28 ינואר 2018

לפני: כב' השופטת דניה דרורי

החלטה

(בקשת הנתבע 3 לסילוק התביעה על הסף)

1. התובעת טוענת כי הועסקה בנתבעת 1, ווטרמטיק בע"מ (להלן – החברה) בתקופה שהחלה בחודש 6/14.

לטענת התובעת, החברה הפרה את התחייבותה כלפיה לבצע הפרשות פנסיוניות והפרשות לקרן השתלמות כנדרש וכמוסכם וכן הפרה את הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 בהקשר זה (להלן- חוק הגנת השכר).

לגבי הנתבע 2, מר זיו מלכין (להלן – מלכין) נטען בכתב התביעה כי שימש כמנהל החברה וכבעל מניות בה. הנתבע 3, מר אופק פוקס ירון (להלן –אופק) תואר כמנהל כספים בחברה.

התובעת עתרה כי בית הדין יורה על הרמת מסך (עמ' 2 לכתב התביעה) בין החברה ל"בעלי התפקידים המרכזיים" בה, אשר על-פי הנטען בכתב התביעה הם "האחראים במישרין בהתנהלותם ובמחדליהם להפרה המתמשכת של זכויותיה של התובעת", והתנהלותם עולה כדי עבירה פלילית.

2. בבקשתו טוען אופק כי שימש כמנהל חשבונות שכיר בחברה החל מחודש 11/16, כי אינו מחזיק במניותיה של החברה, ואינו קובע את שכר העובדים ותנאי עבודתם. לאור האמור עתר אופק כי התביעה כנגדו תימחק.

בתגובתה, התובעת אינה חולקת על כך כי אופק שימש כעובד שכיר, אך נטען כי מדובר ב"נושא משרה בכיר" ו"בעל אחריות ניהולית למימוש זכויות העובדים". לאור האמור נטען בתגובת התובעת כי אין לסלק את התביעה כנגדו על הסף ויש לחייבו להגיש כתב הגנה ולהוכיח כי פעל במסגרת תפקידו "ככל שנדרש" כדי למנוע את הפרת ההתחייבויות כלפי התובעת.

3. ככלל, יעדיף בית הדין להכריע בטענות התביעה לגופן, ויעשה שימוש בסעד של סילוק על הסף בהתאם להוראות תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 במשורה ובמקרים קיצוניים, ביניהם במקרה בו כתב התביעה אינו מגלה כל עילה. על מנת שניתן יהא לסלק את התביעה על הסף יש לקבוע כי גם אילו יוכחו במלואן העובדות הנטענות בכתב התביעה – לא ניתן יהיה להיעתר לסעד המבוקש.

4. בנסיבות המקרה כאן, העילה כנגד הנתבע 3, שאין מחלוקת לגביו כי לא החזיק במניותיה של הנתבעת, היא בהתאם לדוקטרינה של הרמת מסך, כמצוין בכתב התביעה.

מכאן שיש לבחון האם כתב התביעה מגלה עילה בעניין הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבע 3 שהוא בעל תפקיד בה, באופן שיש לחייבו לשאת בכל סכום בו נותרה המעסיקה בחוב כלפי התובעת.

דוקטרינת "הרמת מסך" מעוגנת בהוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות) הקובע את סמכותו של בית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, וזאת בהתקיים אותן נסיבות חריגות הקבועות באותו סעיף.

בנסיבות המקרה כאן, שאין מחלוקת כי אופק אינו מחזיק במניות החברה, ומכאן שממילא לא יוכל בית הדין להגיע לתוצאה של הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין החברה ולחייבו בחובותיה מכח דוקטרינה זו.

5. מלבד הפניה לדוקטרינה של הרמת מסך, לא פרטה התובעת בכתב התביעה כל נימוק משפטי שיכול להצדיק חיוב של בעל תפקיד או נושא משרה בחובותיה של החברה.

התובעת הזכירה בכתב התביעה ובתגובתה לבקשה לסילוק על הסף כי בוצעה בעניינה עבירה פלילית בשל אי הבערת הכספים שנוכו משכרה ליעדם – קופת הביטוח. אלא שגם בטענה הנוגעת לאחריות פלילית של נושא משרה בתאגיד אין כדי להקים עילה לכאורה כנגד הנתבע 3.

סעיף 26 לחוק הגנת השכר קובע אחריות פלילית של נושא משרה בתאגיד (מנהל פעיל, שותף, או בעל תפקיד אחר) בנסיבות בהן אותו נושא משרה הפר את חובתו לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף 25ב לחוק הגנת השכר, בין השאר גם בענין אי העברת כספים שנוכו משכרו של עובד ליעדם. אלא שמדובר בהוראת חוק הקובעת סנקציה פלילית, ולפיכך אינה רלוונטית להליך זה שהוא הליך אזרחי. כאמור, התובעת לא הצביעה על עילה שבדין לחיובו האישי של הנתבע 3 כנושא משרה בחובות החברה, ואין די בכך שהצביעה על אפשרות קיומה של סנקציה פלילית באותו עניין.

6. לאור האמור, יש לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבע 3 בהיעדר עילה.

ההכרעה בבקשה ניתנה בשלב מוקדם של ההליך ובטרם הנתבע 3 הגיש כתב הגנה מטעמו, ומשכך אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח, (28 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.