בפני בקשה של הנתבעת 1 המוגדרת כ "תגובה להחלטה בבקשה לביטול פסק דין". בקשה זו הינה למעשה בקשה של הנתבעת 1 לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבותה של הנתבעת 1 לבית המשפט ביום 27.5.18.

לשיטתה של המבקשת, כלל לא ידעה על מועד הדיון. לשיטתה של המבקשת הומצאה לה ההזמנה לדיון על פי הכתובת בנהריה, על פי אישור המסירה בתיק לכתובת שגויה שאינה נכונה, ולא זו שנמסרה בכתב הגנתה, וממילא האדם לו נמסרה ההזמנה אינו ניתן לזיהוי.

לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי קיימות לה טענות הגנה טובות המופיעות בסעיף 25 לכתב הגנתה, בו מצוין כי נמסר לתובעים על ידה, לאחר שביקשו לשנות את תנאי הכרטיסים, כי תנאי הכרטיסים שהזמינו התובעים אינם מאפשרים שינוי תאריך ללא תוספת תשלום.

דין הבקשה להידחות, וזאת ממספר טעמים: ראשית, אינני סבור כי ניתן לבקש ביטול החלטה בבקשה לביטול פסק דין, על דרך עיון חוזר, אלא במקרים חריגים, כאשר עסקינן בטעות טכנית גלויה על פני הפסק או בשינוי נסיבות מהותי (ראה: רע"א 7869/17 ‏אי.אר.אמ. נכסים בע"מ נ' דניאל אור [ניתן ביום 23.11.2017]). אינני סבור כי המקרה בפני נופל לאחד ממקרים אלה.

שנית, באשר לאי ההתייצבות, דומה כי המבקשת הציגה מצג מטעה בבקשתה. בניגוד לטענתה, הכתובת אליה הומצאה ההזמנה אינה כתובת שגויה כטענתה. זוהי כתובתו של סניפה של המבקשת בנהריה, כעולה מהמסמכים המצורפים לכתב התביעה, שבהם מופיע הלוגו של המבקשת על מסמכים רשמיים מטעמה. לא זו בלבד, אלא שלכתובת בנהריה בוצעו מספר מסירות בתיק זה, שאין חולק כי התקבלו אצל המבקשת. בנסיבות האמורות, הטענה כי עסקינן "בכתובת שגויה" בשל אי רישומה ככתובת הרשמית ברשם החברות, או כי לא ניתן לאתר את המקבל, כאשר עסקינן באישור מסירה של רשות הדואר לכתובת האמורה, נטענת בחוסר תום לב. המצאה לחברה אינה חייבת להיות דווקא למענה הרשום (ראה: ע"א 482/68 מפעלי אספלט בדרום בע"מ נ' אורנשטין, פ"ד כג (2) 11 (1969)).

יצוין עוד כי המבקשת לא צירפה תצהיר כלשהו לבקשתה, ובמיוחד לא תצהיר של מנהלת המשרד בנהריה, התומכת את טענתה לאי קבלת הזימון.

אמנם, המבקשת ציינה כתובת אחרת למסירת כתבי בית דין בכתב ההגנה מטעמה, האם בכך נמנעת מסירה לכתובת אחרת של בעל הדין? תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת: "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". (ההדגשה שלי – ש.א.). תקנה זו אינה מחייבת המצאה דווקא לכתובת המען שנמסר, אלא מוסיפה כתובת נוספת למסירה המקלה על בעל הדין שכנגד ועל כן נעשה שימוש במילה "יכול" ולא במילה "חייב" (ראה בעניין זה לגבי התקנה המקבילה בעלת הלשון הזהה באנגליה בספר "CIVIL PROCEDURE" (ה- White Book) בפרשנות לכלל האנגלי 6.8 CPR).

במילים אחרות, המצאה כדין נעשתה כאן.

שלישית, ככל שעסקינן בסיכויי ההגנה, המבקשת מפנה לסעיף 25 לכתב ההגנה, שעניינו במידע שנמסר לתובעים בעת שביקשו לשנות את מועד הטיסה. דא עקא, שלא מסיבה זו חויבה המבקשת בפסק הדין. חיובה של המבקשת נעשה מכוח העובדה שבעת רכישת הכרטיסים לא נמסר להם מידע מהן אפשרויות ביטולו של הכרטיס, או שינוי המועד בו. זהו המועד הרלבנטי. המבקשת לא טוענת בכתב הגנתה או בבקשתה כי במועד זה נמסר מידע זה לתובעים. העובדה כי מידע זה נמסר לאחר רכישת הכרטיס, ככל שנמסר אינה רלבנטית לחיוב בפסק הדין.

אשר על כן הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, ועל אף שטענת "הכתובת השגויה" נטענה בחוסר תום לב, לא אחייב בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.