בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בהרצליה (כב' השופטת יפעת אונגר-ביטון), אשר ביום 20.7.17, בת.א 21784-11-16, במסגרתה קבע בית המשפט קמא כי הודעות הדואר האלקטרוני ששיגרה המבקשת אל המשיבה, הן "דבר פרסומת", כהגדרת מונח זה בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

1. ביום 9.11.16 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המבקשת, על סך של 50,000 ₪, בטענה להפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת.

2. אין חולק כי המשיבה רכשה מינוי לעיתון "הארץ" בהוצאת המבקשת, כאשר המינוי כלל אפשרות לצפות במהדורה האינטרנטית של העיתון.

המבקשת העמידה לרשות הלקוחות אפשרות להצטרף לרשימות תפוצה ספציפיות על פי קטגוריות שונות.

המשיבה הצטרפה לרשימת תפוצה לקבלת מידעון בדבר עשר הכתבות הפופולריות וכן לרשימת התפוצה לקבלת הכתבות המוגדרות כ-"דעות".

3. בפי המשיבה נמצאו שורה של טענות כלפי המבקשת, בין השאר טענה כי לא נתנה הסכמתה למבקשת לקבל דברי פרסומת, ולמרות זאת המבקשת שלחה אליה דברי פרסומת רבים, וגם לאחר פניות אל המבקשת כי תסיר את דברי הפרסומת, המשיכה וקיבלה למעלה מ-50 דברי פרסומת.

מנגד, עמדו בפי המבקשת טענות רבות כנגד המשיבה, בין השאר טענות הנוגעות להתנהלות המשיבה.

עיקר טענתה של המבקשת, כי דברי הדואר שנשלחו אל המשיבה אינם בגדר "דבר פרסומת" אלא מדובר בהודעות תוכן בעלות אופי עיתונאי מובהק.

4. במהלך דיון מקדמי שהתקיים בפני בית משפט קמא, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט קמא, להקדים ולהכריע בשאלה אם דברי הדואר שנשלחו אל המשיבה הינם דבר פרסומת כאמור בחוק התקשורת.

5. בית המשפט, לאחר שקיבל את סיכומי הצדדים בנדון, קיבל את עמדת המשיבה בהחלטה ארוכה ומנומקת וקבע כי המדובר בדבר פרסומת לכל דבר וענין וכן חייב את המבקשת בתשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

לאור החלטה זו, קבע המשך דיון ביתר השאלות שבמחלוקת.

6. המבקשת בבקשת ערעור זו, מבקשת לצאת כנגד החלטת בית המשפט קמא כשבפיה שורה של טענות ארוכות הטבולות בדברי טעם רבים.

מנגד, בפי המשיבה תשובות לטענות המבקשת כשהיא אוחזת בהחלטת בית משפט קמא.

7. לאחר שחזרתי ועיינתי ארוכות בטענות הצדדים, לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור, והסוגיה אותה מבקשת המבקשת להציף בשלב זה של הדברים, תבחן בסוף ההליך, ככל שיוגש ערעור על התוצאה הסופית.

8. לא אחת חזרו בתי המשפט ושנו, כי ההשגה על החלטת ביניים, שעניינה הכרעה בפלוגתא שאין בה כדי להביא לסיום ההליך, תיעשה ככלל ובהעדר נסיבות מיוחדות, רק לאחר סיום הדיון בתובענה בגדר הערעור בזכות על פסק הדין, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה במהלך ההליך.

אמנם נקבע כי יש ונסיבות מיוחדות או מקרים חריגים, יצדיקו התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלו, עוד בטרם הסתיים ההליך, כך למשל כאשר החלטת הביניים גורמת לעיוות דין, או כאשר נוצר מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין.

(ראה רע"א 8834/15, אפלייד מטריאלס אינק נגד להט (ניתן ביום 3.3.16) וכן רע"א 2856/12 כהן נגד מע"צ (ניתן ביום 20.5.12)).

אין זה המקרה כאן. המדובר בהכרעה בשאלה מקדמית, בהליך משפטי שאינו מורכב וצפוי כי יסתיים בעת הקרובה.

למבקשת שמורה הזכות לערעור על כל ההליך, לרבות ההחלטה נשוא הבקשה, בתום ההליך.

9. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪. הכספים יועברו אל המשיבה מתוך כספי העירבון, באמצעות בא כוחה.

יתרת סכום העירבון שהופקד יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה