לפניי תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונת דרכים.

לטענת התובעת, בעת שנכנסה ברוורס לחנייה בצד הדרך, הגיח רכב הנתבעים, נהוג ע"י הנתבע 2, במהירות, פגע ברכבה וגרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה.

בהחלטה שניתנה בפרוטוקול הדיון מיום 13.1.19, החלטתי לדון בתיק חרף אי התייצבותו של הנהג מטעם הנתבעים, וזאת מן הנימוקים שפורטו באותה החלטה.

גרסת התובעת לפניי ביחס לנסיבות התאונה – שממילא מצאתי את עדותה מהימנה – לא נסתרה, אפוא. זאת ועוד, גרסת התובעת נתמכה גם בעדות אביה, אשר הנתבע 2 הוא מכרו, אשר העיד כי הנתבע 2 לקח אחריות על התאונה והודה כי ארעה באשמתו. הדברים באים לידי ביטוי גם בהודעה שמסר הנתבע 2 לחברת הביטוח, אשר צורפה לכתב ההגנה, ובה נרשם בכתב ידו כי "יצאה מהחנייה מצד ימין ולא שמתי לב בירידה והתנגשתי בצד ימין שלה מעט בקדימה והיא קיבלה מכה בטמבון".

במצב דברים זה, אין לי אלא לקבל את גרסת התובעת לתאונה.

אציין, כי במהלך החקירה הנגדית ניסה ב"כ הנתבעת להוכיח כי המכה שנגרמה לרכב אינה מתיישבת עם גרסת התובעת. אין בידי לקבל טענה זו. הנתבעת לא הודיעה כי היא מבקשת לחקור את השמאי מטעם התובעת, ולפיכך אין להשלים עם הניסיון לערער על חוות דעתו. ממילא, אין לצפות מהתובעת שתדע להסביר כיצד התרחשו הנזקים. משמצאתי את גרסתה כאמינה וסבירה בנסיבות העניין, מהגרסה (לרבות מיקום הנזק) מתיישבת גם עם הדברים שמסר הנתבע 2 בהודעתו לחברת הביטוח, ומשכאמור לא נסתרה בהעדר התייצבותו של הנתבע 2 לעדות, הרי שיש לאמצה. בהקשר זה יוער, כי אף לא מצאתי רבותא בכך שהרכב נבדק ע"י שמאי רק בחלוף מספר חודשים, משהתובעת ואביה הבהירו כי היו מגעים עם הנתבע 2 לפתרון המחלוקת, ומכל מקום משלא התובעת ולא אביה לא נשאלו דבר וחצי דבר בעניין זה בחקירה הנגדית.

אף לא מצאתי, בנסיבות העניין, להטיל על התובעת אשם תורם, וזאת לאור גרסתה כי הנתבע 2 הגיח במהירות כך שלא ניתן היה להבחין בו קודם ולמנוע את התאונה, דברים המתיישבים אף הם עם גרסתו.

לבסוף אציין, כי לא מצאתי בעובדה שטענות התובעת ואביה – בדבר נטילת אחריות והודאה באשמה מצד הנתבע 2, לרבות בעובדה שנהג תוך כדי שיחה בטלפון הנייד – לא פורטו בכתב התביעה, כדי לשלול את אמינותם, משהשניים הותירו רושם מהימן.

העולה מן המקובץ, כי אני מקבלת את גרסת התובעת, ולאורה אני קובעת כי האחריות לתאונה חלה במלואה על הנתבע 2.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, באמצעות הנתבעת 1, סך של 8,456 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 2,224 ₪ (בגין אגרת בית משפט ושכר העדים כפי שנפסק בהחלטות שניתנו בשלוש הישיבות שהתקיימו שעפ"י מה שנמסר לי טרם שולם) ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪ (וזאת בהתחשב בכך שהתקיימו בתיק לא פחות משלוש ישיבות).

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.