תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.6.17 בבית שמש. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 36,334 ₪.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל נסיעה לאחור של רכב הנתבעים (משאית לפינוי אשפה) שעה שרכבה שלה חלף מאחורי המשאית. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכב התובעת עקף את רכבם מימין (ולעדות הנתבע 1 תוך כדי נסיעה על המדרכה) ופגע בחלקה האחורי של המשאית.

לבד מנהגי כלי הרכב העיד אף פועל נוסף שעבד עם משאית הנתבעים ומעדותו עולה (בדומה לטענת עד התביעה) שהמשאית חסמה את הכביש.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של נהג התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל חוסר הסבירות בטענה כי רכב התובעת עקף את המשאית מימין תוך נסיעה על המדרכה (כאשר לגרסת נהג הנתבעים לא היתה מניעה שיעקוף את המשאית משמאל, בנתיב הנסיעה הנגדי). עדות נהג התובעת נתמכה, כאמור, בעיקרי עדותו של עד הנתבעת שאישר כי המשאית חסמה את הכביש (אף שהעיד כי לא ראה את התאונה שכן היה במפרץ פחי האשפה אליו נסעה המשאית לשם איסופם). גרסה זו תואמת את גרסת נהג התובע כי לאחר התאונה המשיכה המשאית בנסיעה לאחור. רשמתי לפני גם את עדות נהג רכב הנתבעים כי יכול היה לראות את המתרחש מאחוריו באמצעות מצלמת הרברס – ומכאן שאכן, כטענת התובעת, היה בהילוך לאחור בזמן התאונה.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעים ועליהם לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 36,334 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 454 ₪, את שכר העד בסך 400 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,637 ₪.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ח, 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.