לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם

החלטה

1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

הרקע לבקשה

2. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, במסגרתה נטען כי הנתבעת עוסקת בבנייה וכי הינה רשומה במרשם הקבלנים, ולכן, בהתאם להסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף הבנייה, עליה לשלם לתובעת 0.8% משכרם התעריפי של עובדיה. התביעה מתייחסת לשנים 2013-2016 ועומדת על סך של 98,979 ₪.

3. בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי אינה רשומה כקבלן לעבודות בנייה, כי אינה עוסקת בעבודות בנייה ואינה מעסיקה עובדים בתחום הבנייה. כמו כן, טוענת הנתבעת כי אינה חברה בהתאחדות הקבלנים וכי התובעת אינה מבצעת פעילות רווחה ולכן אינה זכאית לקבל כספים מהנתבעת.

4. ביום 11.4.2018 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשמת רויטל טרנר, במסגרתו חזרה הנתבעת וטענה כי היא עוסקת בתחזוקה של מפעלים ולא בעבודות בניה.

טענות הצדדים

5. לטענת הנתבעת, התביעה חסרת בסיס עובדתי או משפטי, שכן היא נשענת על רישום פורמלי של הנתבעת ברשם הקבלנים, ואילו בפועל הנתבעת אינה עוסקת בעבודות בנייה ורישומה במרשם הקבלנים נעשה על בסיס תעודה של אחד ממנהליה ולמקרה שתרצה לגשת למכרזים מסוימים.

עוד טוענת הנתבעת כי בפועל היא עוסקת אך ורק בעבודות אחזקה וניקיון באזור המפעלים בחדרה, וכן בתיקון פיצוצי צנרת באזור המפעלים. בהקשר זה, טוענת הנתבעת גם כי אינה מתקינה מערכות מים או תשתיות כלשהן.

לכן, טוענת הנתבעת כי ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה אינו חל עליה, וכן לא חל לגביה פרק הבינוי בסיווג האחיד, ולפיכך יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף.

6. מנגד, טוענת התובעת כי אין מקום לסלק את התביעה בשלב זה, שכן הגדרת עיסוקה של הנתבעת מהווה מחלוקת עובדתית הדורשת בירור מקיף במסגרת התובענה ובאמצעות ראיות שאותן יציגו הצדדים.

עוד טוענת התובעת כי הנתבעת רשומה בפנקס הקבלנים, דבר המעיד על תחום עיסוקה בענף הבניה. גם מאגרי מידע עסקיים אחרים מלמדים כי תחום עיסוקה של הנתבעת בבנייה ועבודות צנרת, ואף אם צודקת הנתבעת כי עיסוקה בשיפוץ מתקני תשתיות, הרי שלפי הסיווג האחיד, הנתבעת חוסה תחת פרק הבינוי.

דיון והכרעה

7. סילוק תביעה על הסף, מוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.

8. הלכה פסוקה היא כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242) שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168). לפיכך, דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, על בית הדין להעדיף את בירור ופתרון המחלוקת לגופה. זאת ועוד, מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274).

9. בענייננו, אין מקום לחרוג מהכללים המשפטיים שצוינו דלעיל. מטיעוני הצדדים, הן בתיק עצמו והן בבקשה ובתגובה לסילוק על הסף, עולה שורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות, באשר לחובתה של הנתבעת לשלם סכומים כלשהם לתובעת. המחלוקת העובדתית המרכזית נוגעת כאמור להגדרת פעילותה של הנתבעת והאם היא עוסקת בענף הבנייה. שאלה זו צריכה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ובוודאי שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.

10. מעבר לכך, מבלי להיכנס בשלב זה לשאלה בדבר נטל ההוכחה, הנתבעת טרם הציגה ראיות כלשהן המלמדות כי אינה עוסקת בתחום הבנייה, ומנגד טענתה של התובעת כי הנתבעת רשומה בפנקס הקבלנים לא נסתרה. על כן, לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.

סיכום

11. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

12. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ח, (26 יוני 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.