בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ר. נדאף) אשר ניתנה ביום 4.9.17 בת"א 36004-06-17.

במסגרת ההחלטה, נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, הלכה למעשה צו עשה לתיקון מטרד ולמניעת הצפת מים ו/או סחף בכניסה למתחם פרויקט התיירות ובית המלון אשר הקימה המבקשת בשטחי המועצה המקומית מגדל, היא המשיבה.

טענות הצדדים וההחלטה קמא

המבקשת טענה בהליך קמא כי המשיבה התרשלה בסלילת כביש 20 ובהקמתו, בכך שנוצר "ניקוז הפוך" אשר גורם להצפות בשטחה והמשיבה לא תיקנה זאת. בכך, גם לטענת המבקשת, הפרה המשיבה חובה חקוקה. המבקשת טענה כי ניגבו ממנה היטלים על ידי המשיבה לצורך מימון עבודות הפיתוח, אך העבודות לא בוצעו כיאות. הפתרון שנקבע, מלכתחילה, לא בוצע ובמקומו הותקנה משאבה אשר בפועל, לא מנעה אירועי הצפה. על כן, עתרה המבקשת, לקראת פתיחת המלון אשר נקבעה לחודש נובמבר 2017, למתן צו שיחייב את המשיבה לפעול לתיקון הבעיה באופן שבו יונח קו ניקוז ויינתן צו מניעה קבוע למניעת מטרד באמצעות סחף המים מן הכביש.

המשיבה ביקשה לדחות הבקשה לסעד זמני על הסף שכן היא יזמה פתרון תכנוני בהתאם להמלצות המתכנן, אשר אינו "פתרון נחות או חלקי", אלא פתרון שנבחר בקפידה וניתנה לו הסכמת הגופים המעורבים כולם. עוד הוסיפה המשיבה, כי כל הפעולות ננקטו זה מכבר והסתיימו בשנת 2016, וצווי עשה ואל תעשה אינם הולמים את המצב העובדתי כיום.

בפני בית המשפט קמא הועלתה גם טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, אך בסופו של יום, הכריע בית המשפט קמא כי חרף טענות המבקשת הנוגעות לבחינת החלטתה של המשיבה לבחור בפתרון ניקוז באמצעות משאבה תחת הנחת קו ניקוז, אזי לאור הסעד המבוקש, נתונה הסמכות העניינית לביתה משפט קמא.

דיון בבקשה התקיים בפני בית המשפט קמא ביום 3.7.17.

החלטת בית המשפט קמא ניתנה ביום 4.9.17 ובה נקבע כי אין מקום למתן צו עשה כפי שהתבקש, מאחר שהמבקשת לא הוכיחה זכות לכאורה, כמתחייב במסגרת בקשה למתן סעד זמני, לקבלת התרופות בשל "מטרד ליחיד" כמוגדר בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין. בית המשפט קמא התייחס, בין היתר, לפתרון הניקוז אשר בוצע על ידי המשיבה וקבע כי לא הוכח שיש בו כדי להוות מטרד או ליתר דיוק כי לא הוכח שבפתרון הזה אין די כדי להסיר את המטרד אשר נגרם בשל מבנה הכביש, שכן שתי ההצפות אשר אירעו בחורף האחרון נגרמו בנסיבות מסוימות הניתנות למניעה.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, במיוחד שעה שבקשתה אינה לצו מניעה, אלא לצו עשה, לשינוי המצב הקיים. לבסוף העיר בית משפט קמא מספר הערות בנוגע לשיהוי בהגשת הבקשה על ידי המבקשת, החותר תחת טענת הדחיפות הנטענת. על כן נדחתה בקשת המבקשת למתן סעד זמני והיא חוייבה בתשלום הוצאת משפט ועו"ד למשיבה בסך 7,000 ₪.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור אשר בפניי.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי אין חולק בדבר קיומו של מטרד הנובע ממבנה הכביש ואף המשיבה הכירה באחריותה לתקנו. לטענת המבקשת, טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי לא הוכח שפתרון של הנחת קו ניקוז, כפי שטוענת המבקשת, הוא הפתרון היעיל יותר וכי קביעה זו ניתן לעשות על יסוד העובדות שאינן במחלוקת – כי הכביש נבנה ברשלנות וכי נגרמו הצפות למרות הפתרון ההנדסי אשר בוצע על ידי המשיבה. מכאן, טענה המבקשת כי היא זכאית להגנה על זכויותיה ולמניעת מטרד עתידי.

המבקשת טענה כי יש ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור בהתאם, שאחרת ייגרם לה נזק של ממש. לטענתה, אין מניעה לבצע את הפתרון של הנחת קו ניקוז, גם מבחינת רשות העתיקות וגם מכל היבט אחר והעניין הוא תקציבי בלבד, היינו רצונה של המשיבה לחסוך בעלויות תיקון המטרד.

המבקשת טענה כי לא השתהתה וכי מאז הצפות החורף עסקה במשא ומתן עם המשיבה, בניסיון לייתר הליך משפטי.

לפיכך עתרה להתערבות בהחלטה קמא באופן שיינתן הצו המחייב את המשיבה לבצע את תיקון הכביש כהלכה, בהתאם לפתרון אשר נקבע מלכתחילה על ידי המשיבה, של הנחת קו הניקוז, פתרון אשר היה מקובל אף על המבקשת.

דיון ומסקנות

אחר עיון בבקשה שבפניי ובתיק בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, הבקשה אינה מצריכה תשובה ועל כן תידחה על אתר.

ראשית, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים (ראו רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (24.10.2007)).

אחר שעיינתי בקפידה בטענות הצדדים, לא מצאתי כי בקשה זו נמנית עם אותם חריגים.

מסכימה אני עם מסקנת השופטת קמא ביחס לזכות לכאורה ולמאזן הנוחות.

כפי שעולה מן הדיון קמא, המבקשת בחרה שלא ללכת בערוץ המנהלי, אלא הגישה את תביעתה כתביעת "מטרד ליחיד", חרף הקושי העולה מן הדרישה להוכיח נזק עתידי, בשים לב לנסיבות בהן נגרמו ההצפות מאז הותקנה המשאבה אשר באה לפתור את בעיית הניקוז. המדובר בתביעה אשר תוכרע, בין היתר, על פי חוות דעת מומחים ובשלב מוקדם זה, סברתי, כי מסקנת השופטת קמא בדבר הוכחת הזכות לכאורה על ידי המבקשת, נסמכת כיאות על הראיות אשר הובאו בפניה ועל טענות הצדדים. אשר למאזן הנוחות, גם בעניין זה, מסכימה אני כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי קרוב לודאי שיגרם לה נזק עתידי, זאת כאמור, לאור הפתרון אשר בו נקטה המשיבה, אשר ככלל, כך עלה, נתן מענה ראוי, אלא בנסיבות חריגות שניתן למנען בהמשך.

לאמור יש להוסיף כי הלכה למעשה, הסעד הזמני שלו עתרה המבקשת, צו עשה לתיקון המטרד הנטען, משנה את המצב הקיים והוא זהה לחלוטין לסעד הסופי אשר נתבע על ידה. במצב דברים זה, על בית המשפט לשקול היטב האם ראוי להיעתר לבקשה שכזו. סבורה אני כי בצדק קבע בית המשפט קמא, כי על המבקשת להוכיח את תביעתה טרם יינתן סעד זה.

כאמור, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן סעד זמני, הן במשורה ובענייננו כאן לא מצאתי פגם כלשהו המצדיק התערבות.

המדובר בהחלטה זמנית של הערכאה המבררת, הנתונה לשיקול דעתה ומאפשרת גם שינויה, בנסיבות המתאימות וככל שיוכח כך בהליך המתברר מטה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.