאמן (ראה אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה אחת עשרה בע' 188). נוכח מסקנתי לפיה לאחר כריתת הסכם הרכישה נהגו הצדדים בהתאם להוראות הסכם הרכישה "כלל העובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד" נוצרו במועד בו הוגשה התביעה בשלום ובה התנער יצחק מהסכם הרכישה ומזכותה של המבקשת כבעלת מניות בחברה, דהיינו מיום 22.11.2015 או מיום המצאת התביעה בשלום למבקשת. כך או כך, נראה כי טרם חלפה תקופת 7 שנים להתיישנות התובענה ואף לא ניתן לומר שמדובר בשיהוי כבד בהגשת התובענה, לפי שהעובדה שיצחק נותר בעל זכות חתימה בשם החברה היא ביטוי לקיום הוראות סעיף 55 להסכם הרכישה, ואין לראות בכך חוסר תום לב או מצג מצד המבקשת כאילו "מר ארבוס הוא דירקטור ומנהל מוסמך".

סוף דבר

אני מקבל את התובענה, בעיקרה ומצהיר כאמור בסעיפים א', ג', ד, ה ו – ו לפרק הסעדים שלעיל.

משיבים 2, 4 ו – 5, ישלמו למבקשת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 37,000 ₪. כן יישאו הם באגרת בית המשפט ששילמה המבקשת.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.