לפני בקשה לפסילת חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת נפגעה במספר תאונות דרכים הנמצאות באחריות הנתבעות ולטענתה אלה גרמו להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה (להלן : המחלה ). ביום 15/01/2019 מיניתי את פרופ' מרדכי פרס מומחה בשטח הראומטולוגיה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ) על מנת שיחווה את דעתו בעניין המחלה והקשר בינה לבין התאונות. בחוות דעתו קבע המומחה כי שתי התאונות הראשונות משנת 1999 ומשנת 1998 החמירו את תסמיני המחלה באופן זמני (כל אונה לשלושה חודשים) כאשר המחלה הייתה קיימת עוד לפני כן עקב אירוע נפילה ברחוב.

התובעת חולקת על קביעות המומחה לאחר שהמציאה לו שאלות הבהרה והיא סבורה כי התשובות מטילות ספק במסקנותיו כפי שבאו לידי ביטוי במסגרת חוות הדעת. לטענתה על חלק מהשאלות המומחה לא ענה כלל. ראשית, התובעת חולקת על מומחיות המומחה שלדידה אינו פעיל זה 18 שנים בתחום הפרקטיקה בנושא המחלה . כמו כן לשיטתה לא השתתף בכנסים משמעותיים או כתב מאמרים מדעיים נושא המחלה. שנית, המומחה נשען על מחקרים ישנים חרף העובדה שהמחלה "קיבלה תהודה" רק בשנים האחרונות בכלל זה נרשמו התפתחויות בשנים האחרונות, תוך הפניה לסדרת מחקרים בנושא.

שלישית, המומחה לא קיבל לידיו מסמכים שהתובעת ביקשה להעביר לו. בתשובות לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי אלה מסמכים ישנים ואינם רפואיים הנוגעים לתפקודה המושלם של התובעת בנעוריה וכי להערכתו מסמכים אלה אין ביכולתם לשנות ממסקנותיו. לטענת התובעת המומחה לא קיבל אותם כלל ותמוהה בעיניה קביעה זו מבלי שהמומחה עיין בהם. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להצהרתו המנוגדת בחוות דעתו כי למד את כל המסמכים שהביאה לו התובעת.

רביעית, המומחה מטיל ספק בחוות דעתו של ד"ר אורון עילם מבלי לספק הסבר כדבעי ,תוך שהוא שולל את האפשרות שד"ר אורון עיין במסמכים רפואיים מעברה של התובעת. חמישית, המומחה מתעלם מהסימפטומים המובהקים והקשר בינם לבין מה שהתובעת חווה בהינתן המחקרים שהוא מציג בעניין המחלה. מכאן מבוקש לפסול את חוות הדעת.

2. הנתבעת מס' 1 מתנגדת לבקשה וטוענות שאין בסיס משפטי לבקשה לא כל שכן בשלב זה טרם חקירת המומחה. כמו כן הן טוענות שאין לפסול חוות דעת המומחה בשל עניין טכני או בשל צורתה כל זאת בהעדר תצהיר מטעם התובעת. הנתבעת מפנה את בית המשפט לרישא חוות הדעת ובה סקר המומחה את מומחיותו בכלל זה הדגיש שהתמחותו היא מחלות פרקם ופנימאי, וניסונו כלל ניהול המחלקה הראומטולוגית בבית חולים תל השומר. יתרה מזו, הנתבעת לא רואה פסול בעובדה שהמומחה לא קיבל חומר מטעם התובעת לשיטתה הוא נהג בצורה תקינה. מכאן מבוקש לדחות את הבקשה. נתבעת מס' 2 מצטרפת לעמדת נתבעת מס' 1 כשהיא סוקרת את הסבבים בהם עברה התביעה נשוא ענייננו. תחילה מונה המומחה פרופ' פרס על ידי בית משפט זה במסגרת ההליך הראשון בת"א 11191/05 כאשר ביום 17/05/2015 נמחקה התביעה והמומחה שוחרר מהמינוי. התובעת ביקשה לחדש את תביעתה במסגרת הליך חדש ת"א 44902-05-16 ויחד עם חידושה חודש מינוי המומחה. בהליך זה אף ביקשה התובעת לפסול את פרופ' פרס ובקשתה נדחתה. ביום 01/09/2017 שוב נמחקה התביעה. התובעת חדשה את תביעתה במסגרת הנוכחית וסוכם כי תיבדק על ידי פרופ' פרס. הבדיקה נערכה לאחר שהצדדים המציאו את אשר נדרש מהמסמכים. לאחר מכן ניתנה חוות הדעת מפורטת ומנומקת. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי חוות הדעת נעדרת אזהרה אם כי שגגה זו ניתנת לריפוי. הנתבעת מבקשת שביהמ"ש יורה למומחה לתקן את הפגם. הנתבעת סבורה שהמומחה ענה לעניין ובצורה מפורטת לשאלות שהופנו אליו, ככל ותשובותיו אינן מספקות את התובעת פתוחה בפניה האפשרות לחקור אותו.

אשר למומחיות המומחה, מותב זה מינה את המומחה במספר תיקים והוא מונה מהתחלה במסגרת ההליך הראשון. זאת ועוד, המומחה הכיר במחלה והקשר הסיבתי לא נשלל על ידו כך שאין להציגו כמי שנושא בתזה אחרת. במסגרת חוות הדעת נמצא תיעוד לחומר רפואי שהופנה למומחה שנחזה להיות בגדר חוות דעת מטעם ד"ר אורון עילם, לשיטתה תיעוד זה אסור בהמצאה.

3. בתשובה לתגובה שבה התובעת ומדגישה את הנושא המקצועי ומעלה תהייה סביב אמינות מומחה שזה שנים הפסיק להיות פעיל בתחום הרפואי.

הכרעה ודיון

4. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בטרם אפרוס את הנימוקים אזכיר מושכלות יסוד. הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו כעניין שבשגרה (ראו: רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ועוד, הכלל הוא שבית משפט ימנע בדרך כלל מלפסול חוות דעת של מומחה מטעמו ורק במקרים יוצאי דופן יעשה כן (ראו: רע"א 1138/12 אי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני [פורסם בנבו]). לא כל שגגה שיוצאת מתחת ידו של המומחה תוביל לפסילת חוות דעתו (ראו רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח ואח' [פורסם בנבו]). נפסק שם כי חזקה על מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהוא פועל בהגינות, בתום לב ומקצועיות, שכן המלין על חוות הדעת שיצאה מבית מדרשו, מתבקש לסתור החזקה לפיה הוא פעל ביושרה. בית המשפט לא ייחפז בהחלטת הפסילה, שכן היא תלוית נסיבות המקרה וככל וניתן לרפא שגגה שבוצעה בתום לב וכשאין נגרם עיוות דין בגינה למי מהצדדים, יעדיף בית המשפט לתקן את השגגה על פסילת חוות הדעת. גם אם מתגלים פגמים בחוו"ד של מומחה מטעם ביהמ"ש, ביהמ"ש לא ימהר לפסול את חוות הדעת, ועליו לשקול האם מדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, ולבחון האם ניתן להסיר את הפגמים בעזרת כלים מתונים יותר (ראו: רע"א 4102/15 ‏ ‏ שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' חליל אזברגה [פורסם בנבו]). וכעת אעבור לסקירת הנימוקים לדחיית הבקשה.

5. ראשית, בעניין מומחיות המומחה דין הבקשה להידחות. לא ניתן לפסוק אפריורית כי בשל היות המומחה בפנסיה הרי ידיעותיו המקצועיות מוטלות בספק. כל מקרה לגופו . יש כאלה הפורשים לפנסיה אך דואגים להיות מעודכנים במחקרים החדשים ובהתפתחויות המדעיות ויש כאלה שלא דואגים להתעדכן. כל מקרה לגופו ובשלב זה לא נסתרה החזקה כי המומחה הוא מומחה מקצועי. אין גם ממש בדרישת התובעת שהמומחה יצרף לחוות דעתו מסמך המעיד שהוא רופא לא כל שכן מומחה בראומטולוגיה. אם התובעת מבקשת להטיל דופי במומחה בעניין זה שתתכבד ותציג ראיות. על פי חוות דעתו של המומחה הוא שימש בעבר מנהל מחלקה בבית חולים שיבא וחזקה על בית החולים שמינה לתפקיד זה רופא מומחה.

שנית, אי הופעת האזהרה הוא פגם הניתן לתיקון ולכן בהתאם להלכות שהבאתי לעיל יש לאפשר למומחה לתקן את הפגם שנפל בחוות דעתו עת לא כלל בה א האזהרה הקבועה בפקודת הראיות.

שלישית, טענות התובעת לעניין המומחיות ולעניין הסתירות שלדידה עולות מהשוואת חוות הדעת לשאלות ההבהרה מקומן בחקירה נגדית של המומחה ולא בסעד של פסילת חוות דעת המומחה. זהו הצעד הפחות דרסטי שיש לנקוט בו במיוחד שהמחלוקת בין התובעת למומחה היא בנושא מקצועי גרידא.

רביעית, לא מובנת לי הטענה מדוע המומחה לא נשען על מחקרים חדישים. הרי המומחה מקבל באופן עקרוני את התיזה שתאונה משמעותית יכולה לגרום להתפרצות המחלה או להחמרתה. לצד זאת קבע המומחה כי התאונות נשוא ענייננו הן קלות ולכן גרמו רק להחמרה זמנית. לכן לא נהיר לי מדוע הצורך להסתמך על מחקרים חדשים ומה נפקותם לענייננו. בעניין זה התובעת סתמה ולא פירשה.

חמישית, בעניין המסמכים שהמומחה סירב לקבל הבקשה לא נתמכה בתצהיר. עוד עולה כי ככל הנראה התובעת ביקשה למסור את אותם מסמכים למומחה במעמד הבדיקה. לדעתי בצדק סירב המומחה לקבל מסמכים נוספים במעמד הבדיקה. דרך המלך צריכה להיות משלוח אותם מסמכים מבעוד מועד עם העתק לצד שכנגד ולכן לא ניתן לבוא למומחה בטרוניה. בנוסף המומחה השיב לשאלות הבהרה כי המסמכים שביקשה התובעת להציג הישנים על תפקודה המושלם בנעוריה ולכן אינם מסייעים בהכרעה בפלוגתות הנמצאות על המדוכה. צדק המומחה ברביעה זו שעה שבחוות דעתו הוא לא ייחס את המחלה לצעירותה אלא לנפילה ברחוב משנת 1997. יתרה מכך במסגרת הבקשה לא טענה התובע כל טענה מדוע המסמכים שביקשה להציג משנים את התמונה בדרך כלשהי.

התוצאה

6. לאור האמור לעיל אני סבור שדין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעות 2 ו- 3 בסך של 1500 ₪ לכל נתבעת.

בנוסף אני מורה למומחה להמציא חוות דעת אליה יוסיף את האזהרה הקבועה בפקודת הראיות וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו לידיו.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ד' טבת תש"פ, 01 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.