הרקע הכללי וטענות התובע

התובע הינו בעל מלאכה בתחום התקנות רצפות פרקטים.

ביום 01.01.17 שלחה עו"ד רחל שחר, בשם הנתבעת, אישור הזמנה עבור הזמנת מוצרי עץ וביצוע עבודות התקנה לחברת "עץ ועצה" באמצעות הדוא"ל. בהתאם לכך, תואם יום אספקה מטעם חברת "עץ ועצה" ותואם גם יום התקנה מול התובע. התובע ביצע את עבודת ההתקנה שנדרשה ביום 17.01.17 בצורה יסודית ומקצועית ולשביעות רצונה של הנתבעת.

הנתבעת שילמה לחברת "עץ ועצה" בעבור החומרים אך לא שילמה לתובע עבור עבודתו ובהתאם לאישור ההזמנה שאושר על ידי עו"ד רחל שחר.

מפקח מטעם הנתבעת, מר משה לנדה, אישר את איכות העבודות אשר בוצעו על ידי התובע.

התובע טרם קיבל תשלום על אף שביצע את העבודה ביום 17.01.17 וזאת על אף פניות שונות לנתבעת.

מכאן התביעה לתשלום עבור התקנת הפרקטים בבית הנתבעת בסך 27,515 ₪ בתוספת הוצאות עו"ד בסך 3,510 ₪ ועוגמת נפש בסך 1,000 ש"ח.

טענות הנתבעת

הנתבעת מעולם לא חתמה על הסכם עבודה עם התובע והתקשרה יחד עם שותפתה, עו"ד רחל שחר, אך ורק מול החברה שסיפקה את חומר הגלם – "עץ ועצה", ממנה רכשה מוצרים רבים ובכלל זה שירות התקנת פרקטים. הנתבעת מעולם לא ניהלה דין ודברים עם התובע והיא אינה יודעת מיהו כלל.

עוד טענה כי בכוונתה להגיש תביעה כנגד חברת "עץ ועצה" בגין ליקויים שונים, וכי מנכ"ל "עץ ועצה" לקח אחריות על כל הפגמים באספקת הסחורה ובהתקנתה הלקויה.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. מטעם התובעת התייצבה גם עו"ד רחל שחר, ולטענת השתיים, הן שותפות בנכס בו בוצעו העבודות.

לפי דבריה של הגב' שחר, התובע יצר עימה קשר בטלפון ואמר כי הוא העובד של עץ ועצה ומגיע לבית לבצע את ההתקנה. אשר לעבודה עצמה טענה כי הדֶק לא היה באותו גובה של הפרקט, הוא התנפח והיה לו"ז שונה בהתקנות. במעמד הדיון ביקשה להציג תמונות וחוות דעת הנדסית על מה שקרה בשטח וטענה כי כל הפרקט נגוע בפטריות מאחר והונח על רטוב. עוד טענה כי ש להחליף את כל גרם המדרגות וכי כל הפרקט יצא מהמקום ויש להחליף את כל הפנלים וכי כל הדק הותקן לא טוב ולכן התנפח והתפוצץ. היא חזרה וטענה כי מעולם לא חתמה עם התובע על הסכם אלא עם עץ ועצה. לדבריה נאמר לה התשלום כולו הוא לפקודת "עץ ועצה" אשר היא זו שתשלם למתקין.

כפי שעלה מטענות התובע ומעדותו הרי שהוא קבלן חיצוני של חברת "עץ ועצה" אשר ביצע עבודות בביתה של הנתבעת ועל כך אין מחלוקת. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם התובע הינו קבלן חיצוני מטעם "עץ ועצה" אשר מגיע לו תשלום בנוסף לתשלום אותו שילמה הנתבעת על המוצרים לחברת "עץ ועצה" או שהינו עובד בחברת "עץ ועצה" והתמחור כלל גם את ההתקנה.

באישור ההזמנה של חברת "עץ ועצה" (צורף לכתב התביעה) שנשלח לנתבעת, ואשר כוּתב גם אל המפקח מר משה לנדה, צוין כי המתקין הינו התובע ובנוסף מצוין כך:

"**הערה- תשלום התקנת פרקט יבוצע ישירות למתקין

התקנה צפה- 55 ₪ למ"ר + מע"מ

התקנה בהדבקה – 85 ₪ למ"ר +מע"מ"

"**הערה- תשלום התקנת מדרגה/פודסט גושני ישולם ישירות למתקין-

מדרגה-רום+שלח – 250 ₪ +מע"מ ליחידה

פודסט-רום+שלח- 550 ₪ + מע"מ ליחידה"

"הערות: *עלות ההתקנה, קיצור דלתות וספים אינה כלולה ותבוצע ישירות למתקין לפי מחירון התקנה"

הנתבעת טענה כי אינה מכירה כלל את התובע, אך מצאתי כי מדובר בטענה חסרת בסיס שכן הוא זה שהתקין את המוצרים שסופקו מחברת "עץ ועצה" בביתה של הנתבעת, טענה שהנתבעת אישרה בעדותה:

"רחל כלל לא הכירה את שמו של התובע. הם כנראה העבירו לו פקס של העבודה ויום אחד הוא התקשר..."

גם הגב שחר אמרה:

"הוא התקשר אליי בטלפון ואמר לי כי הוא העובד של עץ ועצה ומגיע לבית לבצע את ההתקנה"

הגב' שחר ביססה את טענותיה על כך שבאתר האינטרנט של חברת "עץ ועצה" מופיע פרסומים על כך שיש להם 500 עובדים ומתקינים , כלשונה:

"אנו בחרנו בעץ ועצה אך ורק מכיוון שבפרסומים שלהם גם באתר האינטרנט כי הם מעסיקים 500 עובדים ומתקינים ואנו רכשנו מהם מכלול של דברים. זה אומר גם מוצרים פיזיים וגם שירות לאותם מוצרים בין אם התקנה, חיתוך וכל מה שכרוך בכך"

ואולם, חברת "עץ ועצה" ציינה באישור ההזמנה באופן בולט וברור בנוגע לתשלום בנפרד וישירות למתקין וטענת הנתבעת כי המחיר ששולם ל"עץ ועצה" כולל גם התקנה דינה להדחות. אם אכן היה מדובר בתשלום כולל, הרי שסביר כי תשלום זה כבר היה מפורט בהזמנה עצמה, ולא היה מצוין כי התשלום למתקין (התובע) הוא בנפרד. המסמך מלמד בצורה ברורה ופשוטה כי התובע הינו למעשה קבלן עצמאי של עץ ועצה אשר שכרו משולם בנפרד על ידי הלקוח. על כן, המסקנה היא כי התובע זכאי לתשלום עבור עבודתו, ומה גם שהנתבעת כלל לא סתרה את תחשיב המפורט של התובע בכתב התביעה.

אשר לטענה ביחס לפגמים בהתקנה, הרי שבכתב התביעה נטענה הטענה בצורה רפה, בלתי מפורטת ובלתי משכנעת. התובע ציין והעיד כי ההתקנה נבדקה ואושרה על ידי מפקח מטעם הנתבעת, מר משה לנדה.

הנתבעת אמרה:

"לא שילמנו למתקין כי היו גם הרבה בעיות גם בהתקנה ובעוד משהו. ... יש טענות גם לגבי ההתקנה יש לי דו"ח שלם כי ההתקנה הייתה על רטוב ולכן התגלו כל מיני פטריות וכו'".

הנתבעת לא הביאה את המפקח כעד מטעמה בכדי לאשש את טענותיה.

הנתבעת לא תמכה את טענותיה ביחס לליקויים הנטענים בחוות דעת מקצועית. רק במעמד הדיון

ובאופן מפתיע טענה הגב' רחל שחר כי יש לה חוות דעת והיא ביקשה להגיש אותה. התובע השיב כי כלל לא ראה ולא קיבל כל חוות דעת שהיא.

ככלל יש לאפשר לבעלי הדין "לשחק בקלפים פתוחים", כדי שלא יפתיעו אחד את השני בראיה בלתי צפויה. (ראו: ש. לווין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, הוצאת חברה ישראלית להכשרה מקצועית בע"מ, ירושלים תשנ"ט - 1999 עמ' 150-152).

לעניין זה אמר בית המשפט העליון דברים ברורים ברע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited נ' Max Donnelly (פורסם בנבו, 29.09.2013):

"כאמור, כלל היסוד לעניין גילוי ועיון במסמכים הוא של "משחק בקלפים גלויים" ולפיו נדרשים בעלי הדין לגילוי מרבי של מסמכיהם. כלל זה מאפשר להניח לפני הצדדים, ובתוך כך לפני בית המשפט, את מלוא התשתית הראייתית הרלבנטית לשם הכרעה בסכסוך, וכך הוא משרת תכלית כפולה – חקר האמת ויעילות דיונית. הכלל האמור גם מונע מצב שבו בעל דין יפתיע את יריבו באמצעות ראיה שלא היתה לו הזדמנות לבדקה. באופן זה הוא מגן על זכותו של בעל דין להליך ראוי, זכות שנקבע בפסיקתנו כי היא יונקת מזכות הגישה לערכאות".

ראו גם תיק אזרחי (כלכלית) 11554-03-12 בנייני טופז (1986) בע"מ נ' שמשון גבאי (פורסם בנבו, 22.09.2013) שבו נקבע:

".., הכלל הוא שהליך אזרחי מתנהל ב"קלפים פתוחים". על מנת לאפשר את חשיפת האמת, אמורים בעלי הדין לחשוף זה בפני זה ובפני בית המשפט את מלוא העובדות והמסמכים הרלוונטיים להכרעת הסוגיות השנויות במחלוקת (ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט-2009 (להלן: "גורן, סדר דין אזרחי"), בעמ' 198).."

כך, למשל, במקרה אחד שנדון בבית הדין לעבודה, לא גילו התובעים כי יש ברשותם חוות דעת וכי הם שומרים את הזכות להציגה. בית הדין קבע כי לא פורט בתצהיר גילוי המסמכים קיומה של חוות הדעת, ולכן ומאחר ומדובר היה בתום שלב ההוכחות, נפסק כי לא יהיה זה הוגן כלפי הצד שכנגד, להיעתר לבקשה ולגלות את תוכן המסמך, באשר המסמך היה ביד התובעים מבעוד מועד (ע"ב (עבודה ירושלים) 2046/00 אבידור חיה ואח' נ' האוניברסיטה העברית (פורסם בנבו, 25.06.2003).

הדברים שלעיל, יפים מקל וחומר גם כאן. אף שבית המשפט לתביעות קטנות מאפשר מסגרת דיון גמישה ונוקשה פחות מבחינת סדרי הדין ודיני הראיות, בהשוואה לאלו הנוהגים בדיון אזרחי רגיל, אין הדבר אומר כי נפרצו כל הגבולות. החובה הבסיסית היא לשמור על ההגינות הדיונית בין בעלי הדין, ולא להפתיע את בעל הדין. בבית המשפט לתביעות קטנות, ראוי שבית המשפט ישמור על הגינות זו, בפרט כאשר בעלי הדין אינן בקיאים בסדרי הדין ובדיני הראיות ואין הם יודעים תמיד להגן על זכויותיהם, או להבין בכלל כי זכות דיונית כזו או אחרת שלהם נפגעת.

במקרה דנן על הנתבעת היה להתנהל "בקלפים פתוחים" ולהציג את חוות הדעת כנספח בכתב ההגנה או, למצער, להגיש בקשה לבית המשפט להתיר את צירופה, ולא להציגה בדיון לראשונה הן לעיני בית המשפט והן לעיני התובע כשאין באפשרותו להגיב ולהתמודד עם חוות הדעת ואף לא לצרף חוות דעת מטעמו. זאת, בפרט כאשר הגב' שחר, שהיא שותפתה של הנתבעת ומעורבת בכל הקשור לעבודות נשוא התביעה, הינה עורכת דין וחזקה עליה כי היא מודעת לחובה להתנהל בקלפים פתוחים.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש לנתבעת טענת הגנה בפני התביעה, ועל כן דין התביעה להתקבל.

אשר להחזר בגין שכ"ט, לא הובאה כל ראיה בדבר תשלום שכר טרחה לעורך דין ולכן דין ראש נזק זה להדחות. לאור תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות לחסוך בעלויות הייצוג משפטי הרי שאין להכניס את עלויות אלו בעקיפין.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 27,515 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (16.10.17) ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט בסך 320 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ח, 22 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.