1. התביעה הוגשה ע"י התובע ע.צ לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 1/1/14.

רקע עובדתי:

2. התובע הינו יליד 7/1/83, בעיסוקו נהג מונית. בעת התאונה היה התובע בן 31, ועתה הינו בן 36 שנים.

1. התובע במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 88-523-25, הנתבעת ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע באזורי גוף שונים, בעיקר בגב ןבצוואר. לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה המשיך וממשיך לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר והגב, טופל בקופת חולים ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה.

5. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.

הנכות הרפואית:

6. התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

1. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7)(2).

כן נקבעו לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

30% מיום 2.1.2014 ועד 31.3.14.

20% מיום 1.4.2014 ועד ה 30.6.14.

8. לא הובאו ראיות לסתור, ועל כן קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה קביעה על פי דין, כאמור בסעיף 6 א' לחוק.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית:

9. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

10. בענייננו הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשיעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה.

11. אליבא דגישת התובע, אין מדובר בנכות זניחה, אלא בנכות רפואית המסבה לו מאז התאונה כאבים והגבלה בתנועות הצוואר והגב המקשים עליו בתפקוד היומיומי. לטענתו, הוא נאלץ להפחית משעות עבודתו כנהג מונית ואף נגדעו תוכניותיו ללמוד מקצוע לצד עבודה משנית כנהג מונית. לטענתו, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית לא יהיה לה עתיד כנהג מונית, והוא מתכנן לעבור הסבה מקצועית, כאשר ברי כי מגבלותיו יתנו אותותיהן.

12. לעומת זאת אליבא דגישת הנתבעת, הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, ולמעשה לא נגרמו לו כל הפסדי שכר עקב התאונה, מה שמותיר רושם כי תפקודו כדבעי.

דיון:

13. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25/07/10. פסקה 8, אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.

ראשית אציין כי התובע חזר לעבוד יום למחרת התאונה והמשיך לעבוד שנים, ועובד גם היום

באותה עבודה.

14. התובע הודה בתצהירו ובחקירתו כי שכרו בעבודתו זו לא נפגע עד היום ואף עלה, מה שמעיד כי תפקודו תקין (ס' 7 לתצהירו וכן פרוטוקול הדיון מיום 6.11.19 עמ' 4 ש' 16-17). התובע טען בהקשר זה כי צמצם משרתו לנוכח קשייו, אולם שכרו לא נפגע רק מפני שהוא עובד בחברה משפחתית שלא תוכל להמשיך לשלם לו עבור שעות בהן אינו עובד, וממילא המקצוע נהג מונית עתיד לעבור מן העולם עקב התפתחות הטכנולוגיה.

15. חרף טענות התובע לא הוכח כי מקצוע נהג מונית עתיד לעבור בקרוב מן העולם, וממילא גם טענתו בתצהירו כי החברה לא תוכל להמשיך לשלם לו כסף עבור שעות בהן אינו עובד כפי שנהגה עד היום, לא הוכחה עת לא הובא לעדות איש ממנהליו או בחברה זו.

עתה התובע עצמאי, אך לא הציג נתוני שכר.

היה בהחלט מצופה כי חבריו של התובע או מנהליו יבואו לעדות לתאר את קשייו ואת צמצום משרתו בעקבות התאונה ולמצער לתמוך בטענתו כי צמצם משרתו, אך איש לא הובא לתמוך בטענותיו.

כבר נפסק כי מי שנמנע מלהביא עד חזקה שדברי העד לא יהיו לטובתו.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ (פורסם בנבו) 30.5.02.

16. למעשה גם הטענה על צמצום המשרה לא הוכחה עת כאמור איש לא הובא לחזק טענת התובע במישור זה, וחמור מכך התובע אף לא צירף מלוא תלושי השכר, כאשר בתלושי השכר אין כל פירוט על מספר ימי עבודתו ושעות עבודתו של התובע, כך שלא ניתן ללמוד דבר על הטענה להקטנת משרתו.

התובע לא צירף את התלושים לתצהירו ואף לא הגיש תצהיר משלים.

17. גם אם התובע יבקש לערוך הסבה מקצועית ספק עד כמה למגבלה קלה בגבו השלכה על מקצוע אחר אותו יבחר. התובע אינו צעיר בראשית דרכו, ובנתונים שהובאו סביר כי הכיוון בו יבחר הוא המשך תעסוקה כנהג מונית או נהג מקצועי אחר כאשר לא הובאו כל ראיות למקצוע אחר הדורש יכולות פיזיות ניכרות יותר.

18. יתר על כן, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי:

"נכויות בשיעור נמוך,של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה" (קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191|).

ראה גם ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג פ"ד מג (1) 137, 157 שם כתב השופט מ' בייסקי אודות המערערת שגם לה נקבעו 5% נכות בגין חבלה צווארית:

"אך העיקר הוא כי נכות בשיעור 5% מהסוג שנקבע אצלה אין לה כל השפעה או השלכה על תפקוד בעבודה, ואף רופא לא קבע אחרת..."

19. התובע אף לא הציג כל תיעוד רפואי כי נזקק לטיפולים כלשהם, לרבות פיזוטרפיים או למשככי כאבים עד היום, באופן המצביע כי מצבו אינו בכי רע כפי שמתאר.

20. לאור האמור לעיל אף אם נגרמה לתובע נכות תפקודית היא פחותה משיעור נכותו הרפואית.

הפסד השתכרות לעבר:

21. מדובר בראש נזק מיוחד אותו על התובע להוכיח, והוא לא עמד בנטל. מטופסי 106 שצירף התובע ניתן לראות כי שכרו לא השתנה עובר לתאונה ואחריה, וממילא לא צורפו מלוא תלושי השכר. התובע אף הודה בתצהירו כי שכרו לא נפגע ואף עלה (ס' 7 לתצהיר)

בחקירה הנגדית העיד: "אני קיבלתי את המשכורת רגיל... אף פעם לא פגעו לי בשכר".

(בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון בשורות 16-17).

משכך אין לפסוק לו פיצוי לעבר.

הפסד השתכרות לעתיד:

22. "אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י _פ"ד מז (ח) 802, 822 01/03/93).

23. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

24. התובע מציע לחשב את אופן ההשתכרות לעתיד על בסיס הנכות הרפואית (שיעור 10%) והשכר הממוצע במשק עד גיל 70.

25. הנתבעת מתנגדת לחישוב עפ"י שכר ממוצע במשק או לחישוב אקטוארי כלשהו.

26. מחד גיסא כאמור הוכחו כי נכותו של התובע הינה קלה ותפקודו כדבעי.

1. מנגד לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעות הוועדה ביחס לשיעור נכותו הקבועה.

28. עם זאת יש לזכור שפגיעתו זו של התובע תבוא לידי ביטוי אם יחליט לתור אחר עבודה חדשה ולעבוד עד גיל 67. יש אף לזכור כי עפ"י הפסיקה, יש לפסוק פיצוי לעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט ((2) 257 23.11.94).

29. התובע לא הגיש תלושי שכר של החודש הרלבנטי וכן לפני זה לא הגיש תלושים לשנים 2014 2015 2017 ו 2018, ולא הגיש מבעוד מועד נתונים של 2019.

הנטל על התובע להוכיח את שיעור שכרו, אותו לא הוכיח.

אי לכך בסיס שכרו יחושב לכן לפי המל"ל רבע שנתי.

1. לפיכך אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי לפי החישוב האקטוארי על בסיס שכרו - 5000 ₪ ונכות תפקודית של 4% = עד גיל 70= 50,311 ₪. ובמעוגל 50,000 ₪.

פנסיה

31. בנוסף, אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שיגרמו לתובע בעתיד, ייגרמו לו גם הפסדים של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו.

לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה בסך של 12.5% מהפסדי שכרו (ראה ת.א. (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13) ובסך כולל של 6250 ₪ (6289 מ50,311)

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה:

32. לעניין העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו. וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10/06/76 שם נקבע:

"נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

33. התובע טוען כי נגרמו וייגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות, טיפולים אלטרנטיביים ופיזיוטרפיים.

1. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע כלל בגין ראש נזק זה נוכח נכותו המזערית.

35. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

36. במקרה דנן טען התובע לא הציג כל קבלות על הוצאות שנאלץ להוציא, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. לפחות אין לכך הסבר במהלך השנים מאז הוא מיוצג ע"י באי כוחו שמן הסתם העמידוהו על החשיבות שבשמירת האסמכתאות.

37. זאת ועוד, במקרה דנן התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

על כן אין מקום לפצותו מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 5.2.95).

38. יחד עם זאת מן הספק שמא נשא התובע בהוצאות רפואיות מעבר למכוסה ע"י המל"ל מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך 2,500 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד:

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקידו הגופני של הנתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו לפני ביהמ"ש, והעזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו". (קציר פיצויים בשל נזקי גוף עמ 792).

39. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית קלה של 10%. נכות זו הינה כאמור בעלת משמעות נמוכה מבחינה תפקודית, ואף התובע שב לעבודתו מיד.

40. עם זאת אפסוק לתובע בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד סך של 2000 ₪.

כאב וסבל:

41. בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל10% נכות רפואית בגיל התובע ועל כך אין חולק, זכאי התובע לפיצוי בסך 18,659 ₪.

42. מסך הנזק יש להפחית את תגמולי המל"ל שקיבל התובע בסך 15,414 ₪ .

סוף דבר

43. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 58,000 ₪ (57,745 ₪ לפני עיגול כלפי מעלה).

44. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור 8,800 ₪

45. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת תקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א חשוון תש"פ, 19 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.